לא ../images/Emo4.gif היא היתה אמורה להתקיים השבוע
אז ככה שאפילו לא נפגשנו. אבל את יודעת מה, הייתי מאוכזבת, דיי מאוכזבת אם לומר את האמת, כי זה באמת היה שונה, הפעם הרגשתי אחרת, כול כך נהנתי לדבר איתו, זה היה מדהים, הזמן פשוט טס.
אבלהחלטתי לנסות לקחת את זה בקלות, כי התאכזבתי, אין מה להגיד, אבל חייבים להמשיך הלאה. איך נאמר, "אחרי שתי דברים לא רצים, גברים ואוטובוס..." אז אומנם אני שוב באותה נקודת מוצא, אבל הרבה יותר אופטימית. הפעם אני שונה. אני אחלוק אתכם משהו, ככה על קצה המזלג. בעברי, הלא מאוד רחוק, איזה ארבע שנים אחורה, הייתי בחורה שמנה, שמנה מאוד הייתי אומרת, הביטחון העצמי שאף לאפס. בנקודה מסויימת החלטתי שאני לא מקבלת את עצמי כך, כי אם אני לא אוהבת את עצמי, אף אחד לא יוכל לאהוב אותי, והקלישאה הזו שהרבה אנשים חיים בה, שיקבלו אותם בדיוק כמו שהם... אין מה לעשות, לעולם יש משהו נגד השמנים, אבל אני לא מתלוננת, אני מאוד מבינה. בקיצור, היום, כמה שנים אחרי, אני 31 קילו פחות. מה שכן, הרבה ביטחון עצמי יותר. ותשאלו את עצמכם למה אני משתפת אותכם בזה?? כי פעם הייתי לוקחת את זה קשה, אבל היום, אני יודעת שאם מסתכלים עלי, זה כבר לא בגלל שאני "השמנה של השכבה" אלא כי אני מושכת תשומת לב מסיבות אחרות, אז נכון, קשה להתרגל, אבל היום, עם הרבה יותר ביטחון עצמי, אני לומדת לקבל את אבי החדשה. זהו. בערך. אבי, ששואפת לאופטימיות מירבית