לכבוד הדיון: זיוף מול אותנטיות
- פותח הנושא אנימל
- פורסם בתאריך
אכן מאד מענין...במיוחד לאור
העובדה ששני הצילומים המרכיבים את הקומפוזיציה המזויפת צולמו בהפרש של שתי דקות. אם כך מאד יתכן שהחייל אכן כוון אל הקהל הספציפי הזה, ולמרות שהתמונה היא "זיוף" - הארוע הוא עצמו לא מזוייף... ( ומאחר ומעבד הצילום הוא גם הצלם שצילם את שני הצילומים - אפשר להניח שה"זיוף" הוא דוקא התאמה של הפריים הצילומי, שמעביר אירוע סלקטיבי/נבחר - למה שהתרחש במציאות) זכור לי תרגיל שנתן לנו מיקי קרצמן בתקופת לימודי, בו נתבקשנו לתאר ברישום את מה שמתרחש מחוץ לצילום שהקרין. הצילום תאר הלוויה של שאהיד אינתיפאדה. אני תיארתי אותו כצלם סטודיו שרוכן על מצלמת סטודיו על חצובה מתחילת המאה ( כזאת שצריך היה לביים לפניה את המצולמים לקומפוזיציה). הסיפור הזה קשור, לדעתי, מאד למקרה ה"זיוף" של הצלם הבריטי.
העובדה ששני הצילומים המרכיבים את הקומפוזיציה המזויפת צולמו בהפרש של שתי דקות. אם כך מאד יתכן שהחייל אכן כוון אל הקהל הספציפי הזה, ולמרות שהתמונה היא "זיוף" - הארוע הוא עצמו לא מזוייף... ( ומאחר ומעבד הצילום הוא גם הצלם שצילם את שני הצילומים - אפשר להניח שה"זיוף" הוא דוקא התאמה של הפריים הצילומי, שמעביר אירוע סלקטיבי/נבחר - למה שהתרחש במציאות) זכור לי תרגיל שנתן לנו מיקי קרצמן בתקופת לימודי, בו נתבקשנו לתאר ברישום את מה שמתרחש מחוץ לצילום שהקרין. הצילום תאר הלוויה של שאהיד אינתיפאדה. אני תיארתי אותו כצלם סטודיו שרוכן על מצלמת סטודיו על חצובה מתחילת המאה ( כזאת שצריך היה לביים לפניה את המצולמים לקומפוזיציה). הסיפור הזה קשור, לדעתי, מאד למקרה ה"זיוף" של הצלם הבריטי.
מצד שני אם זה לא היה צילום עיתונאי
מתעד אלא צילום אמנותי כמובן שהיינו מתיחסים אליו באופן אחר. למוטי מזרחי הייתה לא מזמן תערוכה שבה עשה חיבורים של צילומי וכתבות עיתונות סרוקי מחשב מאחר והתוצר היה אמנותי אפשר היה רק להתרגש מכך שכל עבודת ענק כזו שיקפה חודש אחד של אינתיפאדה בקולג'יות ובבחירות שנעשו בחיבורים בין חלקיה. התערוכה הוגדרה כאמנות אבל הפניה הייתה לתיעוד.והגבול די דקיק הייתי אומרת.
מתעד אלא צילום אמנותי כמובן שהיינו מתיחסים אליו באופן אחר. למוטי מזרחי הייתה לא מזמן תערוכה שבה עשה חיבורים של צילומי וכתבות עיתונות סרוקי מחשב מאחר והתוצר היה אמנותי אפשר היה רק להתרגש מכך שכל עבודת ענק כזו שיקפה חודש אחד של אינתיפאדה בקולג'יות ובבחירות שנעשו בחיבורים בין חלקיה. התערוכה הוגדרה כאמנות אבל הפניה הייתה לתיעוד.והגבול די דקיק הייתי אומרת.
ארס-כרוניקה
כולנו רואים שבעשורים האחרונים צילום העיתנות מקבל הכרה כאמנות (פוסט הזכיר את מיקי קרצמן). בכל זאת, יש כאן עניין של אתיקה. האתיקה העיתונאית שונה מן האתיקה האמנותית, זה לא שלאמנות אין אתיקה (ואל תבקשו ממני לנסח אותה, כי זה לא מעשי), זה אתיקה שונה ואולי גם ייחודית. אז צילום שצולם לאור אתיקה עיתונאית, מקבל הכרה מן האתיקה האמנותית. התהליך הזה אומר משהו הן על האסתטיקה והן על האמנות.
כולנו רואים שבעשורים האחרונים צילום העיתנות מקבל הכרה כאמנות (פוסט הזכיר את מיקי קרצמן). בכל זאת, יש כאן עניין של אתיקה. האתיקה העיתונאית שונה מן האתיקה האמנותית, זה לא שלאמנות אין אתיקה (ואל תבקשו ממני לנסח אותה, כי זה לא מעשי), זה אתיקה שונה ואולי גם ייחודית. אז צילום שצולם לאור אתיקה עיתונאית, מקבל הכרה מן האתיקה האמנותית. התהליך הזה אומר משהו הן על האסתטיקה והן על האמנות.
כל מי שלא אוהב את המושג "אתיקה"
בהקשר הנדון. אפשר להחליף "אתיקה" ב"שפה". ע"פ קריטריון השפה - הצלם המעבד המדובר, עשה שגיאה דיקדוקית בשפה העיתונאית (או השתמש בשפה אמנותית בשדה-שיח עיתונאי). OK אז לאן הגענו? למושג שגוי. אז השגיאה של הצלם המעבד זו שגיאה אסטתית? לא נראה לי. העיבוד שהוא עשה, הוא לגיטימי לחלוטין בשפה האמנותית. במסגרת השפה האמנותית מעשהו אינו פיקצייה.
בהקשר הנדון. אפשר להחליף "אתיקה" ב"שפה". ע"פ קריטריון השפה - הצלם המעבד המדובר, עשה שגיאה דיקדוקית בשפה העיתונאית (או השתמש בשפה אמנותית בשדה-שיח עיתונאי). OK אז לאן הגענו? למושג שגוי. אז השגיאה של הצלם המעבד זו שגיאה אסטתית? לא נראה לי. העיבוד שהוא עשה, הוא לגיטימי לחלוטין בשפה האמנותית. במסגרת השפה האמנותית מעשהו אינו פיקצייה.
הא
יש פער בין העולם האמתי אם מותר לומר כך לעולם האמנות ,ברגע שמנסים להכניס בדלת הראשית או האחורית סוג של מניפולציה אמנותית היא מותקפת ומצונזרת. כך גם נחשף היחס האמיתי של החברה לעיסוק האמנותי ,הוא נדחק לפינות מסוימות ואינו מורשה לעסוק ב"דברים האמתיים". גם הפרשנות שאין בעצם יצוגים תקפים וכל יצוג הוא מזוית מסוימת אינו מטריד איש בעולם החביב והדמוקרטי הנאור מן הסתם ,כל עוד אין פלישה חיצונית לכללי הברזל התקפים הללו הכל בסדר ,מרגע שמוזהה יצור תמים שאינו משתף פעולה עם הסטדנדרט הנכפה הוא מפוטר . מה שמטריד באמת הוא איך העולם האמנותי אם בכלל יש אושיה כזאת מתיחס לדחיקתו לתוך הפיקציה(שם הוא רשאי לעלוז לו בעיסוקיו המפוקפקים),לדעתי הוא שש לכך למרות נסיונות של עירוב ועירבוב. יש מסה כזאת בלתי מזוהה שרוב האנשים מקבלים אותה כמובנת (המסה האמתית זו שאינה כפופה לגחמות הפיקציה),לכן הנסיון של הצלם לחדור את ה"אמת" באמצעים כל כך מחתרתים כמו הטכניקות האמנותיות חשף באחת חרדה קיומית אמתית של המסה המציאותית והביא לפיטוריו המיידיים. אגב שמתי לב שגם השפה עצמה משתנה כאשר מדובר בצילום ,שלא בדומה לציור- לשפה של הצילום והשפה שמדבררת את הצילום יש יותר אמצעי ביטוי רב שיכבתיים ,אפילו הטקסטים מנסים להיות אחרים אולי אני טועה אבל כך אני חש..
יש פער בין העולם האמתי אם מותר לומר כך לעולם האמנות ,ברגע שמנסים להכניס בדלת הראשית או האחורית סוג של מניפולציה אמנותית היא מותקפת ומצונזרת. כך גם נחשף היחס האמיתי של החברה לעיסוק האמנותי ,הוא נדחק לפינות מסוימות ואינו מורשה לעסוק ב"דברים האמתיים". גם הפרשנות שאין בעצם יצוגים תקפים וכל יצוג הוא מזוית מסוימת אינו מטריד איש בעולם החביב והדמוקרטי הנאור מן הסתם ,כל עוד אין פלישה חיצונית לכללי הברזל התקפים הללו הכל בסדר ,מרגע שמוזהה יצור תמים שאינו משתף פעולה עם הסטדנדרט הנכפה הוא מפוטר . מה שמטריד באמת הוא איך העולם האמנותי אם בכלל יש אושיה כזאת מתיחס לדחיקתו לתוך הפיקציה(שם הוא רשאי לעלוז לו בעיסוקיו המפוקפקים),לדעתי הוא שש לכך למרות נסיונות של עירוב ועירבוב. יש מסה כזאת בלתי מזוהה שרוב האנשים מקבלים אותה כמובנת (המסה האמתית זו שאינה כפופה לגחמות הפיקציה),לכן הנסיון של הצלם לחדור את ה"אמת" באמצעים כל כך מחתרתים כמו הטכניקות האמנותיות חשף באחת חרדה קיומית אמתית של המסה המציאותית והביא לפיטוריו המיידיים. אגב שמתי לב שגם השפה עצמה משתנה כאשר מדובר בצילום ,שלא בדומה לציור- לשפה של הצילום והשפה שמדבררת את הצילום יש יותר אמצעי ביטוי רב שיכבתיים ,אפילו הטקסטים מנסים להיות אחרים אולי אני טועה אבל כך אני חש..
מלים בסלע
ראשית, תודה. הניסוח של טענותיך מדוייק, ומעבר לכך הבהיר לי בצורה ברורה מאוד איזה רעיון שהסתרבלתי אתו תקופה ארוכה . אני חושב שהאומנות, ולא רק הצילום, כן מנסה לדבר "מציאות" נגיד.. או לפחות ניסתה. אני חושב למשל על "ריאליזם", "היפר-ריאליזם", סוריאליזם, אומנות מחאה, שירה פוליטית, מיצגים מסויימים. כלומר, היצירות המשייכות עצמן או משוייכות לזרמים,סגנונות,אידיאולוגיות אלה אומרים ורוצים לומר משהו על המציאות, לייצג אותה, לגרום לנמענים לחשוב את "המציאות" מחדש, ואולי אולי לפעול כתוצאה מכך. אם אקפוץ שניה לאותו משפט מפתח אריסטוטאלי בדבר האומנות וההיסטוריה, הפער בין המצוי לראוי, הרי ה"ראוי" הוא סוג של שיפוט המציאות, אמירה על המציאות. אני חושב שתיחום גבולות בין "צילום אומנותי" לבין "צילום עיתונאי" בא כפי שטענת מחרדה ומפחד מהיכולת של האומנות לחשוף את "הפינה האפלה", שרבים מעדיפים לא לראות אותה, וכן, במוזיאון או בגלריה הנמען מגיע עם "התכוונות" מסויימת והיא "מגינה" עליו או על תודעתו, ומאפשרת לו לקבל באיזו סובלנות משועממת-משהו כמעט כל דבר, אם כי מדי פעם עולה קול צווחה כאשר היצירה פורצת את גבולות "המותר". (ראה תערוכה שהורדה במוזיאון רמת גן, איזה ציור בניו-יורק שנעשה מגללים שיצר רעש רב).
ראשית, תודה. הניסוח של טענותיך מדוייק, ומעבר לכך הבהיר לי בצורה ברורה מאוד איזה רעיון שהסתרבלתי אתו תקופה ארוכה . אני חושב שהאומנות, ולא רק הצילום, כן מנסה לדבר "מציאות" נגיד.. או לפחות ניסתה. אני חושב למשל על "ריאליזם", "היפר-ריאליזם", סוריאליזם, אומנות מחאה, שירה פוליטית, מיצגים מסויימים. כלומר, היצירות המשייכות עצמן או משוייכות לזרמים,סגנונות,אידיאולוגיות אלה אומרים ורוצים לומר משהו על המציאות, לייצג אותה, לגרום לנמענים לחשוב את "המציאות" מחדש, ואולי אולי לפעול כתוצאה מכך. אם אקפוץ שניה לאותו משפט מפתח אריסטוטאלי בדבר האומנות וההיסטוריה, הפער בין המצוי לראוי, הרי ה"ראוי" הוא סוג של שיפוט המציאות, אמירה על המציאות. אני חושב שתיחום גבולות בין "צילום אומנותי" לבין "צילום עיתונאי" בא כפי שטענת מחרדה ומפחד מהיכולת של האומנות לחשוף את "הפינה האפלה", שרבים מעדיפים לא לראות אותה, וכן, במוזיאון או בגלריה הנמען מגיע עם "התכוונות" מסויימת והיא "מגינה" עליו או על תודעתו, ומאפשרת לו לקבל באיזו סובלנות משועממת-משהו כמעט כל דבר, אם כי מדי פעם עולה קול צווחה כאשר היצירה פורצת את גבולות "המותר". (ראה תערוכה שהורדה במוזיאון רמת גן, איזה ציור בניו-יורק שנעשה מגללים שיצר רעש רב).
יש בעיה גם עם הטיעון שלי
הבעיה היא עניין של מבט ... קשה לי להסביר זאת אבל הדבר שמטריד בעיקר מבחנתי שכן היתה הצדקה מסוימת לפיטורים של האיש ,בבחינת ברומא תתנהג כרומאי.(אחרת המערכת תהיה בלתי תיפקודית בעליל) הטענה של האמנות שאגב בעיני אינה קיימת בכלל וכאן אני נכנס חזתית כנגד הטיעון שלי ..עצמו. אין לאמנות שום יתרון או "יתרון" והיא אינה מאירה שום פינה חשוכה לצערי ,גם האמירות שיש לאמנות תפקיד חברתי מחתרתי ליצג או לצאת נגד יצוגי מציאות -הם טיעון סיבובי כי הטיעון שוכח להסתכל על עצמו - מרגע שיש טיעון חל עליו כל העניין של החוסר ביכולת ליצג (מין חרב שמתהפכת עליו עצמו ומבטלת כל יומרה לאמירה כלשהיא)-אבל הנה לרוב תמצא כי יש רצינות בעיני אלו שיוצאים נגד יצוג מציאות ועוד נעזרים בטיעון של חוסר היכולת ליצוג.. אבל הדבר שמסגיר את רובם היא העמדה המוסרית הדי בולטת לרעה בעיקר מעצם העובדה שהיא אחידה ולמעשה בתוך השיח עצמו אין כמה "אחרים" אלא יש כבישה קרה של האינדבדואל ,דווקא במחוזות החופש הגדול יש טענה מוניליטית אחת דומנינטית.הרבה "אחרים" קיימים ונוכחים שמחוץ לשיח אינם אפילו בגדר נוכחים בשיח האמנותי -הם פשוט לא קיימים ,השיח פועל כך שמרגע ואתה שם אתה חייב לקבל עליך התנהלות מסוימת ,אחרת תהפך מייד ללא רלבנטי. אפשר שזה מגיע מעמדה של צביעות או פשוט מנבוכות של העוסקים במלאכה. למה לדעתי יש הצדקה לפיטורי האיש? כי לו הוא היה בתוך שיח אמנותי מזהה קול חריג ושונה מהעדר ויש עדר של דיעות גם בתוך השיח האמנותי -הוא היה פועל לרמיסה של ה"אחר" של אותו יחיד שמנסה להנכיח את השונות שלו. הוא היה פועל כמו אותו קפטליסט באותה רמה של דורסנות. אולי זה בכלל בלתי אפשרי לתפקד אחרת וזה העניין הכי מציק. בעצם הדבר היחידי שעובד הוא חוסר הברירה ,אין מה לעשות נגד -האלטרנטיבה היא חוסר תיפקוד וזה בלתי אפשרי באירגונים עם מטרה . אתן לך דוגמא משיח אחר של הגנדר בעיקר ,לאחרונה יש טענה כזאת שהקהילה שנטלה לעצמה זכות ליצג את הקהילה ההומו לסבית טוענת להיותה מטעם עצם הזהות שלה בעלת השקפת עולם פוליטית ,הטענה היא שמעצם היות אדם הומו משייכת אותו מיידית במיוחד מתוך ההכרתו שלו לתמוך בהשקפה פוליטית מסוימת. זוהי טענה מסוכנת ואפילו מכתימה ונדמה שנגדה יצא הומו מהימין או הומו דתי באיזה עיתון לא מזמן. למעשה הטענה על חוסר היכולת ליצג היא סוף פסוק היא חוסר יכולת להמשיך ולהתדיין ,כי על מה נדון אם בכלל לא נוכל ליצג עניין. נדמה שעל זה גם נכתב לאחרונה כי העמדה הזו הכביכול פלורליסטית היא עמדה א-מוסרית ,ומאפשרת שויון נפש כלפי שאלות מוסריות. אבל אלו התלבטויות שלי בקול רם בלילה וזה מותר לי.. לדעתי התפקיד היחידי של האמנות הויזואלית הוא ליצר ויזואל חדשני ,ביתר הדברים אני חושש שאין לה שום יתרון על פני כל אדם חושב אחר. בטח שנקודת המבט המוסרית של אמן אינה יותר מועילה נניח משל נהג אוטובוס או מהנדס. בעיני טענה של המיוחדות של איזו קבוצה והרגישות שלה המיוחדת המוסרית על פני קבוצה אחרת היא טענה גזענית וטענה מסוכנת.
הבעיה היא עניין של מבט ... קשה לי להסביר זאת אבל הדבר שמטריד בעיקר מבחנתי שכן היתה הצדקה מסוימת לפיטורים של האיש ,בבחינת ברומא תתנהג כרומאי.(אחרת המערכת תהיה בלתי תיפקודית בעליל) הטענה של האמנות שאגב בעיני אינה קיימת בכלל וכאן אני נכנס חזתית כנגד הטיעון שלי ..עצמו. אין לאמנות שום יתרון או "יתרון" והיא אינה מאירה שום פינה חשוכה לצערי ,גם האמירות שיש לאמנות תפקיד חברתי מחתרתי ליצג או לצאת נגד יצוגי מציאות -הם טיעון סיבובי כי הטיעון שוכח להסתכל על עצמו - מרגע שיש טיעון חל עליו כל העניין של החוסר ביכולת ליצג (מין חרב שמתהפכת עליו עצמו ומבטלת כל יומרה לאמירה כלשהיא)-אבל הנה לרוב תמצא כי יש רצינות בעיני אלו שיוצאים נגד יצוג מציאות ועוד נעזרים בטיעון של חוסר היכולת ליצוג.. אבל הדבר שמסגיר את רובם היא העמדה המוסרית הדי בולטת לרעה בעיקר מעצם העובדה שהיא אחידה ולמעשה בתוך השיח עצמו אין כמה "אחרים" אלא יש כבישה קרה של האינדבדואל ,דווקא במחוזות החופש הגדול יש טענה מוניליטית אחת דומנינטית.הרבה "אחרים" קיימים ונוכחים שמחוץ לשיח אינם אפילו בגדר נוכחים בשיח האמנותי -הם פשוט לא קיימים ,השיח פועל כך שמרגע ואתה שם אתה חייב לקבל עליך התנהלות מסוימת ,אחרת תהפך מייד ללא רלבנטי. אפשר שזה מגיע מעמדה של צביעות או פשוט מנבוכות של העוסקים במלאכה. למה לדעתי יש הצדקה לפיטורי האיש? כי לו הוא היה בתוך שיח אמנותי מזהה קול חריג ושונה מהעדר ויש עדר של דיעות גם בתוך השיח האמנותי -הוא היה פועל לרמיסה של ה"אחר" של אותו יחיד שמנסה להנכיח את השונות שלו. הוא היה פועל כמו אותו קפטליסט באותה רמה של דורסנות. אולי זה בכלל בלתי אפשרי לתפקד אחרת וזה העניין הכי מציק. בעצם הדבר היחידי שעובד הוא חוסר הברירה ,אין מה לעשות נגד -האלטרנטיבה היא חוסר תיפקוד וזה בלתי אפשרי באירגונים עם מטרה . אתן לך דוגמא משיח אחר של הגנדר בעיקר ,לאחרונה יש טענה כזאת שהקהילה שנטלה לעצמה זכות ליצג את הקהילה ההומו לסבית טוענת להיותה מטעם עצם הזהות שלה בעלת השקפת עולם פוליטית ,הטענה היא שמעצם היות אדם הומו משייכת אותו מיידית במיוחד מתוך ההכרתו שלו לתמוך בהשקפה פוליטית מסוימת. זוהי טענה מסוכנת ואפילו מכתימה ונדמה שנגדה יצא הומו מהימין או הומו דתי באיזה עיתון לא מזמן. למעשה הטענה על חוסר היכולת ליצג היא סוף פסוק היא חוסר יכולת להמשיך ולהתדיין ,כי על מה נדון אם בכלל לא נוכל ליצג עניין. נדמה שעל זה גם נכתב לאחרונה כי העמדה הזו הכביכול פלורליסטית היא עמדה א-מוסרית ,ומאפשרת שויון נפש כלפי שאלות מוסריות. אבל אלו התלבטויות שלי בקול רם בלילה וזה מותר לי.. לדעתי התפקיד היחידי של האמנות הויזואלית הוא ליצר ויזואל חדשני ,ביתר הדברים אני חושש שאין לה שום יתרון על פני כל אדם חושב אחר. בטח שנקודת המבט המוסרית של אמן אינה יותר מועילה נניח משל נהג אוטובוס או מהנדס. בעיני טענה של המיוחדות של איזו קבוצה והרגישות שלה המיוחדת המוסרית על פני קבוצה אחרת היא טענה גזענית וטענה מסוכנת.
"התפקיד היחידי של האמנות הויזואלית
הוא ליצר ויזואל חדשני". באיזה פורום נידח, כמעט והתרומם דיון על המונח "תפקיד", ברחתי מזה כל עוד רוחי בי. "ויזואל חדשני", הממממ "חדשני" עושה לי אסוציאציה ל"קידמה". עזוב יתרון (זה מושג משונה), האם לנהגי אוטובוס אין משהו משותף בראייתם את הכביש, שהוא שונה מהמשותף בראייתם של זונות את הכביש? האם אין במכונן של קבוצה - ראייה משותפת ו/או התנהגות משותפת?
הוא ליצר ויזואל חדשני". באיזה פורום נידח, כמעט והתרומם דיון על המונח "תפקיד", ברחתי מזה כל עוד רוחי בי. "ויזואל חדשני", הממממ "חדשני" עושה לי אסוציאציה ל"קידמה". עזוב יתרון (זה מושג משונה), האם לנהגי אוטובוס אין משהו משותף בראייתם את הכביש, שהוא שונה מהמשותף בראייתם של זונות את הכביש? האם אין במכונן של קבוצה - ראייה משותפת ו/או התנהגות משותפת?
כמעט והתרומם.....
ככה אתה מגדיר את אי היענותך לכפפה שהושלכה אליך באותו פורום נידח? מה הבעיה במושג תפקיד? מדוע הבריחה ממנו? השאלה היא לא אם לנהג תפיסה אחרת של "הכביש" אלא האם תפיסת הנהג "טובה" "עדיפה" על זו של הזונה ליד הבורסה בר"ג? חדשני אינו מקביל/דומה/זהה לקידמה. חדשני משמע הוא לא רק חדש אלא יש בו גם תכונה של חדש (שוב העברית הזאת: חדשן=תכונה כמו שקרן, חשדן וכו' = משקל קטלן בין היתר מציין תכונות בעברית). חדשן/חדשן אינו בהכרח קשור לקידמה.
ככה אתה מגדיר את אי היענותך לכפפה שהושלכה אליך באותו פורום נידח? מה הבעיה במושג תפקיד? מדוע הבריחה ממנו? השאלה היא לא אם לנהג תפיסה אחרת של "הכביש" אלא האם תפיסת הנהג "טובה" "עדיפה" על זו של הזונה ליד הבורסה בר"ג? חדשני אינו מקביל/דומה/זהה לקידמה. חדשני משמע הוא לא רק חדש אלא יש בו גם תכונה של חדש (שוב העברית הזאת: חדשן=תכונה כמו שקרן, חשדן וכו' = משקל קטלן בין היתר מציין תכונות בעברית). חדשן/חדשן אינו בהכרח קשור לקידמה.
טובה? עדיפה?
תלוי בשרות אותו אתה מבקש. אם אתה רוצה להגיע מת"א לחיפה, נראה לי שתפיסת הכביש של נהג אוטובוס תהייה עדיפה, ולהיפך... אם אתה רוצה להגיע מחיפה לת"א. אבל אם אתה רוצה לחוש את מה שקורה מאחורי בורסת היהלומים, תפיסתה של הזונה את הכביש, עדיפה על זו של נהג האוטובוס. ולהיפך. ושוב לעניננו, אם אתה רוצה אמנות, הרי שתפיסת האמן את ה....מה שמו, תהייה עדיפה. חדש? כמו נעליים חדשות? כמו מכונית מדגם חדיש? כמו מעבר ממודם 56 לADSL? כמו יום חדש? או שאולי זה נסיון להמנע מהמושג מקורי? או אותנטי? אמן טוב, זה אמן חדשן? אחד החליט שהוא רוצה להיות אמן, הלך למוזאון, ביקר בכמה פורומים הדנים באמנות, ראה מה החברה עושים, (מה היום "הולך" באמנות?) ועשה אותו דבר כמו כולם, אבל שרטט על זה X גדול בצבע ורוד מטאלי. האם הוא חדשן? (או אולי, אני החדשן כאן?). אני עדיין לא החלטתי מה הבעייה שלי עם המושג תפקיד, נראה לי שצפה לי ההכרה שהמילה הזו, על שלל ניגזרותיה והשימושים בהם, מבטאת משהו שלא שמתי לב אליו עד כה. כאילו לפתע מסתברת לי חשיבות שלא ראיתי בה קודם. להקשר הנוכחי - "תפקיד האמנות" מניח שייש לה תפקיד, שמישהו הטיל עליה תפקיד. מי זו האמנות הזו שנבחרה לתפקיד הזה? ומה כישוריה על מנת לבצע תפקיד זה? ואולי היא מונתה לתפקיד כי היא פילגשו של מחלק התפקידים? ואם היא תמעל בתפקידה, האם התפקיד יועבר לאחר? ומה עושה האמנות כאשר היא שלא-בתפקיד? אם היא בתפקיד, הרי שהיא פקידה? ואם היא פקידה הרי שתפקידה להכין לי קפה ולמXוX לי. התפקיד האמנותי הופקד לידי האמנות, ומה היא היתה לפני שתפקיד זה הופקד לידה? איך שאר המערכות (המופקדות מן הסתם) מתפקדות ע"י האמנות, למשל, כאשר היא מתרשלת בתפקידה, האם מערכות אחרות נפגעות מכך? האם יש מערכות שתפקידן לפתור את הבעיות שיוצרת אי-תפקודה של האמנות? האם במקום לאמר - "מה זה כל הקישקושים הפלצניים האלה שקוראים להם אמנות, עאלק", אפשר לומר בסבר פנים קפוא, אך מהורהר- "האמנות בימנו אינה ממלאת את תפקידה!"?
תלוי בשרות אותו אתה מבקש. אם אתה רוצה להגיע מת"א לחיפה, נראה לי שתפיסת הכביש של נהג אוטובוס תהייה עדיפה, ולהיפך... אם אתה רוצה להגיע מחיפה לת"א. אבל אם אתה רוצה לחוש את מה שקורה מאחורי בורסת היהלומים, תפיסתה של הזונה את הכביש, עדיפה על זו של נהג האוטובוס. ולהיפך. ושוב לעניננו, אם אתה רוצה אמנות, הרי שתפיסת האמן את ה....מה שמו, תהייה עדיפה. חדש? כמו נעליים חדשות? כמו מכונית מדגם חדיש? כמו מעבר ממודם 56 לADSL? כמו יום חדש? או שאולי זה נסיון להמנע מהמושג מקורי? או אותנטי? אמן טוב, זה אמן חדשן? אחד החליט שהוא רוצה להיות אמן, הלך למוזאון, ביקר בכמה פורומים הדנים באמנות, ראה מה החברה עושים, (מה היום "הולך" באמנות?) ועשה אותו דבר כמו כולם, אבל שרטט על זה X גדול בצבע ורוד מטאלי. האם הוא חדשן? (או אולי, אני החדשן כאן?). אני עדיין לא החלטתי מה הבעייה שלי עם המושג תפקיד, נראה לי שצפה לי ההכרה שהמילה הזו, על שלל ניגזרותיה והשימושים בהם, מבטאת משהו שלא שמתי לב אליו עד כה. כאילו לפתע מסתברת לי חשיבות שלא ראיתי בה קודם. להקשר הנוכחי - "תפקיד האמנות" מניח שייש לה תפקיד, שמישהו הטיל עליה תפקיד. מי זו האמנות הזו שנבחרה לתפקיד הזה? ומה כישוריה על מנת לבצע תפקיד זה? ואולי היא מונתה לתפקיד כי היא פילגשו של מחלק התפקידים? ואם היא תמעל בתפקידה, האם התפקיד יועבר לאחר? ומה עושה האמנות כאשר היא שלא-בתפקיד? אם היא בתפקיד, הרי שהיא פקידה? ואם היא פקידה הרי שתפקידה להכין לי קפה ולמXוX לי. התפקיד האמנותי הופקד לידי האמנות, ומה היא היתה לפני שתפקיד זה הופקד לידה? איך שאר המערכות (המופקדות מן הסתם) מתפקדות ע"י האמנות, למשל, כאשר היא מתרשלת בתפקידה, האם מערכות אחרות נפגעות מכך? האם יש מערכות שתפקידן לפתור את הבעיות שיוצרת אי-תפקודה של האמנות? האם במקום לאמר - "מה זה כל הקישקושים הפלצניים האלה שקוראים להם אמנות, עאלק", אפשר לומר בסבר פנים קפוא, אך מהורהר- "האמנות בימנו אינה ממלאת את תפקידה!"?
יופי
אתה נאחז לך בנחת בדוגמאות נהג אוטובוס אחיזת כביש נחמד אפילו אני הייתי נוהג כך.. אז אין לך מנוח מהמילה תיפקוד -תפקיד וכו. באמת אנא תן לי רמז במה טובה ראייתו של אמן רגיש מנהג אוטובוס בכל הנוגע לסוגיות מוסריות.. זה אפילו יכול להיות כר לביצוע מחקר גנטי ,שמא יש גן שאחראי על הרגישות שמפתח באמן את ההזדהות עם מיעוטים ,ובכלל. לא שאין אמנים כאלה ומצד שני לא שאין נהגי אוטובוס כאלה ואולי יש נהג אוטובוס שהוא גם אמן .. לגבי התפקיד הויזואלי ,אז נניח נצא בבדיקה מאד שטחית על הנושאים שהאמנות מטפלת בהם ,אנו נראה כמובן שיש חזרה לרוב לאותם נושאים הם מן הסתם חוזרים ונשנים ,יש ויכוח קלאסי ואני דבק בתפיסה שאכן אמנות ויזואלית היא מן הסתם זו שיש לה תפקיד ויזואלי ,אגב מומלץ לך לקרוא מאמר על גודאר של סוף שבוע שכתב פלצן מוכר יצחק לאור. לגבי התוכן הוא תמיד קיים ורצוי שלא יוחבא והוא גם חשוב ,אבל כמו שבספרות אם אין כתיבה טובה אזי לא מעניין התוכן או הסיבות או המניעים או עמדתו של הכותב המוסרית ,אם אינו יודע כתוב לא קוראים בו.. התוכן הוא טריגר הוא גם מה שמחבר אבל ההצלחה היא כאשר לא מתעסקים בו ,כאשר הנןכחות שלו כיצוג ויזואלי היא כל כך חזקה וטיבעית וקולחת שמתקבלת שלמות אחת רציפה בלי ממבו גמבו.. מתי אתה חש בסרט כי בגדו בך הצופה? כאשר ברגעים מסויימים הרצף של הסרט נקטע לצורך ביאורים והסברי מנוף מוסריים או סתם טרחנות של היוצר הקולנועי .. כאשר הויזואל הוא העיקר ושניים שאני יודע עליהם די גדולים גם גודאר וגם פליני קודם כל צילמו ויזואל ,רק אחר כך בא המלל ופס הקול ,אצל פליני יש לפעמים קטעים שרואים שאין התאמה בין השפתיים של המדבר לבין פס הקול עצמו ,זו גם אמירה כשלעצמה. לא רק מסוכנת עד מאד הגישה שאני קורא לה גניבת דעת ,כאשר יש מי שמחליט מאחורי הקלעים מה היא עמדה מוסרית ומה מידת הרגישות ,אתמול היה לזה הד בסרט בטמבלויזיה כאשר לארי אמברמסון יצא נגד העדר הסיפור הפלסטיני בעבודות של אופקים חדשים ,מן טיהור של המציאות מתחת להגדרות פורמליות ,אבל גישה כזו יכולה גם בקלות לטעון שקופרמן מטאטא את השואה מתחת למריחות שלו שמסתירות ומגלות ואינם מרשות למלל לצוף .. אם כל הכבוד לאמנות היא באמת לא יכולה לשנות את בוש ובטח לא את סאדם אני מפקפק אם היא יכולה להביא לשיח שואה שונה כפי שמוצג פה במאמר ,אפרופו חייה ומות כאווה בראון... יש כמובן משחקים ויש רצונות ויש נסיון לגטימי לנסות לשאול בעיקר להתמודד עם המקום הצר מאד שהועידו לאמנות. אבל גם העיניים הכי ממושטרות או להיפך הכי רגישות כפי שלארי אברמסון הציג ,אינן רק מסתכלות על מה שהיה אלא על מה שהונכח ,וכאשר הברירה היא בין לארי אברמסון לבין אופקים חדשים ןהצייר שהיה לפי לארי שוטר ראיה וניקה את הסמנים של הפליטים והחורבות ,אז מה לעשות אמנותית לארי הפסיד. גם ואן גוך רצה להיות מטיף בשער בכנסיה ,לולא השאיר אחריו ויזואל מסויים לא היינו בכלל יודעים מי הוא ואן גוך..
אתה נאחז לך בנחת בדוגמאות נהג אוטובוס אחיזת כביש נחמד אפילו אני הייתי נוהג כך.. אז אין לך מנוח מהמילה תיפקוד -תפקיד וכו. באמת אנא תן לי רמז במה טובה ראייתו של אמן רגיש מנהג אוטובוס בכל הנוגע לסוגיות מוסריות.. זה אפילו יכול להיות כר לביצוע מחקר גנטי ,שמא יש גן שאחראי על הרגישות שמפתח באמן את ההזדהות עם מיעוטים ,ובכלל. לא שאין אמנים כאלה ומצד שני לא שאין נהגי אוטובוס כאלה ואולי יש נהג אוטובוס שהוא גם אמן .. לגבי התפקיד הויזואלי ,אז נניח נצא בבדיקה מאד שטחית על הנושאים שהאמנות מטפלת בהם ,אנו נראה כמובן שיש חזרה לרוב לאותם נושאים הם מן הסתם חוזרים ונשנים ,יש ויכוח קלאסי ואני דבק בתפיסה שאכן אמנות ויזואלית היא מן הסתם זו שיש לה תפקיד ויזואלי ,אגב מומלץ לך לקרוא מאמר על גודאר של סוף שבוע שכתב פלצן מוכר יצחק לאור. לגבי התוכן הוא תמיד קיים ורצוי שלא יוחבא והוא גם חשוב ,אבל כמו שבספרות אם אין כתיבה טובה אזי לא מעניין התוכן או הסיבות או המניעים או עמדתו של הכותב המוסרית ,אם אינו יודע כתוב לא קוראים בו.. התוכן הוא טריגר הוא גם מה שמחבר אבל ההצלחה היא כאשר לא מתעסקים בו ,כאשר הנןכחות שלו כיצוג ויזואלי היא כל כך חזקה וטיבעית וקולחת שמתקבלת שלמות אחת רציפה בלי ממבו גמבו.. מתי אתה חש בסרט כי בגדו בך הצופה? כאשר ברגעים מסויימים הרצף של הסרט נקטע לצורך ביאורים והסברי מנוף מוסריים או סתם טרחנות של היוצר הקולנועי .. כאשר הויזואל הוא העיקר ושניים שאני יודע עליהם די גדולים גם גודאר וגם פליני קודם כל צילמו ויזואל ,רק אחר כך בא המלל ופס הקול ,אצל פליני יש לפעמים קטעים שרואים שאין התאמה בין השפתיים של המדבר לבין פס הקול עצמו ,זו גם אמירה כשלעצמה. לא רק מסוכנת עד מאד הגישה שאני קורא לה גניבת דעת ,כאשר יש מי שמחליט מאחורי הקלעים מה היא עמדה מוסרית ומה מידת הרגישות ,אתמול היה לזה הד בסרט בטמבלויזיה כאשר לארי אמברמסון יצא נגד העדר הסיפור הפלסטיני בעבודות של אופקים חדשים ,מן טיהור של המציאות מתחת להגדרות פורמליות ,אבל גישה כזו יכולה גם בקלות לטעון שקופרמן מטאטא את השואה מתחת למריחות שלו שמסתירות ומגלות ואינם מרשות למלל לצוף .. אם כל הכבוד לאמנות היא באמת לא יכולה לשנות את בוש ובטח לא את סאדם אני מפקפק אם היא יכולה להביא לשיח שואה שונה כפי שמוצג פה במאמר ,אפרופו חייה ומות כאווה בראון... יש כמובן משחקים ויש רצונות ויש נסיון לגטימי לנסות לשאול בעיקר להתמודד עם המקום הצר מאד שהועידו לאמנות. אבל גם העיניים הכי ממושטרות או להיפך הכי רגישות כפי שלארי אברמסון הציג ,אינן רק מסתכלות על מה שהיה אלא על מה שהונכח ,וכאשר הברירה היא בין לארי אברמסון לבין אופקים חדשים ןהצייר שהיה לפי לארי שוטר ראיה וניקה את הסמנים של הפליטים והחורבות ,אז מה לעשות אמנותית לארי הפסיד. גם ואן גוך רצה להיות מטיף בשער בכנסיה ,לולא השאיר אחריו ויזואל מסויים לא היינו בכלל יודעים מי הוא ואן גוך..
סוגיות מוסריות? מאיפה זה צץ פתאום?
לא עולה על דעתי שטובה ראייתו של אמן רגיש, מראייתו של נהג אוטובוס בכל הנוגע לסוגיות מוסריות. אני חושב שטובה ראייתו של אמן מראייתו של נהג אוטובוס (אלא אם הוא אמן) בסוגיות אמנותיות. עוד קצת לעניין התפקיד - נראה לי שאמירת התפקיד, מניחה ממילא השפעה על משהו, הזזה של משהו, בנייה של משהו. לדוגמא: "תפקיד האמנות לחנך את האדם למען יאה אזרח ירוק", כלומר, אמירת התפקיד אומרת שהאמנות היא אמצעי להשגת מטרה כלשהי. אני לא מדבר כאן על סוג מסויים של אומנות, למשל "אמנות פוליטית". אלא, שהאמנות בכלל היא כזו. לא נוח לי עם זה. גם ההבחנה שלך - תוכן/ויזואל - חריפה לי מדי, חד-משמעית לי מדי. זה לא כל כך מובן מאליו, ההבחנה הזו שאתה עושה. ונראה לי שכבר לפני הרבה זמן, האבסטרקט שפך על זה לאגר. ודווקא אני אטפל למובאות שלך מהקולנוע. שנראה כאילו אתה כמעט אומר שהתוכן הקולנועי בא לידי ביטוי בסאונד ואילו ה"אוסול" הקולנועי בא בויזואל. וסתם לשם הקוריוז - הקולנוע האיטלקי בוודאי שבתקופת פליני ואולי אפילו עד היום, נהג לצלם את הסצנות ללא תשומת לב לדיבור (מה שניקרא "סינק" או "ליפסינג"), את הדיבור הסופי שאנו שומעים, השחקנים מדבבים באולפנים בתקופת העריכה של הסרט. כך שאי ההטעמה שגילית בין שפתיים לצליל, יש לו סיבות טכניות (ואני לא בא לטעון בכך, שפליני לא "קימפז" את הנוהג הטכני ליצירתו). אתה מתייחס אל התוכן כמעט כמו שמתייחסים אל הקנווס, או אפילו לג'סו (והרי כתוב - שמן על קנווס, לא כתוב אף-פעם, שמן על ג'סו). כשאתה מסתכל על הצורה בניפרד מן התוכן, אתה מסתכל בעין "קרה" -זהו פורמליזם. אני לא פוסל ראייה כזו, אבל לי לא נוח איתה.
לא עולה על דעתי שטובה ראייתו של אמן רגיש, מראייתו של נהג אוטובוס בכל הנוגע לסוגיות מוסריות. אני חושב שטובה ראייתו של אמן מראייתו של נהג אוטובוס (אלא אם הוא אמן) בסוגיות אמנותיות. עוד קצת לעניין התפקיד - נראה לי שאמירת התפקיד, מניחה ממילא השפעה על משהו, הזזה של משהו, בנייה של משהו. לדוגמא: "תפקיד האמנות לחנך את האדם למען יאה אזרח ירוק", כלומר, אמירת התפקיד אומרת שהאמנות היא אמצעי להשגת מטרה כלשהי. אני לא מדבר כאן על סוג מסויים של אומנות, למשל "אמנות פוליטית". אלא, שהאמנות בכלל היא כזו. לא נוח לי עם זה. גם ההבחנה שלך - תוכן/ויזואל - חריפה לי מדי, חד-משמעית לי מדי. זה לא כל כך מובן מאליו, ההבחנה הזו שאתה עושה. ונראה לי שכבר לפני הרבה זמן, האבסטרקט שפך על זה לאגר. ודווקא אני אטפל למובאות שלך מהקולנוע. שנראה כאילו אתה כמעט אומר שהתוכן הקולנועי בא לידי ביטוי בסאונד ואילו ה"אוסול" הקולנועי בא בויזואל. וסתם לשם הקוריוז - הקולנוע האיטלקי בוודאי שבתקופת פליני ואולי אפילו עד היום, נהג לצלם את הסצנות ללא תשומת לב לדיבור (מה שניקרא "סינק" או "ליפסינג"), את הדיבור הסופי שאנו שומעים, השחקנים מדבבים באולפנים בתקופת העריכה של הסרט. כך שאי ההטעמה שגילית בין שפתיים לצליל, יש לו סיבות טכניות (ואני לא בא לטעון בכך, שפליני לא "קימפז" את הנוהג הטכני ליצירתו). אתה מתייחס אל התוכן כמעט כמו שמתייחסים אל הקנווס, או אפילו לג'סו (והרי כתוב - שמן על קנווס, לא כתוב אף-פעם, שמן על ג'סו). כשאתה מסתכל על הצורה בניפרד מן התוכן, אתה מסתכל בעין "קרה" -זהו פורמליזם. אני לא פוסל ראייה כזו, אבל לי לא נוח איתה.
הפורמליסטים ב"ספרות" לפחות..
אכן מחפשים את "הצורה", אולי בגלל השפעות אפלטוניות עליהם, אבל מעולם מעולם הם לא התעלמו מהתוכן, איך אפשר בכלל? אלא, שאם ישנם 10 שירי אהבה, אפשר לבדוק במה הם שונים זה מזה, אולי גם כדאי, לא? אינני חושב שהתיחסות "פורמליסטית" או סטרוקטוראליסטית לאומנות היא "קרה", היא בהחלט שכלתנית מאוד, בזה אין ספק, אבל האם בשל כך "האומנות" יוצאת נפסדת?
אכן מחפשים את "הצורה", אולי בגלל השפעות אפלטוניות עליהם, אבל מעולם מעולם הם לא התעלמו מהתוכן, איך אפשר בכלל? אלא, שאם ישנם 10 שירי אהבה, אפשר לבדוק במה הם שונים זה מזה, אולי גם כדאי, לא? אינני חושב שהתיחסות "פורמליסטית" או סטרוקטוראליסטית לאומנות היא "קרה", היא בהחלט שכלתנית מאוד, בזה אין ספק, אבל האם בשל כך "האומנות" יוצאת נפסדת?
אינני דַּבָּרוֹ של אמק
לכן אדבר רק בשמי... פעם לפני המון המון שנים נהגו לשאול אנשים "מהו המסר?" ביצירות... עכשיו, אלמוזלינו למעלה הזכירה את המושג "אמירה" וגם בגלריה של "הארץ" מהיום יש כותרת בענין "אמירה", כמו אומנות צריכה לומר משהו על משהו... זה מחזיר אותי כמובן לדיון הקצרצר שלנו על האתיקה באסתטיקה.
לכן אדבר רק בשמי... פעם לפני המון המון שנים נהגו לשאול אנשים "מהו המסר?" ביצירות... עכשיו, אלמוזלינו למעלה הזכירה את המושג "אמירה" וגם בגלריה של "הארץ" מהיום יש כותרת בענין "אמירה", כמו אומנות צריכה לומר משהו על משהו... זה מחזיר אותי כמובן לדיון הקצרצר שלנו על האתיקה באסתטיקה.
הרבה פק"ד בטקסט שלך
אבל לא הבנתי כלום ממה שכתבת, האם זו היתה מטרתך? כי אם כן היא הושגה בהצלחה מלאה. גם ה"משחק" סביב החדשן חסר משמעות והדוגמות שלך לא מבהירות לי, לפחות, מה אתה רוצה לטעון. מי זה "המישהו" שהטיל עליה תפקיד, על האומנות- אולי כדאי שתברר קודם אם יש לשאלה הזו בכלל משמעות חוץ מפילפוליסטיקה תלמודית או סכולסטיקה מיותרת..
אבל לא הבנתי כלום ממה שכתבת, האם זו היתה מטרתך? כי אם כן היא הושגה בהצלחה מלאה. גם ה"משחק" סביב החדשן חסר משמעות והדוגמות שלך לא מבהירות לי, לפחות, מה אתה רוצה לטעון. מי זה "המישהו" שהטיל עליה תפקיד, על האומנות- אולי כדאי שתברר קודם אם יש לשאלה הזו בכלל משמעות חוץ מפילפוליסטיקה תלמודית או סכולסטיקה מיותרת..
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.