למרות שכבר עבר הרבה זמן
איך ניתן להגדיר אותך בגיל הזה? מרדת? היית "ילד טוב ירושלים"?
מרדן מאוד, בעייתי מאוד. האמת זה לא שבאמת מרדתי במישהו או במשהו פשוט התגבשתי ובאותה תקופה החלטתי כבר שאני לוקח את גורלי בידיי ומקבל באופן עצמאי את כל ההחלטות. באותו גיל נוכחתי כמה אנשים אחרים, גם בני גילי אבל גם מבוגרים כמו מורים, בוסים וכו יכולים להיות דו פרצופיים. באותה תקופה התחלתי לבוז לסמכות ואיבדתי אמון באנשים.
אולי בכלל עזבת את בית ההורים לטובת חיים עצמאיים? התפנקת יתר על המידה? התחלתי לעבוד בגיל 14, בגיל 16 וחצי עזבתי את התיכון לטובת עבודה במשרה מלאה והפכתי לעצמאי מבחינה כלכלית כמעט לחלוטין.
מה מילא את שעות הפנאי שלך באותה תקופה? בעיקר כדורגל.
הערצת אמן מוזיקלי כלשהו? מה היה הז'אנר שעשה לך את'זה? לא הערצתי אף אחד, שמעתי הכל.
איך היית בלימודים? מה היה המקצוע האהוב עליך? הייתי בסדר בציונים אבל הייתי מחסיר המון שיעורים ולמעשה כמעט ולא היה יום שהייתי נשאר עד סוף המערכת. המקצוע האהוב היה כמבן ספורט אבל זו לא חוכמה, להפתעתי נהניתי למדיי משיעורי פסיכולוגיה וסוציולוגיה.
מה היה הסוד שלקחת איתך באותה תקופה? החלק האפל בך שלא חשפת לאף אחד? שלמרות שהייתי מוקף בנות יחסית, הייתי חסר ביטחון בכל מה שקשור לבנות ופשוט לא ידעתי מה לעשות איתן.
באיזה מקום היית מהבחינה הזו? "שלום-שלום" או "תבוא כל יום"? בואו נגיד שהרבה פחות ממה שהיה אפשר, לא קלטתי לפעמים אפילו רמזים מאוד ברורים.
ולסיום, ממרום גילך, מה העצה הכי טובה לעצמך של גיל 16? לא חסר אבל רובן בסופו של דבר מתנקזות לאותה המסקנה: עדיף להצטער על משהו שעשית מאשר על משהו שלא עשית, לא משנה כמה שנים עברו.