לכבוד סיום החופש וחזרה לעבודה
אשמח לדבר על עניין שעות עבודה של אבות- לצערי, נראה כי מונצחת בשוק העבודה הסטיגמה ש"גבר צריך לעבוד יותר מאישה". בכל מקרה, גם אם לא נסכים כי זו הסטיגמה, או שהיא מונצחת, נדמה לי שנסכים כי זהו המצב בפועל. ידוע כי לנשים המצב הזה הרסני מבחינות רבות- היכולת הפחותה להתקדם במקום העבודה כיון שאינן נותנות מספיק שעות, הצורך למצוא מקור טיפול אחר לילדים/לא לצאת לעבודה אם אין כזה סידור, לעבוד פה חצי יום ובבית עוד חצי יום.. נדמה לי שלא מדברים מספיק על הפגיעה האנושה בהורות הגברית שהמצב הזה מקדם- אב שמגיע הביתה מאוחר (ובעיני אחרי 17 זה מאוחר, כיון ששום שעה מעבר לכך כמעט ואינה משאירה מספיק זמן כדי לבלות באופן איכותי עם ילדים קטנים) אינו זוכה להנות ולראות את ילדיו גדלים-זהו לרוב (יודגש, לרוב) "אבא של שישבת". גם במהלך ילדותי זכור לי שאבא הגיע אי שם אחרי שעה 20 הביתה ובעיקר זכינו להנות איתו בסופי השבוע. כשלעצמי זה לא פגע לי ביחסים עם אבא, אבל בהחלט הורגשה חוסר שביעות הרצון שלו, ונדמה כי לאורך השנים הוא פיתח אלינו פחות הבנה שמקורה בכך שפשוט לא היה לו מספיק זמן לבלות איתנו "וללמוד אותנו". היום כשהוא סבא לביתי, הדבר ניכר שהוא פשוט "לא היה שם", ואינו יודע מה לעשות עם תינוקת קטנה (אבל הוא משתפר באהבה..). מה דעתכם? האם שעות עבודה מרובות מספקות מעין "מפלט" לאבא מאימת המהומה בבית? או, חוסר צדק משווע שמנציח הורות "אימהית" ואינה מאפשרת לאבות שרוצים בכך לקחת חלק פעיל יותר בחיי המשפחה?
אשמח לדבר על עניין שעות עבודה של אבות- לצערי, נראה כי מונצחת בשוק העבודה הסטיגמה ש"גבר צריך לעבוד יותר מאישה". בכל מקרה, גם אם לא נסכים כי זו הסטיגמה, או שהיא מונצחת, נדמה לי שנסכים כי זהו המצב בפועל. ידוע כי לנשים המצב הזה הרסני מבחינות רבות- היכולת הפחותה להתקדם במקום העבודה כיון שאינן נותנות מספיק שעות, הצורך למצוא מקור טיפול אחר לילדים/לא לצאת לעבודה אם אין כזה סידור, לעבוד פה חצי יום ובבית עוד חצי יום.. נדמה לי שלא מדברים מספיק על הפגיעה האנושה בהורות הגברית שהמצב הזה מקדם- אב שמגיע הביתה מאוחר (ובעיני אחרי 17 זה מאוחר, כיון ששום שעה מעבר לכך כמעט ואינה משאירה מספיק זמן כדי לבלות באופן איכותי עם ילדים קטנים) אינו זוכה להנות ולראות את ילדיו גדלים-זהו לרוב (יודגש, לרוב) "אבא של שישבת". גם במהלך ילדותי זכור לי שאבא הגיע אי שם אחרי שעה 20 הביתה ובעיקר זכינו להנות איתו בסופי השבוע. כשלעצמי זה לא פגע לי ביחסים עם אבא, אבל בהחלט הורגשה חוסר שביעות הרצון שלו, ונדמה כי לאורך השנים הוא פיתח אלינו פחות הבנה שמקורה בכך שפשוט לא היה לו מספיק זמן לבלות איתנו "וללמוד אותנו". היום כשהוא סבא לביתי, הדבר ניכר שהוא פשוט "לא היה שם", ואינו יודע מה לעשות עם תינוקת קטנה (אבל הוא משתפר באהבה..). מה דעתכם? האם שעות עבודה מרובות מספקות מעין "מפלט" לאבא מאימת המהומה בבית? או, חוסר צדק משווע שמנציח הורות "אימהית" ואינה מאפשרת לאבות שרוצים בכך לקחת חלק פעיל יותר בחיי המשפחה?
