לכבוד סיום החופש וחזרה לעבודה

[מחשבות]

../images/Emo45.gif

 

[שי ז.]

בד"כ אבל בהחלט לא תמיד

לפחות יום אחד שבוע אני מקפיד לצאת מהעבודה ב 15.00 כדי לקחת את הילדות לבילוי משותף של אחר הצהריים. גם כשיש לי עבודה שלקחתי הביתה אף פעם לא אגע בה כשהילדות ערות.

 

[שי ז.]

ולגבי הסדר חוקי

זה מאוד תלוי באופי העבודה. עובד ליד קו יצור תהליכי לא יכול לעצור את כל הקו בגלל רצונו ללכת לבקר את הילד ומקומות עבודה קטנים שאין להם כמות של אבות לא יכולים להחזיק מישהו שיסתום את החור.

 

[מחשבות]

רק שבקו יצור העובד אינו נשאר שעות

נוספות מטורפות על בסיס קבוע. יש שעת סיום, העובד עוזב והולך.

 

[שי ז.]

ומה שעות העבודה?

יש לא מעט אנשים בקווי ייצור שעובדים משמרות של 12 שעות. הם מתחילים ב 7 ועובדים עד 19 ואז הם בכלל לא רואים את הילדים ערים.

 

[מחשבות]

אתה מדבר על קו יצור או סדנת יזע?

בקו ייצור עובדים 8 שעות משמרת.

 

[akavishon]

יש קווי יצור שעובדים סביב השעון

ויש מקומות שעושים משמרות כפולות וגם משמרת רגילה היא יותר משמונה שעות. אשתי עובדת במקום כזה (למזלי לא כעובדת יצור) אבל שם עובדים משמרות כפולות, שבתות, חגים ומועדים. וזה ממש לא מבחירה של העובדים.

 

[9910]

עבודה זה לא צורך זה הכרח

אנשים כמוני שנאלצים לעבוד עד מאוחר בזמנים מסוימים , אכן נפגעים מכך והבעיה מתבטאת לא רק בהורות אלא גם בזוגיות. זה לא שאני אוהב לשמוע טוענות כמו "אתה אף פעם לא כאן", "כל העומס נופל עלי", ו"מה אכפת לך ממילא אתה בעבודה" המלא ברחמים עצמיים מצד אחד וטינה מצד שני, וכל זה אחרי שלא מזמן סיימתי 32 יום מילואים. כתוצאה מההעדרויות הכפויות האלו יש דברים ששכחתי, או שאני לא עושה כמו פעם למשל אחרי המילואים לקח לי יומיים להסתדר עם להלביש אותו אחרי המקלחת ומובן שאני לא מרוצה מהמצב הזה, כדי לחפות על ההעדרות אני משתדל להיות זה שמקלח אותו ומשכיב אותו וגם לשחק איתו כמה שיותר. אני לא בטוח עם זה שגבר צריך לעבוד עד מאוחר הוא משפט שמתאר את המצב לאשורו, אלא יותר מציאות שנגזרת מסוג העבודה של כל אחד מבני הזוג, אצלנו, בעונות לא לחוצות אני זה שמוציא אותו מהמעון ועוזב מוקדם את העבודה בשביל זה ואילו אשתי עובדת עד אחרי 16:00 לעומת זאת בבקרים היא זאת שמביאה אותו, אם גברים אחרים מצליחים "לברוח" מההורות בעזרת תירוץ שכזה שכרם יוצא בהפסדם

 

[ארנון הרשקוביץ]

העבודה היא חיינו../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif

ראשית,

על ההזדמנות לדון בנושא המרתק הזה. יש לי כל כך הרבה מה להגיד, וקשה למצוא את הדרך לתמצת אותו לכמה משפטים שיסבירו היטב את דעתי בנושא... לי, אישית, הפריע למן הרגע הראשון בו נולד ה -

שעליי לחזור בעוד זמן לא רב לשגרת העבודה. המחשבה על כך שאהיה מנותק ממנו לכל כך הרבה זמן במשך היום - הטרידה את מנוחתי. זו היתה נקודת המפנה. מאותו הרגע, התחלתי להתבונן פנימה ולשאול עצמי האם העבודה היא אכן "הכרח" או "צורך" והאם מה שאני עושה באמת שווה את ההפסד הגדול שאני עלול לחוות בבית בגידול הילדון (וגם, כמובן, בזוגיות, אך לא זה עיקרו של הדיון). בתחילתו של דבר, הכל בזכותו...

כל ההקדמה הזו נובעת מן הצורך לפצוח בגילוי נאות: אני לא בצד של "האנשים העובדים" במובן המסורתי והמקובל-בימינו של המושג. בעיסוקי, אני אדון לזמן שלי ויכול להיעדר ללא תלות באף אחד וללא צורך בהסברים. כתוצאה מכך, כאשר הילדון חולה באופן מפתיע, או שיש צורך בהגעה מוקדמת הביתה - אין לי כל בעיה לעשות זאת. אם כן, לאחר הגילוי הנאות, אומר שלדעתי העבודה הפכה, בימינו, לעבדות-כמעט, ודווקא אלו בעלי העבודה ה"טובה" יותר (בעיני המתבוננים מבחוץ) - היינו, עובדי ההיי-טק ודומיהם (שה -

נמנית עליהם) - הם אלו אשר נקלעים לדילמות ההורות-עבודה בתכיפות גבוהה ביותר (וזאת אני אומר מנסיוני הדל בקרב בועת מכרינו). אישית, אני מאמין שהעבודה היא רק התירוץ לחוסר השוויון בבית, אם אכן קיים כזה. עזבו אתכם מתפיסות מודרניות או מיושנות - איך אמר Tuco בסצינה הבלתי-נשכחת של "הטוב, הרע והמכוער?":

When you have to shoot, shoot, don't talk​

ואני אומר: אם אתה רוצה להיות אבא אשר מעורב בחיי ילדיו - שום דבר לא יפריע לך. גם לא עבודה. למרבה מזלנו, אנחנו לא נולדים עם עבודה, אלא מתגלגלים אליה איכשהו. אני מאמין את הגלגול הזה אפשר לנווט ולשנות את מסלולו, אם יש באמת רצון בכך. מצטער על הנימה התמימה שבדבריי, אך כך אני באמת מאמין. ארנון

 

[felagund]

מצד אחד אתה צודק

ואכן, מי שבאמת רוצה יכול לעבוד שעות סבירות. מצד שני, יש לזה מחירים עצומים - צריך להיות מוכנים לוותר על הרבה דברים שחשובים לנו לא פחות, החל מקידום בעבודה (ובינינו, גם אבות שהאבהות חשובה להם רוצים עבודה מעניינת) ועד לכסף, כמה שלא נעים להגיד. כי להסתדר עם משכורת נמוכה זה קצת בעייתי.... לי כשלעצמי אין בעיה - אני קיבוצניק. מצד אחד אני חוטף בתנאים החומריים - משפחה עם שני ילדים בדירה של 54 מטר, מטבח קטנטן, אין אוטו ליד הבית, טלוויזיה 21'' וכו'. מצד שני, כל יום בשעה 16:15, כשהילדים חוזרים מהגן\פעוטון, אני שם בשבילם. העניין הוא שפה הפתרון הוא מערכתי - אין לי אפשרות לעבוד שעות נוספות, גם אם אני רוצה, אלא אם זה בהתנדבות (ולא שלא עושים את זה, כשמאוד צריך. אבל זה הופך להיות החריג ולא הכלל). העניין הוא שזה יכול לקרות גם מעבר לרמת הקיבוץ - המדינה יכולה להתערב בשוק העבודה ולדאוג ליצור שעות עבודה סבירות (יש הרבה מאוד דרכים, ומדינות אחרות גם עושות את זה).

 

[zvibalas]

חוסר צדק משווע

תמיד זה היה ככה, ומעניין איך ניתן לשנות את זה. משום מה זה מקובל מאוד שהאישה יכולה לצאת מוקדם מהעבודה כמעט כל יום בכדי לקחת את הילד מהגן. אבל זה לא מובן מאליו כשיש אבא שוצה להיות עם הילדים שלו יותר. אני משתדל להגיע עד 18:30 כל יום הביתה בשביל להיות עם הקטנטן לרחוץ אותו ואף להשכיב אותו לישון. לצערי זה לא יוצא לי כל יום. לכן התעקשתי עם הבוס שלי שיהיה לי יום אחד בשבוע שבו זה ידוע ומוסכם שאני זה שיוצא מוקדם לקחת את הגן ולטפל בו, ואז אשתי יכולה להישאר עד מאוחר יותר.

 

[אחשל]

כורח המציאות או בחירה/בריחה../images/Emo35.gif

אני חושב שאי אפשר להכליל - שי לא מעט אנשים שבמציאות שוק העבודה של היום נאלצים לעבוד בצורה שמנתקת אותם בפועל מהמשפחה, בין אם אלה שעות עבודה ארוכות ובין אם אלהמשמרות. מנגד יש לא מעט אנשים שבוחרים לחיות כך. יש מקומות עבודה שבהם האווירה מכתיבה שעות עבודה אל תוך הלילה, גם אם זה לא ממש הכרחי. זה קיים גם בחלקים ממקום העבודה שלי, ואני הבהרתי שאני לא מוכן להיות חלק מזה. נכון שפה ושם אני נשאר עד שבע-שמונה בערב, כשצריך, אבל ככלל, אני משתדל מאוד לצאת עד 16:00 מהמשרד, מה גם שיש לי שעה-שעה וחצי נסיעה הביתה ומה שנשאר מהיום בקושי מספיק...

 

[שי ז.]

אני משתדל מאוד להגיע הביתה לא מאוחר

יותר מ 17.30 אבל יש ימים (שאני משתדל שלא יהיו יותר מיום בשבוע) שבהם אני יוצא ב4 בבוקר וחוזר לא לפני 22.00. מה שכן בימים כאלה אני מדבר עם הילדה הגדולה (בת 4) בטלפון לפחות פעמיים. פעם אחת לפני שהיא יוצאת לגן ופעם אחת בסביבות 18.00.