לכבוד שבוע הספר העיברי וארועיו
- פותח הנושא siv30
- פורסם בתאריך
אוי, את יודעת שהתחלתי את "פעמון
הזכוכית" לא הבנתי על מה המהומה. הוא מתחיל בצורה מאוד איטית ועד שהקורא נכנס אליו, עוברים משהו כמו 20 עמ'. אבל שנכנסים אליו, אני חייבת להתוודות, הספר הזה הצליח לזעזע את אושיות אישיותי...התיאורים של הטיפולים (משהי כאן ראתה את הסרט על הזמרת שהיתה חולה במחלת נפש ועשו לה טיפולים בחשמל ובסוף החליטו על ניתוח של ניתוק שתי האונות, עם ג'סיקה לאנג? - אני לא זוכרת את שם הסרט. התיאורים שלה בספר ממש מזכירים את הסרט כל הזמן רצו לי תמונות מול העניים.). היא מצליחה להעביר את תחושת הפחד, הכאב, חוסר האונים, חוסר כבוד לזכויות החולה ורצונו. הכי הפריע לי זו תחושת הכאב העמוקה שנבעה מתוך חוסר אונים שלה מול המערכת הרפואית ומול המחלה שכירסמה בה. ולחשוב שהיא מצאה אושר ואז שוב נשברה, פשוט כואב הלב.
הזכוכית" לא הבנתי על מה המהומה. הוא מתחיל בצורה מאוד איטית ועד שהקורא נכנס אליו, עוברים משהו כמו 20 עמ'. אבל שנכנסים אליו, אני חייבת להתוודות, הספר הזה הצליח לזעזע את אושיות אישיותי...התיאורים של הטיפולים (משהי כאן ראתה את הסרט על הזמרת שהיתה חולה במחלת נפש ועשו לה טיפולים בחשמל ובסוף החליטו על ניתוח של ניתוק שתי האונות, עם ג'סיקה לאנג? - אני לא זוכרת את שם הסרט. התיאורים שלה בספר ממש מזכירים את הסרט כל הזמן רצו לי תמונות מול העניים.). היא מצליחה להעביר את תחושת הפחד, הכאב, חוסר האונים, חוסר כבוד לזכויות החולה ורצונו. הכי הפריע לי זו תחושת הכאב העמוקה שנבעה מתוך חוסר אונים שלה מול המערכת הרפואית ומול המחלה שכירסמה בה. ולחשוב שהיא מצאה אושר ואז שוב נשברה, פשוט כואב הלב.
התרשמתי אחרת
מאירוביץ אכן יוצא רע, כשאני שופטת אותו מבחוץ. אבל מהספר, כפי שהבנתי אותו, עולה שיהודית הנדל כלל אינה מתחשבנת אתו על אופיו ועל ההקרבה שלה. להפך, עושה רושם שבעת כתיבת הספר היא עדיין שבויה בתוך הקשר, עדיין ממעיטה את עצמה. התחושה שלי היתה שהיא העריצה ומעריצה אותו בדיוק כפי שהיה, לא שופטת, לא תוהה על מקומה.
מאירוביץ אכן יוצא רע, כשאני שופטת אותו מבחוץ. אבל מהספר, כפי שהבנתי אותו, עולה שיהודית הנדל כלל אינה מתחשבנת אתו על אופיו ועל ההקרבה שלה. להפך, עושה רושם שבעת כתיבת הספר היא עדיין שבויה בתוך הקשר, עדיין ממעיטה את עצמה. התחושה שלי היתה שהיא העריצה ומעריצה אותו בדיוק כפי שהיה, לא שופטת, לא תוהה על מקומה.
בקצרה על ספר ארוך
ואולי לא ממש רלוונטי לימינו. מדובר ב"מידלמארץ'" של ג'ורג' אליוט, שכתבה בתקופה בה כלל לא דובר על קריירה לנשים. יחד עם זאת, הלכי הנפש של הדמות הנשית הראשית בספר משקפים נאמנה את התסכול הנובע מן המצב הכפוי של אשה יושבת בית, תמיד שניה לגבר. במקרה המתואר היא מוצאת את הדרכים הקטנות שלה לבוא לידי ביטוי בתוך המסגרת החונקת, ונדמה לי שלמרות התקופה הכל-כך שונה משהו בבסיס הדברים נותר גם היום.
ואולי לא ממש רלוונטי לימינו. מדובר ב"מידלמארץ'" של ג'ורג' אליוט, שכתבה בתקופה בה כלל לא דובר על קריירה לנשים. יחד עם זאת, הלכי הנפש של הדמות הנשית הראשית בספר משקפים נאמנה את התסכול הנובע מן המצב הכפוי של אשה יושבת בית, תמיד שניה לגבר. במקרה המתואר היא מוצאת את הדרכים הקטנות שלה לבוא לידי ביטוי בתוך המסגרת החונקת, ונדמה לי שלמרות התקופה הכל-כך שונה משהו בבסיס הדברים נותר גם היום.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.