הכי אני אוהבת
זה אנשים שבמסווה של הומאניות ואהבת אחים מקדמים גזענות. לא, חס ושלום, כולנו אנשים או כולנו בני אדם. לא, חלילה, התייחסות לאדם באשר הוא אדם, אלא "כולנו יהודים". כשלא יהודים מתייחסים אל יהודים ככה קוראים לזה "אנטישמיות". אם הייתם רוצים לייצר מחאה אמיתית, הייתם פורצים בשביתת מילואים. אם באמת היה אכפת לכם מהאנשים שנמצאים שם, הייתם קוראים לסרב לצו המיותר הזה, שמסכן חיים בשביל כלום. אבל מה שחשוב לכם, שם בבלת"ם, הוא לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה: גם להיתפס כמי שדואגים למילואימניקים, וגם להחשב לפטריוטים גאים. אשר לזכאותם לשמירה כמו שזכאותי לשמירה - מתחת לבית שלי אין טנק; אף חייל או מילואימניק לא נשאר שבת כשלי בא לעשות טיול; ואם חס ושלום היו צריכים לקרוע מישהו מביתו כדי שאני אסע לראות חברים - מצפוני היה אוכל בי בכל פה. קיומו של האיבר הזה - מצפון - הוא אחד ההבדלים ביני לבין חלק מן המתנחלים. מעולם לא ביקשתי מאיש לשמור עלי, ורוב הסיכויים שאם חס ושלום אותקף פתאום באמצע הרחוב לא יהיה מי שיעזור לי, כי אני לא מתנחלת, אני סתם תושבת מרכז הארץ שאף אחד לא שומר עליה באמת (בין השאר כי כולם עסוקים בלעשות בייביסיטר למתנחלים). אני לא מקנאה במתנחלים על איך שהם חיים, אבל אני גם לא מוכנה לשלם את המחיר. הם בחרו את בחירתם, זכותם. זכותי לבחור אחרת, וזכותו של כל אזרח לבחור אחרת. כשאנחנו לקחנו משכנתא, אנחנו לבדנו משלמים עליה - למרות שאף אחד לא היה צריך לשלם בחייו כדי לעזור לנו איתה. כי אף אחד לא צריך לשלם על הבחירה שלנו לקחת משכנתא. וגם אף אחד לא צריך לשלם על הבחירה שלהם לגור בלב אוכלוסיה עויינת. ושלא יגידו שהמדינה שלחה אותם - איש לא הכריח אותם. הם בחרו והמדינה - משיקולים שלא אחווה עליהם דעה כאן - תמכה (בנדיבות רבה יותר מאשר בכל נושא אחר). אבל לא שלחו אותם. הם לא חבילות. ועדיין לא ענית לי, כי אתה, כרגיל, מתחמק משאלות קשות - למה נפש יפה זה דבר רע?