לכל הנשים שהפילו - משהו מעודד

תמי

אוף, כל כך מבינה אותך! גם לי היתה תקופה ואפילו ארוכה, שקינאתי בכל אישה הרה שראיתי או בכל אישה שחבקה תינוק. גם אצלי, היחידות שזכו ממני לברכת מזל טוב אמיתית היו אלה שסבלו בדרך...שחוו אובדנים או טיפולי פוריות קשים או חברות טובות. כמו כן התקפי הקנאה הללו חזרו לאחר כל כישלון של הריון. התהליך הוא איטי מחץ. אבל אני זוכרת שממש קיבלתי החלטה לצאת מהרגשות השלילים הללו ולהתחיל לצמוח. ועם הצמיחה שלי והחזרה לחיים הפכתי לאדם סובלני יותר בכל התחומים. לאמר לך שלעיתים לא עולה בי צביטת קנאה כשאני רואה אישה הרה? זה עולה בי גם כעת מדיי פעם, כשהיום אני בהמתנה לאימוץ, שיתרחש בחודשים הקרובים, ואם לילדה ביולוגית מדהימה בת חמש. היום אני יודעת לנטרל את זה יותר ולא לתת לזה יותר מדי משקל בחיי היום יום. וכמו שאורלי כתבה- את ביתי אני מעריכה מאוד כאדם בזכות עצמו ולא "במקום" אחותה שנפטרה או במקום עובריי שלא זכו להיוולד, אך עדיין אני חושבת שאני יותר סובלנית וסבלנית, פחות מצירה על זמן שמוקדש רק לה בלבד - אולי זה בגלל כל האובדנים שגרמו לי לחוש עד כמה אני רוצה בהורות ואולי זה היה מגיע גם קודם לכן (להזכירך- ביתי נולדה מהריוני החמישי- כך שאיני יכולה לבודד בודאות מה היה אילו..)
 

נצאב

New member
תמי יקרה

תמי, אני כל כך מבינה אותך. גם אני חשה עדיין את אותה קנאה, ההצלחות של אחרים מבליטים את הכשלון שלי. אני לא רוצה ללכת לבריתות. הברית הבאה שאני אלך תהיה שלי. לא רוצה יותר לשמוח בשמחת אחרים. נמאס כבר לראות שלכל העולם טוב כל כך, ואנשים מקבלים כל מה שהם רוצים ואני לא. אני יודעת שזה לא ממש נכון אבל ככה זה נראה. לא מעוניינת לראות יותר תינוקות בכייניים. התינוק הבא שאני יראה יהיה שלי. כך אני מקווה. באמת יותר קל לי לשמוח בשמחת נשים שעברו דרך קשה כדי להגיע להריון וללידה המיוחלים. אם זאת אני משתדלת לנצל את המצב לטובה. המציאות הכואבת קיימת. אבל בכל זאת אני עושה דברים שלא הייתי עושה אילו היו לי ילדים. טיולים, יציאות, חופש וכו´. כמובן שהייתי מעדיפה לוותר על כל זה. אבל מה לעשות מהרע נפיק את הטוב. נקווה לטוב נצאב
 
למעלה