לכל חברי הפורום עזרה יש לי עבודה
- פותח הנושא איציק78
- פורסם בתאריך
סיפור: הלוח העברי. מאת: חרבונה (1)
יוסף שליסינגר, יהודי עולה חדש מגרמניה שהצטרף לקבוץ ´משואות יצחק´ אשר בגוש עציון, היה בן 24 כשנפל בשבי הירדני. יחד עם התקווה ששנת תש"ח תכלה עם קללותיה, ובע"ה הם יצאו מאפילה לאורה, הוא היה מודאג. צריכים להכין לוח שנה לשנת תש"ט. הרי אף אחד לא מבטיח להם שהם ישתחררו עד כניסת השנה החדשה. בישיבה בגרמניה הוא למד ´הלכות קדוש החודש´ לרמב"ם, ועתה הקב"ה הקרה לו לנצל את הידע שיש לו. הוא לקח מחברת ועפרון שמצא ורשם לעצמו רשימה של הנתונים שהוא צריך לדעת בשביל לערוך את הלוח לשנת תש"ט. ישב והתחיל במלאכה. 1. האם תש"ט היא שנה מעוברת ? 2. מתי המולד של תשרי תש"ט ? 3. מתי המולד של תשרי תש"י ? 4. לפי כללי הלוח העברי הוא יוכל, לפי המולדות של תשרי, לדעת באיזה יום בשבוע יחול ר"ה בתש"ט, וכן בתש"י. 5. על סמך הימים בהם יחול ראש השנה בתחילת שנת תש"ט ובסופה, הוא יכול לדעת את אורך השנה בימים, והדרך לכתיבת הלוח פתוחה. עבר על הרשימה, ולשמחתו גילה שהוא זוכר את כל הנתונים הנדרשים בע"פ. עכשיו, נותר לו לעשות את החישובים. אמנם חסר לו סרגל החישוב שיש לו בבית, דבר שמקל על החישובים, אולם הוא יכול לעשות כל ההכפלות על ניר, ממילא יש לו די זמן והותר בשבי. הלואי, אמר לעצמו, יפריעו לי באמצע החישובים, ויוציאו אותנו לחפשי. קדימה לעבודה. 1. האם תש"ט היא שנה מעוברת ? הוא זכר היטב שהלוח העברי מגדיר מחזור של 19 שנים הכוללים בתוכם 235 חדשים. בכל מחזור של 19 שנה יש : 12 שנים פשוטות בני 12 חדשים כל אחת = 144 חדשים סה"כ 7 שנים מעוברות בני 13 חדשים כל אחת = 91 חדשים סה"כ 19 שנה = 235 חדשים. הוא זכר את הסימן שכתב הרמב"ם, לזהות את 7 השנים המעוברות, גו"ח אדז"ט, דהיינו השנה השלישית, השישית, השמינית, האחד עשר, הארבעה עשר, השבעה עשר והתשעה עשר שבכל מחזור – הם שנים מעוברות. הרמבם היה גדול, חשב לעצמו, איזה מזל שהוא נתן סימן. לא הייתי זוכר לולא הסימן. 5709/19=300.47368 זאת אומרת שמבריאת העולם עבדו 300 מחזורים שלמים ועוד 0.47368 מחזור. אם נכפיל את השבר ב 19, נקבל את השנה במחזור של שנת תש"ט. הכפיל ומצא 9. שנת תש"ט היא שנה תשיעית במחזור. שנה תשיעית – אינה מעוברת. טוב, השלב הזה הוא קל, חשב בלבו, אני מקווה שבע"ה אצליח גם בשלבים המסובכים יותר. הרי לא למעני אני עושה, אלא בשביל כל הקבוצה. חייבים לדעת מתי יחול ר"ה, מתי יום כפור. 2. מתי המולד של תשרי שנה תש"ט ? הוא נזכר בנתונים הדרושים לחישוב יום המולד. הוא נזכר איך שהתוכח עם הרב כשהוא הביא להם את הרמב"ם, שהמולד של תשרי שנה א´ הוא בהר"ד. (דהיינו יום שני, שעה חמישית מהשקיעה בכניסת היום, ו 204 חלקי שעה, אם מחלקים את השעה ל 1080 חלקים). הרי בשנה א´ היו רק 5 ימים בלבד : כ"ה באלול, יום ראשון שנברא בו האור, עד ערב ראש השנה, יום ה´ בשבוע, כשלמחרת היה ראש השנה, שנה ב´, יום שנברא בו האדם. אז איך אפשר לדבר על מולד של שנה שלא היתה ולא נבראה. הוא נזכר שהרב הסביר שהנתון הזה הוא נתון תיאורטי והלכה למשה מסיני, ש"לו היה שנה א´, אז מולד תשרי שלו היה בהר"ד. " כדי להקל על החישובים, הם הפכו את הנתון של הרמב"ם, המובא באותיות, לשבר עשרוני. מעולם לא היה טוב בחשבון, אבל זה כלל לא מסובך. בהר"ד = יום 2 + 5/24 יום (השעה החמישית מתחילת היממה, לא ?) + 204/1080/24 (הפיכת החלקים לשעות ע"י הפעולה 204/1080, ואח"כ הפיכת התוצאה לימים ע"י חלוקה ל 24 שעות). אז בהר"ד יוצא , בימים, 2.216203704 יום. הנתון השני שצריך לדעת לחישובי המולד היה כטי"ב תשצ"ג. רגשות ספוק מילאו אותו כשזכר את אורך חודש הלבנה הממוצע, זה הזמן העובר ממולד ממוצע למישנהו. הרבה יותר קל לזכור אותיות מאשר מספרים. אם יודעים מולד אחד ומוסיפים למועד הזה 29 יום (כט) ו 12 שעות (יב) ו 793 חלקים (תשצג) נקבל את מועד המולד הבא. הרב הסביר שכיון ש 28 מתחלק ל 4 שבועות בדיוק, מספיק להוסיף את השארית (דהיינו אי"ב תשצ"ג) ואז נקבל את היום בשבוע שחל המולד הבא אחרי המולד הידוע. אי"ב תשצ"ג, הוא חישב, זה 1.530594136 יום. עכשיו הוא בקש מחביריו לא להפריע לו, הוא חייב להתרכז כדי לא לטעות.
יוסף שליסינגר, יהודי עולה חדש מגרמניה שהצטרף לקבוץ ´משואות יצחק´ אשר בגוש עציון, היה בן 24 כשנפל בשבי הירדני. יחד עם התקווה ששנת תש"ח תכלה עם קללותיה, ובע"ה הם יצאו מאפילה לאורה, הוא היה מודאג. צריכים להכין לוח שנה לשנת תש"ט. הרי אף אחד לא מבטיח להם שהם ישתחררו עד כניסת השנה החדשה. בישיבה בגרמניה הוא למד ´הלכות קדוש החודש´ לרמב"ם, ועתה הקב"ה הקרה לו לנצל את הידע שיש לו. הוא לקח מחברת ועפרון שמצא ורשם לעצמו רשימה של הנתונים שהוא צריך לדעת בשביל לערוך את הלוח לשנת תש"ט. ישב והתחיל במלאכה. 1. האם תש"ט היא שנה מעוברת ? 2. מתי המולד של תשרי תש"ט ? 3. מתי המולד של תשרי תש"י ? 4. לפי כללי הלוח העברי הוא יוכל, לפי המולדות של תשרי, לדעת באיזה יום בשבוע יחול ר"ה בתש"ט, וכן בתש"י. 5. על סמך הימים בהם יחול ראש השנה בתחילת שנת תש"ט ובסופה, הוא יכול לדעת את אורך השנה בימים, והדרך לכתיבת הלוח פתוחה. עבר על הרשימה, ולשמחתו גילה שהוא זוכר את כל הנתונים הנדרשים בע"פ. עכשיו, נותר לו לעשות את החישובים. אמנם חסר לו סרגל החישוב שיש לו בבית, דבר שמקל על החישובים, אולם הוא יכול לעשות כל ההכפלות על ניר, ממילא יש לו די זמן והותר בשבי. הלואי, אמר לעצמו, יפריעו לי באמצע החישובים, ויוציאו אותנו לחפשי. קדימה לעבודה. 1. האם תש"ט היא שנה מעוברת ? הוא זכר היטב שהלוח העברי מגדיר מחזור של 19 שנים הכוללים בתוכם 235 חדשים. בכל מחזור של 19 שנה יש : 12 שנים פשוטות בני 12 חדשים כל אחת = 144 חדשים סה"כ 7 שנים מעוברות בני 13 חדשים כל אחת = 91 חדשים סה"כ 19 שנה = 235 חדשים. הוא זכר את הסימן שכתב הרמב"ם, לזהות את 7 השנים המעוברות, גו"ח אדז"ט, דהיינו השנה השלישית, השישית, השמינית, האחד עשר, הארבעה עשר, השבעה עשר והתשעה עשר שבכל מחזור – הם שנים מעוברות. הרמבם היה גדול, חשב לעצמו, איזה מזל שהוא נתן סימן. לא הייתי זוכר לולא הסימן. 5709/19=300.47368 זאת אומרת שמבריאת העולם עבדו 300 מחזורים שלמים ועוד 0.47368 מחזור. אם נכפיל את השבר ב 19, נקבל את השנה במחזור של שנת תש"ט. הכפיל ומצא 9. שנת תש"ט היא שנה תשיעית במחזור. שנה תשיעית – אינה מעוברת. טוב, השלב הזה הוא קל, חשב בלבו, אני מקווה שבע"ה אצליח גם בשלבים המסובכים יותר. הרי לא למעני אני עושה, אלא בשביל כל הקבוצה. חייבים לדעת מתי יחול ר"ה, מתי יום כפור. 2. מתי המולד של תשרי שנה תש"ט ? הוא נזכר בנתונים הדרושים לחישוב יום המולד. הוא נזכר איך שהתוכח עם הרב כשהוא הביא להם את הרמב"ם, שהמולד של תשרי שנה א´ הוא בהר"ד. (דהיינו יום שני, שעה חמישית מהשקיעה בכניסת היום, ו 204 חלקי שעה, אם מחלקים את השעה ל 1080 חלקים). הרי בשנה א´ היו רק 5 ימים בלבד : כ"ה באלול, יום ראשון שנברא בו האור, עד ערב ראש השנה, יום ה´ בשבוע, כשלמחרת היה ראש השנה, שנה ב´, יום שנברא בו האדם. אז איך אפשר לדבר על מולד של שנה שלא היתה ולא נבראה. הוא נזכר שהרב הסביר שהנתון הזה הוא נתון תיאורטי והלכה למשה מסיני, ש"לו היה שנה א´, אז מולד תשרי שלו היה בהר"ד. " כדי להקל על החישובים, הם הפכו את הנתון של הרמב"ם, המובא באותיות, לשבר עשרוני. מעולם לא היה טוב בחשבון, אבל זה כלל לא מסובך. בהר"ד = יום 2 + 5/24 יום (השעה החמישית מתחילת היממה, לא ?) + 204/1080/24 (הפיכת החלקים לשעות ע"י הפעולה 204/1080, ואח"כ הפיכת התוצאה לימים ע"י חלוקה ל 24 שעות). אז בהר"ד יוצא , בימים, 2.216203704 יום. הנתון השני שצריך לדעת לחישובי המולד היה כטי"ב תשצ"ג. רגשות ספוק מילאו אותו כשזכר את אורך חודש הלבנה הממוצע, זה הזמן העובר ממולד ממוצע למישנהו. הרבה יותר קל לזכור אותיות מאשר מספרים. אם יודעים מולד אחד ומוסיפים למועד הזה 29 יום (כט) ו 12 שעות (יב) ו 793 חלקים (תשצג) נקבל את מועד המולד הבא. הרב הסביר שכיון ש 28 מתחלק ל 4 שבועות בדיוק, מספיק להוסיף את השארית (דהיינו אי"ב תשצ"ג) ואז נקבל את היום בשבוע שחל המולד הבא אחרי המולד הידוע. אי"ב תשצ"ג, הוא חישב, זה 1.530594136 יום. עכשיו הוא בקש מחביריו לא להפריע לו, הוא חייב להתרכז כדי לא לטעות.
סיפור: הלוח העברי (2) מאת:חרבונה
מאז תשרי שנה א´ עד תשרי שנת תש"ט, עברו 300 מחזורים של 235 חדשים ועוד 8 שנים. לא טוב, חזר בו, הרי חלק מהשנים הללו פשוטות וחלק מעוברות ? נתחיל מחדש, בצורת טבלה. אמר ועשה: 300 מחזורים של 235 חדשים כל אחד סה"כ 70,500 חדשים 3 שנים מעוברות (גוח) 13 חדשים כל אחד סה"כ 39 חדשים 5 שנים פשוטות 12 חדשים כל אחד סה"כ 60 חדשים סה"כ מתשרי שנה א´ עברו כבר 70,599 חדשים עכשיו נכפיל בתזוזה החדשית של המולד, אי"ב תשצ"ג, נוסיף בהר"ד, נצמצם את כל השבועות השלמים, ויש לנו את המולד של תשרי תש"ט. רשם שוב את בהר"ד בשבר עשרוני. 2.216203704 יום הכפיל את 70,599 החדשים בשבר העשרוני של אי"ב תשצ"ג = 108058.415393519 יום סה"כ קבל 108,060.631597222 לאחר חישוב קצר מצא שהמספר הקרוב ביותר שמתחלק ב 7 - 108,059.000000000 אז המולד של תשרי תש"ט הוא היתרה אחרי הורדת השבועות, 1.631597222 יום. בשבר עשרוני. כדי להגיע לצורה כמו שהגבאי מכריז בבית הכנסת, נהפוך את הנתון חזרה. 1 פירושו יום ראשון. את השבר העשרוני נכפיל ב 24 ונקבל את השעות . 0.631597222 X 24 = 15.158333333 , זה אומר שעה 15 מכניסת היממה, מ 18:00 לדוגמא, דהיינו 9:00 בבוקר ועוד… 0.158333333 שעות . אם נכפיל ב 1080 נקבל את מספר החלקים. אמר ועשה. התוצאה – 171 חלקים. כל 18 חלקים = לדקה אחת, אבל החליט לותר על החישוב הזה. הקלות לשבויים, חשב. אז המולד יהיה ביום ראשון, שעה 9:00 בבוקר ו 171 חלקים. לא נשמע טוב. הפך את החלקים לדקות. 9 דקות ו 9 חלקים. חבל שאני לא בבית, הייתי בודק בלוח אם התוצאה נכונה, חשב בלבו. אבל אם הייתי בבית, לא הייתי בונה לוח, הייתי שמח עם אשתי והילדים שפונו לפני הקרבות לישובים אחוריים. … אחרי כמה דקות של חלומות בהקיץ, התעשת , בדק שוב את כל החישובים. טעות בחישוב – פירושו שיצומו בערב יום כיפור או למחרתו. הכל כשורה. 1. מתי המולד של תשרי תש"י ? לחשב את המולד של תשרי תש"י, זה כלל לא בעיה. תש"ט היא שנה לא מעוברת, אז צריך להוסיף 12 חדשי סטיה למולד של תשרי תש"ט. מולד תשרי תש"ט, העתיק מהדף 1.631597222 הכפיל 12 חדשים בשבר העשרוני של אי"ב תשצ"ג = 18.367129630 סה"כ קבל 19.998726852 לאחר חישוב קצר מצא שהמספר הקרוב ביותר שמתחלק ב 7 - 14.000000000 אז המולד של תשרי תש"י הוא היתרה אחרי הורדת השבועות, 5.998726852 יום. בשבר עשרוני. הפך חזרה את השבר העשרוני וקבל שהמולד של תשרי תש"י הוא : יום חמישי, שעה 23 מהשקיעה, דהיינו 17:00 ועוד 1047 חלקים, או בלשון הגבאי 58 דקות ועוד 3 חלקים. החלק המסובך מאחורינו, חשב. החברים לא יודעים במה הוא עוסק. מעולם לא אהב לספר על עצמו. גם בילדותו , אהב לשבת בפינת המטבח ולקרוא. כמה אהב לקרוא. 4. לפי כללי הלוח העברי הוא יוכל, לפי המולדות של תשרי, לדעת באיזה יום בשבוע יחול ר"ה בתש"ט, וכן בתש"י. הכלל הוא כאשר מחשבים את הלוח שביום שחל המולד, באותו יום קובעים ראש חודש. פתאום הוא שם לב שהמולד של תשרי תש"י , יחול ביום ה´, פחות מ 2 דקות לפני שיתחיל יום ו´ . הוא זכר את הכלל ´לא אד"ו ראש´, שראש השנה לא יחול בימים א´,ד´, או ו´. אז אם הוא לא טעה, א´ של ר"ה שנת תש"י יהיה ביום חמישי, ואם הוא טעה בפחות מ 2 דקות, ר"ה ייקבע ליום שבת. יומיים הפרש. חזר שוב על החישובים, ושמח למצוא שלא טעה. אז לפי הכלל ´לא אד"ו ראש´ , ראש השנה של שנת תש"ט ידחה מיום ראשון, יום המולד, ליום שני, ואילו ראש השנה של שנת תש"י, יישאר ביום המולד, יום חמישי. אבל יש עוד שלושה כללים. אי אפשר להחליט לפי כלל אחד, לא ? חייבים לעבוד מסודר אחרת נטעה, וטעות, כאן היא גורלית.
מאז תשרי שנה א´ עד תשרי שנת תש"ט, עברו 300 מחזורים של 235 חדשים ועוד 8 שנים. לא טוב, חזר בו, הרי חלק מהשנים הללו פשוטות וחלק מעוברות ? נתחיל מחדש, בצורת טבלה. אמר ועשה: 300 מחזורים של 235 חדשים כל אחד סה"כ 70,500 חדשים 3 שנים מעוברות (גוח) 13 חדשים כל אחד סה"כ 39 חדשים 5 שנים פשוטות 12 חדשים כל אחד סה"כ 60 חדשים סה"כ מתשרי שנה א´ עברו כבר 70,599 חדשים עכשיו נכפיל בתזוזה החדשית של המולד, אי"ב תשצ"ג, נוסיף בהר"ד, נצמצם את כל השבועות השלמים, ויש לנו את המולד של תשרי תש"ט. רשם שוב את בהר"ד בשבר עשרוני. 2.216203704 יום הכפיל את 70,599 החדשים בשבר העשרוני של אי"ב תשצ"ג = 108058.415393519 יום סה"כ קבל 108,060.631597222 לאחר חישוב קצר מצא שהמספר הקרוב ביותר שמתחלק ב 7 - 108,059.000000000 אז המולד של תשרי תש"ט הוא היתרה אחרי הורדת השבועות, 1.631597222 יום. בשבר עשרוני. כדי להגיע לצורה כמו שהגבאי מכריז בבית הכנסת, נהפוך את הנתון חזרה. 1 פירושו יום ראשון. את השבר העשרוני נכפיל ב 24 ונקבל את השעות . 0.631597222 X 24 = 15.158333333 , זה אומר שעה 15 מכניסת היממה, מ 18:00 לדוגמא, דהיינו 9:00 בבוקר ועוד… 0.158333333 שעות . אם נכפיל ב 1080 נקבל את מספר החלקים. אמר ועשה. התוצאה – 171 חלקים. כל 18 חלקים = לדקה אחת, אבל החליט לותר על החישוב הזה. הקלות לשבויים, חשב. אז המולד יהיה ביום ראשון, שעה 9:00 בבוקר ו 171 חלקים. לא נשמע טוב. הפך את החלקים לדקות. 9 דקות ו 9 חלקים. חבל שאני לא בבית, הייתי בודק בלוח אם התוצאה נכונה, חשב בלבו. אבל אם הייתי בבית, לא הייתי בונה לוח, הייתי שמח עם אשתי והילדים שפונו לפני הקרבות לישובים אחוריים. … אחרי כמה דקות של חלומות בהקיץ, התעשת , בדק שוב את כל החישובים. טעות בחישוב – פירושו שיצומו בערב יום כיפור או למחרתו. הכל כשורה. 1. מתי המולד של תשרי תש"י ? לחשב את המולד של תשרי תש"י, זה כלל לא בעיה. תש"ט היא שנה לא מעוברת, אז צריך להוסיף 12 חדשי סטיה למולד של תשרי תש"ט. מולד תשרי תש"ט, העתיק מהדף 1.631597222 הכפיל 12 חדשים בשבר העשרוני של אי"ב תשצ"ג = 18.367129630 סה"כ קבל 19.998726852 לאחר חישוב קצר מצא שהמספר הקרוב ביותר שמתחלק ב 7 - 14.000000000 אז המולד של תשרי תש"י הוא היתרה אחרי הורדת השבועות, 5.998726852 יום. בשבר עשרוני. הפך חזרה את השבר העשרוני וקבל שהמולד של תשרי תש"י הוא : יום חמישי, שעה 23 מהשקיעה, דהיינו 17:00 ועוד 1047 חלקים, או בלשון הגבאי 58 דקות ועוד 3 חלקים. החלק המסובך מאחורינו, חשב. החברים לא יודעים במה הוא עוסק. מעולם לא אהב לספר על עצמו. גם בילדותו , אהב לשבת בפינת המטבח ולקרוא. כמה אהב לקרוא. 4. לפי כללי הלוח העברי הוא יוכל, לפי המולדות של תשרי, לדעת באיזה יום בשבוע יחול ר"ה בתש"ט, וכן בתש"י. הכלל הוא כאשר מחשבים את הלוח שביום שחל המולד, באותו יום קובעים ראש חודש. פתאום הוא שם לב שהמולד של תשרי תש"י , יחול ביום ה´, פחות מ 2 דקות לפני שיתחיל יום ו´ . הוא זכר את הכלל ´לא אד"ו ראש´, שראש השנה לא יחול בימים א´,ד´, או ו´. אז אם הוא לא טעה, א´ של ר"ה שנת תש"י יהיה ביום חמישי, ואם הוא טעה בפחות מ 2 דקות, ר"ה ייקבע ליום שבת. יומיים הפרש. חזר שוב על החישובים, ושמח למצוא שלא טעה. אז לפי הכלל ´לא אד"ו ראש´ , ראש השנה של שנת תש"ט ידחה מיום ראשון, יום המולד, ליום שני, ואילו ראש השנה של שנת תש"י, יישאר ביום המולד, יום חמישי. אבל יש עוד שלושה כללים. אי אפשר להחליט לפי כלל אחד, לא ? חייבים לעבוד מסודר אחרת נטעה, וטעות, כאן היא גורלית.
סיפור: הלוח העברי (3) מאת: חרבונה
ה´אבן עזרא´ נסח את הכללים לחישוב הלוח העברי. 4 כללים: 1. לא אד"ו ראש – דהיינו, אם חל מולד תשרי בימים א´ או ד´ או ו´, ידחה ראש השנה ליום הבא. 2. מולד זקו אל תדרוש – דהיינו, אם חל המולד בחלק הרביעי של היממה, משעה י"ח לתחילת היממה, או בלשוננו אחרי שעה 12:00 בצהריים, אל תקבע את ר"ה ליום זה, אלא ליום האפשרי הבא. יתכן שהיום הבא אינו אפשרי, בגלל הכלל הראשון, לא אדו ראש, אז דוחים יום נוסף. 3. גטר"ד בפשוטה גרוש – דהיינו, אם חל המולד של תשרי של שנה פשוטה, ביום ג´, מהשעה ט´ לתחילת היממה, כלומר משעה 3:00 לפנות בוקר, ו 204 חלקים, ואילך, יש לגרש את ראש השנה ליום הבא. 4. בט"ו תקפ"ט אחר עבור אל תחשוש – דהיינו, אם חל המולד של תשרי, בשנה פשוטה שאחר שנה מעוברת, ביום ב´, מהשעה ט"ו לתחילת היממה, כלומר שעה 9:00 בבוקר, ו 589 חלקים, ואילך, אל תחשוש וקבע את ראש השנה ליום הבא. אחר שרשם את הכללים, בדק את היום בו יחולו ראשי השנים , בתחילת תש"ט ובסופה. ראש השנה תש"ט , יידחה ליום שני בגלל ´לא אדו ראש´. ראש השנה תש"י, יידחה ליום שישי בגלל ´מולד זקן אל תדרוש´, וליום שבת בגלל ´לא אדו ראש´. הוא נזכר איך היה קשה לו ללמוד בע"פ את החרוזים של ה´אבן עזרא´. עכשיו, שהיו לו לעזר, הודה לקב"ה. וכיון שהודה, הוסיף גם תפילה , לצאת בקרוב מאפילה לאורה. 2. על סמך הימים בהם יחול ראש השנה בתחילת שנת תש"ט ובסופה, הוא יכול לדעת את אורך השנה בימים, והדרך לכתיבת הלוח פתוחה. הוא זכר את הצעדים הבאים כאילו שלמד אותם היום. גירסא דינקותא – חרותה היטב בראש. צריך להפחית את ימי ראש השנה אחד מהשני, ואם מגיעים למספר נמוך מ 1, מוסיפים 7. בשנת תש"ט, ראש השנה בסופה נקבע לשבת (=7), ובתחילתה נקבע ליום שני (=2). ההפרש ביניהם הוא 5, והשנה פשוטה. עכשיו אין פשוט מזה. הוא זכר את הטבלה שכה הרבה התעסקו אתה, ושירטט אותה בפינת הדף: מעוברת שנה פשוטה שנה תאור סימן אורך השנה הפרש בימים אורך השנה הפרש בימים השנה השנה 383 5 353 3 חסרה ח 384 6 354 4 כסדרה כ 385 7 355 5 שלימה ש יופי, הנה מופיעה שנת תש"ט בטבלה. השנה היא שנה פשוטה, והפרש הימים הוא 5, זאת אומרת שהיא שנה שלימה, וארכה 355 יום. את כל התורה הקשורה לטבלה אפשר לרשום על רגל אחת. שנה כסידרה – היא שנה בה חודש אחד מלא, 30 יום, וחודש אחד חסר, 29 יום. תשרי – 30, מרחשון – 29, כסליו – 30, טבת – 29, וכן הלאה, לפי סדר זה. שנה חסרה - היא שנה כמו שנה כסידרה, אלא שמרחשון וכסליו שניהם חסרים, בני 29 יום. שנה שלימה - היא כמו שנה כסידרה, אלא שמרחשון וכסליו שניהם מלאים, בני 30 יום. בשנה מעוברת – מוסיפים את חודש אדר ב´ של 30 יום. זאת התורה כולה . עכשיו הוא לקח את העפרון וצייר 12 טבלאות של 7 משבצות על 6 משבצות, והתחיל למלא את הטבלאות. הכל ידוע. שנה פשוטה, לא מעוברת, שנה שלימה – מרחשוון וכסליו – מלאים. ארבעת החדשים הראשונים נראו כך : כסליו תשרי ז ו ה ד ג ב א ז ו ה ד ג ב א ב א ו ה ד ג ב א ט ח ז ו ה ד ג יג יב יא י ט ח ז טז טו יד יג יב יא י כ יט יח יז טז טו יד כג כב כא כ יט יח יז כז כו כה כד כג כב כא ל כט כח כז כו כה כד ל כט כח טבת מרחשון ז ו ה ד ג ב א ז ו ה ד ג ב א ז ו ה ד ג ב א ד ג ב א יד יג יב יא י ט ח יא י ט ח ז ו ה כא כ יט יח יז טז טו יח יז טז טו יד יג יב כח כז כו כה כד כג כב כה כד כג כב כא כ יט כט ל כט כח כז כו משסיים את העבודה, רשם מעל חודש תשרי את האותיות בשה. זה הסימן לקביעות השנה. לו היה זוכר את האותיות האלה היה חוסך הרבה זמן. אבל בשביל מה לחסוך זמן, הרי מה שעשיתי, תורה עשיתי. כשגמר את כל העבודה, הודיע לחבריו מה עשה. הם הביטו בדף הסופי, לא בחישובים, רק בתוצאה. הם איחלו לו ולעצמם שלא ישתמשו בדף הזה, אלא ישתחררו לפני ראש השנה תש"ט. הסכים אתם. אחד מחבריו שאל למה רשם בראש העמוד בשה, ולא בע"ה כמקובל ? אחרי שגמר לצחוק, השיב: זה סימן לקביעות השנה. די לזכור את האותיות הללו , ולדעת אם השנה מעוברת או לא , כדי להכין את הלוח. האות הראשונה (במקרה שלפנינו ב´) מלמדת אותנו מתי יחול ראש השנה בתחילת השנה. האות השניה , יכולה להיות ח´ חסרה, כ´ כסידרה או ש´ שלימה, אומרת לנו מה קורה בחדשים חשוון וכסליו. והאות השלישית, (במקרה שלפנינו ה´) מוסרת לנו באיזה יום יחול יום טוב ראשון של פסח . תמיד יחול יו"ט ראשון של פסח יומיים לפני היום בו יחול ראש השנה של סוף השנה. בשנת תש"ט – יהיה בשבת, יומיים לפני כן יחול יו"ט ראשון של פסח. ואחרי הסימן יש לחשב רק אם השנה תהיה מעוברת או לא, כדי לדעת אם להוסיף אדר שני של 30 יום. "בסופו של דבר לא נצרכנו לחישובים ולא לטבלה", אמר לי תוך כדי הצגת הדפים שהצהיבו מזוקן. מששתי את הדפים ועיני זלגו דמעות. "אשרי העם שככה לו". הערה: כל מי שהרכיבה את לוח השנה של שנת לידה ומעוניינת לבדוק אם זה נכון שתתן לאריאלה את מה שיצא לך ותקבל תשובה. "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אימך" (מתוך "לב אבות", עמ.ל"ח) הלכה ח´´: "יהודה בן טבאי, ושמעון בן שטח קבלו מהם, יהודה בן טבאי אומר, אל תעש עצמך כעורכי הדיינין, וכשיהו בעלי דינים עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעים, וכשנפטרים מלפניך יהיו כזכאין, כשקבלו עליהם את הדין" אדר"ן יו"ד הוא היה אומר, (יהודה בן טבאי) כל מי שיאמר לי קודם שאכנס לגדולה זו הכנס, רוצה אני שארד עמו עד לחייו, עכשיו שנכנסתי כל מי שיאמר לי רד הימנה, רוצה אני שאפיל עליו קומקומים של חמין, שהגדולה קשה היא להעלותה, וכשם שקשה היא להעלותה כך קשה להורידה, שכן מצינו בשאול המלך, בשעה שאמר לו עמוד במלכות היה מתחבא שנא´ (שמואל א´, י´) ויאמר ה´ הנה הוא נחבא אל הכלים, ובשעה שאמר לו רד הימנה, היה מחזיר אחרי דוד להרגו. (ופ´ נגמר הדין הלכה ט´) ונראה כי שמעון בן שטח היה נשיא ששלח לחוני המעגל אלמלא חוני אתה כמו נשיא, וביוחסין אומר שהרג עד זומם להוציא מלבן של צדוקים וטעה וקבל עליו שלא יורה כל ימיו כי אם בפני שמעון בן שטח, והלך בכל יום לבכות על אותו הרוג עד שמת (חגיגה ט"ז, ב´).
ה´אבן עזרא´ נסח את הכללים לחישוב הלוח העברי. 4 כללים: 1. לא אד"ו ראש – דהיינו, אם חל מולד תשרי בימים א´ או ד´ או ו´, ידחה ראש השנה ליום הבא. 2. מולד זקו אל תדרוש – דהיינו, אם חל המולד בחלק הרביעי של היממה, משעה י"ח לתחילת היממה, או בלשוננו אחרי שעה 12:00 בצהריים, אל תקבע את ר"ה ליום זה, אלא ליום האפשרי הבא. יתכן שהיום הבא אינו אפשרי, בגלל הכלל הראשון, לא אדו ראש, אז דוחים יום נוסף. 3. גטר"ד בפשוטה גרוש – דהיינו, אם חל המולד של תשרי של שנה פשוטה, ביום ג´, מהשעה ט´ לתחילת היממה, כלומר משעה 3:00 לפנות בוקר, ו 204 חלקים, ואילך, יש לגרש את ראש השנה ליום הבא. 4. בט"ו תקפ"ט אחר עבור אל תחשוש – דהיינו, אם חל המולד של תשרי, בשנה פשוטה שאחר שנה מעוברת, ביום ב´, מהשעה ט"ו לתחילת היממה, כלומר שעה 9:00 בבוקר, ו 589 חלקים, ואילך, אל תחשוש וקבע את ראש השנה ליום הבא. אחר שרשם את הכללים, בדק את היום בו יחולו ראשי השנים , בתחילת תש"ט ובסופה. ראש השנה תש"ט , יידחה ליום שני בגלל ´לא אדו ראש´. ראש השנה תש"י, יידחה ליום שישי בגלל ´מולד זקן אל תדרוש´, וליום שבת בגלל ´לא אדו ראש´. הוא נזכר איך היה קשה לו ללמוד בע"פ את החרוזים של ה´אבן עזרא´. עכשיו, שהיו לו לעזר, הודה לקב"ה. וכיון שהודה, הוסיף גם תפילה , לצאת בקרוב מאפילה לאורה. 2. על סמך הימים בהם יחול ראש השנה בתחילת שנת תש"ט ובסופה, הוא יכול לדעת את אורך השנה בימים, והדרך לכתיבת הלוח פתוחה. הוא זכר את הצעדים הבאים כאילו שלמד אותם היום. גירסא דינקותא – חרותה היטב בראש. צריך להפחית את ימי ראש השנה אחד מהשני, ואם מגיעים למספר נמוך מ 1, מוסיפים 7. בשנת תש"ט, ראש השנה בסופה נקבע לשבת (=7), ובתחילתה נקבע ליום שני (=2). ההפרש ביניהם הוא 5, והשנה פשוטה. עכשיו אין פשוט מזה. הוא זכר את הטבלה שכה הרבה התעסקו אתה, ושירטט אותה בפינת הדף: מעוברת שנה פשוטה שנה תאור סימן אורך השנה הפרש בימים אורך השנה הפרש בימים השנה השנה 383 5 353 3 חסרה ח 384 6 354 4 כסדרה כ 385 7 355 5 שלימה ש יופי, הנה מופיעה שנת תש"ט בטבלה. השנה היא שנה פשוטה, והפרש הימים הוא 5, זאת אומרת שהיא שנה שלימה, וארכה 355 יום. את כל התורה הקשורה לטבלה אפשר לרשום על רגל אחת. שנה כסידרה – היא שנה בה חודש אחד מלא, 30 יום, וחודש אחד חסר, 29 יום. תשרי – 30, מרחשון – 29, כסליו – 30, טבת – 29, וכן הלאה, לפי סדר זה. שנה חסרה - היא שנה כמו שנה כסידרה, אלא שמרחשון וכסליו שניהם חסרים, בני 29 יום. שנה שלימה - היא כמו שנה כסידרה, אלא שמרחשון וכסליו שניהם מלאים, בני 30 יום. בשנה מעוברת – מוסיפים את חודש אדר ב´ של 30 יום. זאת התורה כולה . עכשיו הוא לקח את העפרון וצייר 12 טבלאות של 7 משבצות על 6 משבצות, והתחיל למלא את הטבלאות. הכל ידוע. שנה פשוטה, לא מעוברת, שנה שלימה – מרחשוון וכסליו – מלאים. ארבעת החדשים הראשונים נראו כך : כסליו תשרי ז ו ה ד ג ב א ז ו ה ד ג ב א ב א ו ה ד ג ב א ט ח ז ו ה ד ג יג יב יא י ט ח ז טז טו יד יג יב יא י כ יט יח יז טז טו יד כג כב כא כ יט יח יז כז כו כה כד כג כב כא ל כט כח כז כו כה כד ל כט כח טבת מרחשון ז ו ה ד ג ב א ז ו ה ד ג ב א ז ו ה ד ג ב א ד ג ב א יד יג יב יא י ט ח יא י ט ח ז ו ה כא כ יט יח יז טז טו יח יז טז טו יד יג יב כח כז כו כה כד כג כב כה כד כג כב כא כ יט כט ל כט כח כז כו משסיים את העבודה, רשם מעל חודש תשרי את האותיות בשה. זה הסימן לקביעות השנה. לו היה זוכר את האותיות האלה היה חוסך הרבה זמן. אבל בשביל מה לחסוך זמן, הרי מה שעשיתי, תורה עשיתי. כשגמר את כל העבודה, הודיע לחבריו מה עשה. הם הביטו בדף הסופי, לא בחישובים, רק בתוצאה. הם איחלו לו ולעצמם שלא ישתמשו בדף הזה, אלא ישתחררו לפני ראש השנה תש"ט. הסכים אתם. אחד מחבריו שאל למה רשם בראש העמוד בשה, ולא בע"ה כמקובל ? אחרי שגמר לצחוק, השיב: זה סימן לקביעות השנה. די לזכור את האותיות הללו , ולדעת אם השנה מעוברת או לא , כדי להכין את הלוח. האות הראשונה (במקרה שלפנינו ב´) מלמדת אותנו מתי יחול ראש השנה בתחילת השנה. האות השניה , יכולה להיות ח´ חסרה, כ´ כסידרה או ש´ שלימה, אומרת לנו מה קורה בחדשים חשוון וכסליו. והאות השלישית, (במקרה שלפנינו ה´) מוסרת לנו באיזה יום יחול יום טוב ראשון של פסח . תמיד יחול יו"ט ראשון של פסח יומיים לפני היום בו יחול ראש השנה של סוף השנה. בשנת תש"ט – יהיה בשבת, יומיים לפני כן יחול יו"ט ראשון של פסח. ואחרי הסימן יש לחשב רק אם השנה תהיה מעוברת או לא, כדי לדעת אם להוסיף אדר שני של 30 יום. "בסופו של דבר לא נצרכנו לחישובים ולא לטבלה", אמר לי תוך כדי הצגת הדפים שהצהיבו מזוקן. מששתי את הדפים ועיני זלגו דמעות. "אשרי העם שככה לו". הערה: כל מי שהרכיבה את לוח השנה של שנת לידה ומעוניינת לבדוק אם זה נכון שתתן לאריאלה את מה שיצא לך ותקבל תשובה. "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אימך" (מתוך "לב אבות", עמ.ל"ח) הלכה ח´´: "יהודה בן טבאי, ושמעון בן שטח קבלו מהם, יהודה בן טבאי אומר, אל תעש עצמך כעורכי הדיינין, וכשיהו בעלי דינים עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעים, וכשנפטרים מלפניך יהיו כזכאין, כשקבלו עליהם את הדין" אדר"ן יו"ד הוא היה אומר, (יהודה בן טבאי) כל מי שיאמר לי קודם שאכנס לגדולה זו הכנס, רוצה אני שארד עמו עד לחייו, עכשיו שנכנסתי כל מי שיאמר לי רד הימנה, רוצה אני שאפיל עליו קומקומים של חמין, שהגדולה קשה היא להעלותה, וכשם שקשה היא להעלותה כך קשה להורידה, שכן מצינו בשאול המלך, בשעה שאמר לו עמוד במלכות היה מתחבא שנא´ (שמואל א´, י´) ויאמר ה´ הנה הוא נחבא אל הכלים, ובשעה שאמר לו רד הימנה, היה מחזיר אחרי דוד להרגו. (ופ´ נגמר הדין הלכה ט´) ונראה כי שמעון בן שטח היה נשיא ששלח לחוני המעגל אלמלא חוני אתה כמו נשיא, וביוחסין אומר שהרג עד זומם להוציא מלבן של צדוקים וטעה וקבל עליו שלא יורה כל ימיו כי אם בפני שמעון בן שטח, והלך בכל יום לבכות על אותו הרוג עד שמת (חגיגה ט"ז, ב´).
פרשת פרה, מן התורה או מדרבנן
מאת: חרבונה משנה ברורה סימן רפב (כג) או בד´ פרשיות - ואע"פ שפרשת זכור היא חובה מן התורה שישמענה כל אדם מישראל והקטן שאינו מחויב בדבר אינו יכול להוציאם ידי חובה, מכל מקום הרי עכשיו הש"ץ קורא ומשמיע לצבור ומוציאם ידי חובתן. ויש מחמירין בדבר שלא לקרותו לקטן לפרשת זכור, וכן לפרשת פרה שיש אומרים שגם היא מדאורייתא ויש לחפש מה המקור ליחס לקריאת פרשת זכור, וי"א גם פרשת פרה, חיוב מן התורה. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יח/א דתניא: ´ זכור´ - יכול בלב ? כשהוא אומר ´לא תשכח´ - הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים ´זכור´ ? - בפה דהיינו, אם כתוב ´זכור´ וגם ´לא תשכח´ אז החובה היא גם בפה, לא רק בלב. לכן, בעמלק שכתוב גם ´זכור´ וגם ´לא תשכח´ חובה מן התורה להזכיר בפה, ולא רק בלב. כידוע יש לנו שש זכירות, המופיעות בסדורים אחרי ´עלינו לשבח´, והם: סדור תפלה - סדר שש זכירות זכירת יציאת מצרים: לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: זכירת מעמד הר סיני: רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד. פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ. וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי י-הוָה א-להֶיךָ בְּחֹרֵב: זכירת מעשה עמלק ומחייתו: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ. וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ. וְלֹא יָרֵא א-להִים: וְהָיָה בְּהָנִיחַ י-הוָה א-להֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר י-הוָה א-להֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ. תִּמְחֶה אֶת זֶכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. לֹא תִּשְׁכָּח: זכירת מסה אבותינו במדבר: זְכוֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֵת י-הוָה א-להֶיךָ בַּמִדְבָּר: זכירת מעשה מרים: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה י-הוָה א-להֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: זכירת שבת: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: והנה עינינו רואות שהצמד ´זכור´ יחד עם ´אל תשכח´ (או ´לא תשכח´) מפיע בשתי זכירות בלבד : בזכירת מעשה עמלק, ואת זה אנחנו מקיימים בשבת ´זכור´ לפני פורים. בזכירת הקצפת אבותינו במדבר. מתי אנחנו מקיימים ענין זה ? הבה נביט על מיקומה של פרשת פרה אדומה. לו היו שואלים אותנו איפה צריך למקמה היינו אומרים בספר ´ויקרא´. עניני טומאה וטהרה – שייכים לספר ויקרא. מה ענינה בספר ´במדבר´ ? ומה ענינה אצל הקורות את אבותינו במדבר. לפני פרשת פרה אדומה מופיעות הפרשיות העוסקות ב… דבורה של מרים במשה – בפרשת בהעלותך, שקרה בשנה הראשונה כשאלדד ומידד נמצאו מתנבאים במחנה. פרשת המרגלים – בפרשת שלח , שקרה בשנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים. פרשת קורח – בפרשת קורח , שקרה אחרי חנוכת המשכן, מות נדב ואביהוא בשנה השניה לצאתם ממצרים. אחרי פרשת פרה אדומה מופיעות הפרשיות העוסקות ב… מות מרים – בפרשת חוקת, שקרה שנה לפני כניסת בני ישראל לארץ ישראל. מות אהרון – בפרשת חוקת, שקרה בשנה האחרונה לפני כניסתם לארץ. וכן הלאה, הכל לפני כניסתם לארץ ישראל. נמצינו למדים שפרשת פרה אדומה מפרידה בין הקורות את בני ישראל בשנה הראשונה , ותחילת השנה השניה לצאתם ממצריים, לבין הקורות את בני ישראל בשנה האחרונה לפני כניסתם לארץ. התורה לא מספרת דבר מהקורות את בני ישראל במשך 38 שנה אלו במדבר. מה הם עשו כל השנים הללו ? תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עב/א דתניא כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית. מאי טעמא איבעית אימא (מה הטעם, אפשר לומר) : משום דנזופים הוו (משום שנזופים היו). ואי בעית אימא: דלא נבדור ענני כבוד (ואפשר לומר שלא יתפזרו ענני הכבוד) תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל/ב רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: (לגבי מה השמחה בט"ו באב) יום שכלו בו מתי מדבר. דאמר מר: עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר: ´ ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה´ אלי´. אז מה עשו בני ישראל 38 שנה ? למדו תורה, ודאי שלמדו תורה. אבל היו נזופים לפני המקום, הדיבור לא היה עם משה, ו… מתו. מתו, נקברו, נטמאו, נטהרו (במי פרה) ושוב מתו, נקברו, נטמאו, נטהרו (במי פרה), וחוזר חלילה. ואולי, ניתן לומר שפרשת פרה אדומה, הנמצאת בתורה בין הקורות את ישראל בשנה הראשונה, לקורות את בני ישראל בשנה הארבעים, מתמצתת ורומזת למה שעשו ישראל במדבר כל אותם השנים. וכאשר שומעים קריאת פרשת פרה, מקיימים את "זְכוֹר
מאת: חרבונה משנה ברורה סימן רפב (כג) או בד´ פרשיות - ואע"פ שפרשת זכור היא חובה מן התורה שישמענה כל אדם מישראל והקטן שאינו מחויב בדבר אינו יכול להוציאם ידי חובה, מכל מקום הרי עכשיו הש"ץ קורא ומשמיע לצבור ומוציאם ידי חובתן. ויש מחמירין בדבר שלא לקרותו לקטן לפרשת זכור, וכן לפרשת פרה שיש אומרים שגם היא מדאורייתא ויש לחפש מה המקור ליחס לקריאת פרשת זכור, וי"א גם פרשת פרה, חיוב מן התורה. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יח/א דתניא: ´ זכור´ - יכול בלב ? כשהוא אומר ´לא תשכח´ - הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים ´זכור´ ? - בפה דהיינו, אם כתוב ´זכור´ וגם ´לא תשכח´ אז החובה היא גם בפה, לא רק בלב. לכן, בעמלק שכתוב גם ´זכור´ וגם ´לא תשכח´ חובה מן התורה להזכיר בפה, ולא רק בלב. כידוע יש לנו שש זכירות, המופיעות בסדורים אחרי ´עלינו לשבח´, והם: סדור תפלה - סדר שש זכירות זכירת יציאת מצרים: לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: זכירת מעמד הר סיני: רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד. פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ. וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי י-הוָה א-להֶיךָ בְּחֹרֵב: זכירת מעשה עמלק ומחייתו: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ. וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ. וְלֹא יָרֵא א-להִים: וְהָיָה בְּהָנִיחַ י-הוָה א-להֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר י-הוָה א-להֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ. תִּמְחֶה אֶת זֶכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. לֹא תִּשְׁכָּח: זכירת מסה אבותינו במדבר: זְכוֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֵת י-הוָה א-להֶיךָ בַּמִדְבָּר: זכירת מעשה מרים: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה י-הוָה א-להֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: זכירת שבת: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: והנה עינינו רואות שהצמד ´זכור´ יחד עם ´אל תשכח´ (או ´לא תשכח´) מפיע בשתי זכירות בלבד : בזכירת מעשה עמלק, ואת זה אנחנו מקיימים בשבת ´זכור´ לפני פורים. בזכירת הקצפת אבותינו במדבר. מתי אנחנו מקיימים ענין זה ? הבה נביט על מיקומה של פרשת פרה אדומה. לו היו שואלים אותנו איפה צריך למקמה היינו אומרים בספר ´ויקרא´. עניני טומאה וטהרה – שייכים לספר ויקרא. מה ענינה בספר ´במדבר´ ? ומה ענינה אצל הקורות את אבותינו במדבר. לפני פרשת פרה אדומה מופיעות הפרשיות העוסקות ב… דבורה של מרים במשה – בפרשת בהעלותך, שקרה בשנה הראשונה כשאלדד ומידד נמצאו מתנבאים במחנה. פרשת המרגלים – בפרשת שלח , שקרה בשנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים. פרשת קורח – בפרשת קורח , שקרה אחרי חנוכת המשכן, מות נדב ואביהוא בשנה השניה לצאתם ממצרים. אחרי פרשת פרה אדומה מופיעות הפרשיות העוסקות ב… מות מרים – בפרשת חוקת, שקרה שנה לפני כניסת בני ישראל לארץ ישראל. מות אהרון – בפרשת חוקת, שקרה בשנה האחרונה לפני כניסתם לארץ. וכן הלאה, הכל לפני כניסתם לארץ ישראל. נמצינו למדים שפרשת פרה אדומה מפרידה בין הקורות את בני ישראל בשנה הראשונה , ותחילת השנה השניה לצאתם ממצריים, לבין הקורות את בני ישראל בשנה האחרונה לפני כניסתם לארץ. התורה לא מספרת דבר מהקורות את בני ישראל במשך 38 שנה אלו במדבר. מה הם עשו כל השנים הללו ? תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עב/א דתניא כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית. מאי טעמא איבעית אימא (מה הטעם, אפשר לומר) : משום דנזופים הוו (משום שנזופים היו). ואי בעית אימא: דלא נבדור ענני כבוד (ואפשר לומר שלא יתפזרו ענני הכבוד) תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל/ב רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: (לגבי מה השמחה בט"ו באב) יום שכלו בו מתי מדבר. דאמר מר: עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר: ´ ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה´ אלי´. אז מה עשו בני ישראל 38 שנה ? למדו תורה, ודאי שלמדו תורה. אבל היו נזופים לפני המקום, הדיבור לא היה עם משה, ו… מתו. מתו, נקברו, נטמאו, נטהרו (במי פרה) ושוב מתו, נקברו, נטמאו, נטהרו (במי פרה), וחוזר חלילה. ואולי, ניתן לומר שפרשת פרה אדומה, הנמצאת בתורה בין הקורות את ישראל בשנה הראשונה, לקורות את בני ישראל בשנה הארבעים, מתמצתת ורומזת למה שעשו ישראל במדבר כל אותם השנים. וכאשר שומעים קריאת פרשת פרה, מקיימים את "זְכוֹר
נטילת ידיים בשבת על פני האדמה
מהאתר דעת: כז. נטילת ידיים בשבת על גבי האדמה שאלה: במהלך טירונות יחידה אנו שוהים בשטח כשלרשותנו עוקב מים בלבד. בהעדר כיור נשפכים מי נט"י ע"ג האדמה. האם הדבר מותר בשבת? תשובה: א. ראשית יש להדגיש שמצב זה ילוה אתכם בכל שלבי המסלול כאשר תחנו על פני השדה. זאת משום שגם מן הברזיה )הצמודה למיכלי הפסטיק השחורים( נשפכים המים ע"ג האדמה. יתר על כן גם בתוך מקלחות השדה - שם מצוי כיור נירוסטה - נשפכים המים בסופו של דבר לקרקע. לכן עלינו לברר שני דברים: ראשית - אם מותר ליטול ידיים בשבת מן המימיה או מן העוקב באופן שהמים מקלחים ישירות לאדמה. שנית - אם מותר ליטול ידיים בשבת מן הברז, באופן שהמים נשפכים לקרקע דרך כיור. ב. במסכת מועד 1ןטק מחייב רבה את המשקה מים לזרעים בשבת משום חורש, שכן דרך החורש לרכך הקרקע ואף המשקה עושה כן בהשקייתו. אבל רב יוסף מחייבו משום זורע, שהרי דרך הזורע להצמיח זרעים ואף המשקה עושה כן. מכיוון 2ימלשוריבש נאמר שהמשקה מים לזרעים בשבת חייב משום זורע, פסק 3ם"במרה כרב יוסף אף שבד"כ במחלוקת רבה ורב יוסף הלכה כרבה. גם האור 4עורז 5א"בשרהו מחייבים את המשקה מים לזרעים משום זורע ולפיה בקרקע שאינה זרועה מותר לשפוך מים. אבל מכיוון שישנם 6םינושאר שפסקו כאביי המחייב גם משום זורע וגם משום חורש יש להזהר בזה גם בקרקע שאינה זרועה אם עומדת לחרישה. לכן מותר ליטול ידיים מן המימיה או העוקב על גבי קרקע ללא צמחיה כי אינה עומדת לחרישה ויש לכך מספר ראיות: ראשית, בשער 7ןויצה כתב: ולפי זה יש להזהר גם בקרקע שאינה זרועה אם רק עומדת לחרישה. מדויק מדבריו להקל בקרקע שאינה זרועה ואינה עומדת לחרישה. שנית, השולחן 8ךורע כתב: אבל האוכלים בגינות אסורים ליטול ידיהם על העשבים. משמע שאם שופך מים שלא במקום העשבים או הזרעים מותר. שלישית, השולחן 9ךורע כתב: מותר לרבץ הבית כיוון שאינו מתכוין להשוות גומות אלא שלא יעלה אבק. משמע שבמקום שאי אפשר לזרוע כגון בין עמודי בנין רחב שאין אור השמש מגיע, או למשל בקרקע קשה במקום שבני אדם דורכים שם בקביעות שעל ידי כך נתקשה הקרקע ונעשה שם שביל והמים לא מועילים לרפותה עד שיחרשנה חרישה מיוחדת - בכל זה אין לאסור לשפוך מים משום חורש. ראיה רביעית יש להביא מדברי האגלי 10לט שכתב שחייב משום חורש רק אם הקרקע עומדת לזריעה לפני שתתיבש לחלוחית המים ששפך. אבל אם עומדת לזריעה אחרי שתתיבש מותר להשקותה לכתחילה דאין בו משום חורש כי לא פעל בשפיכת המים כלום. וכל שכן כשאינה עומדת הקרקע לזריעה כלל. בזה מיישב האגלי טל למה הזהירו הפוסקים רק שלא לשפוך מים על מקום זרעים ולא הזהירו שלא לשפוך אף על קרקע שאינה זרועה, והיינו כנזכר לעייל דבאינה זרועה אף שעומדת לזריעה - שמא ישהה מלזרוע עד שתתיבש לחלוחית המים. ראיה חמישית יש להביא מספר תהילה 11דודל שתמה מדוע מותר לשפוך מים שלא על העשבים, ותירץ שריפוי הקרקע על ידי מים אינה חרישה ממש אלא הכנה לחרישה גמורה. לכן כשאין בדעתו לזורעה אינה נכללת ההשקיה בגדר חרישה כלל. ג. יתר על כן, כתב בספר דעת 12הרות שאפילו סמוך למקום העשבים אף תוך שלשה טפחים מותר לשפוך מים, משום שעיקר יניקת העשבים הוא רק כנגדו. וכן מבואר בהגהות חתם סופר31. כל זה בתנאי שאין המים יזרמו לזרעים והצמחים. אבל מאילנות יש להרחיק ט"ז עד כ"ה אמה שכך הוא שיעור יניקתם41. עוד כתב בספר כף 15םייחה בשם מטה יהודה שאם אין עשבים גלויים על פני הקרקע, אף על פי שהעפר של אותה קרקע מגדל צמחים, אין איסור לשפוך מים )אלא אם כן מכוין להשקות הקרקע כדי שיגדלו צמחים( מלבד אם יודע שכבר יש שם צמחים טמונים באדמה שנמצא שמצמיחם. ד. אבל ליטול ידיו על צמחים ועשבים אסור משום שזהו פסיק רישיה באיסור דאורייתא. אומנם הקרקע אינה שלכם ולא ניחא לכם בצמיחת העשבים. אבל גם "פסיק רישיה באיסור תורה דלא ניחא ליה" אסור לכתחילה61. אומנם דעת 17ךורעה להתיר לכתחילה אבל 18ע"ושה פסק כדעת רוב הפוסקים לאסור, ומכל מקום האיסור הוא מדרבנן )וצ"ע מדוע הביא המשנה ברורה סימן שלו סקכ"ז את דעת היש מתירין(. ה. מלבד איסור זורע וחורש קיימת בעיית גיבול: להלכה נפסק כרבי יוסי בר יהודה, שבנתינת מים בלבד אינו חייב מן התורה עד שיגבל. אבל המגן 19םהרבא אסר להטיל מי רגליים בשבת על גבי חול כיוון שזה פסיק רישיה, ולדעתו פסיק רישיה באיסור דרבנן - אסור. אבל הבית 20ריאמ התיר פסיק רישיה באיסור דרבנן במקום צורך והמשנה 21הרורב פסק לסמוך עליו בקרקע שאינה שלו שאז "לא ניחא ליה". לכן בשטח האימונים אפשר להקל לסמוך על המשנה ברורה כיוון שיש לכם צורך בזה. ו. בנוגע לשימוש בברזיות ובמקלחות הצבאיות הדבר מפורש להיתר בספר שמירת שבת 22התכליהכ - שם כתב: כיור אשר המים הנשפכים לתוכו זורמים דרך צינור עד שמגיעים לקרקע זרועה, מותר ליטול ידים לתוכו בשבת, וכן מותר לשפוך בו מים לכל צורך אחר, ואין חוששים להשקיית הזרעים שתיעשה על ידי כך, אם אומנם אין כוונתו אליה. ובהערה )נא( הסביר בשם הגרש"ז אוירבעך זצ"ל שזה גרמא ולכן מותר אף שהוא פסיק רישיה. סיכום: 1. רצוי ליטול ידיים בשבת מן המימיה לתוך כלי ולשמור המים עד צאת השבת. 2. בהעדר כלי יש ליטול ידיים על שטח מרוצף. 3. כאשר אין קרקע מרוצפת יש ליטול ידיים על אדמה ללא צמחיה ורצוי על שביל הגישה למאהל שהוא עשוי כורכר או שעל כל פנים נכבש על ידי כלי רכב. 4. אם אין שביל כזה אפשר ליטול על גבי אדמה סתם )ובעיקר אם מרחיק שלשה טפחים מן העשבים, או שאין נראים כלל עשבים וצמחים(. 5. מותר להשתמש בברזיות והמקלחות הצבאיות בשבת לכל צורך ואין לחוש להשקיית הזרעים שתיעשה אחר כך כי זה נחשב גרמא ואינו מתכוון להשקייתם. 1. דף ב:. 2. פרק כלל גדול הלכה ב. 3. פרק כא הלכה ה, פרק ח הלכה ב. 4. הלכות שבת סימן נד. 5. בתשובותיו סוף סימן תרכג. 6. סמ"ג, הגמ"י. 7. אות יח. 8. או"ח סימן שלו, ג. 9. או"ח סימן שלז, א. 01. מלאכת חורש סו ובביאורים שם סק"י. 11. סק"ג. 21. בעיף ג. 31. שו"ע או"ח סימן רנב, ה. 41. דעת תורה שם, שמירת שבת כהלכתה כו, ה. 51. סקכ"ז. 61. תוס ´ ורא"ש שבת קג. 71. ערך סבר. 81. או"ח סימן שכח, יח. 91. משנה ברורה סימן שכר סקנ"ז. 02. שם. 12. שם. 22. פרק יב סעיף יח.
מהאתר דעת: כז. נטילת ידיים בשבת על גבי האדמה שאלה: במהלך טירונות יחידה אנו שוהים בשטח כשלרשותנו עוקב מים בלבד. בהעדר כיור נשפכים מי נט"י ע"ג האדמה. האם הדבר מותר בשבת? תשובה: א. ראשית יש להדגיש שמצב זה ילוה אתכם בכל שלבי המסלול כאשר תחנו על פני השדה. זאת משום שגם מן הברזיה )הצמודה למיכלי הפסטיק השחורים( נשפכים המים ע"ג האדמה. יתר על כן גם בתוך מקלחות השדה - שם מצוי כיור נירוסטה - נשפכים המים בסופו של דבר לקרקע. לכן עלינו לברר שני דברים: ראשית - אם מותר ליטול ידיים בשבת מן המימיה או מן העוקב באופן שהמים מקלחים ישירות לאדמה. שנית - אם מותר ליטול ידיים בשבת מן הברז, באופן שהמים נשפכים לקרקע דרך כיור. ב. במסכת מועד 1ןטק מחייב רבה את המשקה מים לזרעים בשבת משום חורש, שכן דרך החורש לרכך הקרקע ואף המשקה עושה כן בהשקייתו. אבל רב יוסף מחייבו משום זורע, שהרי דרך הזורע להצמיח זרעים ואף המשקה עושה כן. מכיוון 2ימלשוריבש נאמר שהמשקה מים לזרעים בשבת חייב משום זורע, פסק 3ם"במרה כרב יוסף אף שבד"כ במחלוקת רבה ורב יוסף הלכה כרבה. גם האור 4עורז 5א"בשרהו מחייבים את המשקה מים לזרעים משום זורע ולפיה בקרקע שאינה זרועה מותר לשפוך מים. אבל מכיוון שישנם 6םינושאר שפסקו כאביי המחייב גם משום זורע וגם משום חורש יש להזהר בזה גם בקרקע שאינה זרועה אם עומדת לחרישה. לכן מותר ליטול ידיים מן המימיה או העוקב על גבי קרקע ללא צמחיה כי אינה עומדת לחרישה ויש לכך מספר ראיות: ראשית, בשער 7ןויצה כתב: ולפי זה יש להזהר גם בקרקע שאינה זרועה אם רק עומדת לחרישה. מדויק מדבריו להקל בקרקע שאינה זרועה ואינה עומדת לחרישה. שנית, השולחן 8ךורע כתב: אבל האוכלים בגינות אסורים ליטול ידיהם על העשבים. משמע שאם שופך מים שלא במקום העשבים או הזרעים מותר. שלישית, השולחן 9ךורע כתב: מותר לרבץ הבית כיוון שאינו מתכוין להשוות גומות אלא שלא יעלה אבק. משמע שבמקום שאי אפשר לזרוע כגון בין עמודי בנין רחב שאין אור השמש מגיע, או למשל בקרקע קשה במקום שבני אדם דורכים שם בקביעות שעל ידי כך נתקשה הקרקע ונעשה שם שביל והמים לא מועילים לרפותה עד שיחרשנה חרישה מיוחדת - בכל זה אין לאסור לשפוך מים משום חורש. ראיה רביעית יש להביא מדברי האגלי 10לט שכתב שחייב משום חורש רק אם הקרקע עומדת לזריעה לפני שתתיבש לחלוחית המים ששפך. אבל אם עומדת לזריעה אחרי שתתיבש מותר להשקותה לכתחילה דאין בו משום חורש כי לא פעל בשפיכת המים כלום. וכל שכן כשאינה עומדת הקרקע לזריעה כלל. בזה מיישב האגלי טל למה הזהירו הפוסקים רק שלא לשפוך מים על מקום זרעים ולא הזהירו שלא לשפוך אף על קרקע שאינה זרועה, והיינו כנזכר לעייל דבאינה זרועה אף שעומדת לזריעה - שמא ישהה מלזרוע עד שתתיבש לחלוחית המים. ראיה חמישית יש להביא מספר תהילה 11דודל שתמה מדוע מותר לשפוך מים שלא על העשבים, ותירץ שריפוי הקרקע על ידי מים אינה חרישה ממש אלא הכנה לחרישה גמורה. לכן כשאין בדעתו לזורעה אינה נכללת ההשקיה בגדר חרישה כלל. ג. יתר על כן, כתב בספר דעת 12הרות שאפילו סמוך למקום העשבים אף תוך שלשה טפחים מותר לשפוך מים, משום שעיקר יניקת העשבים הוא רק כנגדו. וכן מבואר בהגהות חתם סופר31. כל זה בתנאי שאין המים יזרמו לזרעים והצמחים. אבל מאילנות יש להרחיק ט"ז עד כ"ה אמה שכך הוא שיעור יניקתם41. עוד כתב בספר כף 15םייחה בשם מטה יהודה שאם אין עשבים גלויים על פני הקרקע, אף על פי שהעפר של אותה קרקע מגדל צמחים, אין איסור לשפוך מים )אלא אם כן מכוין להשקות הקרקע כדי שיגדלו צמחים( מלבד אם יודע שכבר יש שם צמחים טמונים באדמה שנמצא שמצמיחם. ד. אבל ליטול ידיו על צמחים ועשבים אסור משום שזהו פסיק רישיה באיסור דאורייתא. אומנם הקרקע אינה שלכם ולא ניחא לכם בצמיחת העשבים. אבל גם "פסיק רישיה באיסור תורה דלא ניחא ליה" אסור לכתחילה61. אומנם דעת 17ךורעה להתיר לכתחילה אבל 18ע"ושה פסק כדעת רוב הפוסקים לאסור, ומכל מקום האיסור הוא מדרבנן )וצ"ע מדוע הביא המשנה ברורה סימן שלו סקכ"ז את דעת היש מתירין(. ה. מלבד איסור זורע וחורש קיימת בעיית גיבול: להלכה נפסק כרבי יוסי בר יהודה, שבנתינת מים בלבד אינו חייב מן התורה עד שיגבל. אבל המגן 19םהרבא אסר להטיל מי רגליים בשבת על גבי חול כיוון שזה פסיק רישיה, ולדעתו פסיק רישיה באיסור דרבנן - אסור. אבל הבית 20ריאמ התיר פסיק רישיה באיסור דרבנן במקום צורך והמשנה 21הרורב פסק לסמוך עליו בקרקע שאינה שלו שאז "לא ניחא ליה". לכן בשטח האימונים אפשר להקל לסמוך על המשנה ברורה כיוון שיש לכם צורך בזה. ו. בנוגע לשימוש בברזיות ובמקלחות הצבאיות הדבר מפורש להיתר בספר שמירת שבת 22התכליהכ - שם כתב: כיור אשר המים הנשפכים לתוכו זורמים דרך צינור עד שמגיעים לקרקע זרועה, מותר ליטול ידים לתוכו בשבת, וכן מותר לשפוך בו מים לכל צורך אחר, ואין חוששים להשקיית הזרעים שתיעשה על ידי כך, אם אומנם אין כוונתו אליה. ובהערה )נא( הסביר בשם הגרש"ז אוירבעך זצ"ל שזה גרמא ולכן מותר אף שהוא פסיק רישיה. סיכום: 1. רצוי ליטול ידיים בשבת מן המימיה לתוך כלי ולשמור המים עד צאת השבת. 2. בהעדר כלי יש ליטול ידיים על שטח מרוצף. 3. כאשר אין קרקע מרוצפת יש ליטול ידיים על אדמה ללא צמחיה ורצוי על שביל הגישה למאהל שהוא עשוי כורכר או שעל כל פנים נכבש על ידי כלי רכב. 4. אם אין שביל כזה אפשר ליטול על גבי אדמה סתם )ובעיקר אם מרחיק שלשה טפחים מן העשבים, או שאין נראים כלל עשבים וצמחים(. 5. מותר להשתמש בברזיות והמקלחות הצבאיות בשבת לכל צורך ואין לחוש להשקיית הזרעים שתיעשה אחר כך כי זה נחשב גרמא ואינו מתכוון להשקייתם. 1. דף ב:. 2. פרק כלל גדול הלכה ב. 3. פרק כא הלכה ה, פרק ח הלכה ב. 4. הלכות שבת סימן נד. 5. בתשובותיו סוף סימן תרכג. 6. סמ"ג, הגמ"י. 7. אות יח. 8. או"ח סימן שלו, ג. 9. או"ח סימן שלז, א. 01. מלאכת חורש סו ובביאורים שם סק"י. 11. סק"ג. 21. בעיף ג. 31. שו"ע או"ח סימן רנב, ה. 41. דעת תורה שם, שמירת שבת כהלכתה כו, ה. 51. סקכ"ז. 61. תוס ´ ורא"ש שבת קג. 71. ערך סבר. 81. או"ח סימן שכח, יח. 91. משנה ברורה סימן שכר סקנ"ז. 02. שם. 12. שם. 22. פרק יב סעיף יח.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.