לכל חברי הפורום

[דורון מלמד]

נתי, סליחה זו לא מילה גסה.

בעצם , בשבילך אולי כן.

 

[natyh]

וגם הודעה שלך נמחקה

כתבת תיאורית קונספירציה במיטבה . בדוק בבקשה . נתי

 

[natyh]

לא מהשירשור הזה

ההודעות נמחקו מהשירשור הזה . הודעה של יאיר שדברה על פרשנות חוטאת למציאות הודעה של אודי שדברה על שענים ומפסים הודעה נזעמת של מיקי בר אור , שחשב שתוקפים אותו ושתי הודעות לפחות שלי על היכולות או אי יכולת של באסו לתקוף את לאנס . נתי

 

[natyh]

והקישור הוא

זה

 

[איציק הופמן]

נתי, יש רשימת הודעות מחוקות...

ושמך או שם אחר שהזכרת פשוט לא מופיע שם. אבל תמשיך, זה משעשע...

 

[natyh]

זו היתה בעית מערכת

אם כך איתך הסליחה . להלן הקישור . ולא רק אני התקשיתי למצא את ההודעות הללו . נתי

 

[טיראן מ]

תודה לך. אתה מוזמן למצטרף...

ל"פעילות" בפורום. לשתף בדיעות, תהיות, שאלות. הכל מוסיף. גם אני הייתי צופה מהצד. רק לפני שנתיים "נכנסתי לזה". יותר כשואל ותוהה ופחות כפרשן... (פרשן דמיקולו...).

 

[טיראן מ]

../images/Emo67.gif להצטרף

 

[בועז שחר]

הפורום חייב להישאר לפחות עד סוף...

העונה (בעיקר לוואלטה). יש לי שם לשנה הבאה: פורום פרו-טור.

 

[Sybh]

שאלה למיקו

באחת ההודעות שלך כתבת משהו כמו שבניגוד לרוכבים של יום שבת במשולש, אצלך הרכיבה היא דרך חיים או החיים עצמם. האמירה הזו שלך היא אמירה חזקה שתפסה אותי (בכלל לא בציניות!)ואני מאוד סקרן לדעת איך זה בא לידי ביטוי בחיי היום יום שלך? סלח לי אם זה נשמע פולשני, אבל האם תוכל לשתף אותי ואת החברים האחרים בפורום בכך? תודה,

 

[רמי לשם]

Miko (or Shlomo) and the bike

it's good to have search ability in Tapuz From Israelis in Europe Forum

 

[natyh]

ובאותו עניין

היום יצא יורם גלבוע מרעננה לחרמון . הגעה משוערת מחר ב 0800 אורך ממוצע כמו של קטע בטור ??? נתי

 

[miko1810]

כבר ענו לך בקישור, אבל

אופניים ואני. אוף איזה סיפור! אבל אשתדל מהתחלה, אוקי? בתחילת שנות השמונים, הייתי מפקח בינוי של כמה בנקים בתל אביב. אתם יודעים, מגיעים לבנק אחד, בודקים אם העבודה מתנהלת כראוי, ועוברים לבנק השני, ככה מחלקים את הזמן ומגיעים לכל מקום לפחות פעם ביום. גרתי אז ברמת גן, על גבול בני ברק, וכל יום הטרטור הקבוע של להגיע, להחנות, לצעוק על הקבלן וכך סובב לו הגלגל! יום אחד, אז חשבתי שהעולם חרב! היום בדיעבד זה מה שהביא לי את ההנאה הגדולה בחיי! מישהו "נכנס" בי מאחורה! (עם האוטו כמובן!! מה חשבתם??) אבל מכל הלב!!. נו, עושים הערכת נזקים, האוטו במוסך לפחות שבועיים! כבר הגעתי לתחנת המוניות בכדי לשאול כמה עולה מונית על בסיס יומי (בצחוק!) הלכתי לבדוק שכירות רכב, שכרתי לי אחד ואמרתי לעצמי שיש גם דברים כאלה! בערב ישבתי אצל חברים ותוך כדי שיחה אמרתי להם ששכרתי רכב כי האוטו שלי מושבת. ואז דודי אומר לי, "שמע יש לי זוג אופניים זרוקים במחסן, אם אתה רוצה קח אותם, אם לא יועיל גם לא יזיק". אמרתי לעצמי שהוא צודק! לקחתי את האופניים. למחרת נסעתי עם האוטו השכור, קיבלתי שני רפורטים, כל אחד ליד בנק אחר! חזרתי הביתה, החזרתי את האוטו לחברת ההשכרה, שילמתי את הרפורטים ואמרתי "על החיים ועל המוות", אני לוקח את האופניים. למחרת יצאתי שעתיים לפני הזמן! נסעתי לאט לאט והגעתי שעה וחצי לפני הזמן לבנק הראשון!! למה? כי אין רמזורים, כי רכבתי על המדרכה, כי קיצרתי בין השבילים, ובאמת, סתם פדלתי!ופתאום אני מגיע בלי בעיות מבנק אחד לשני! אין רפורטים! אין בעיות חנייה! קצת מזיעים אבל לא נורא אם רוכבים לאט ולבושים גופיה מתחת. אז פדלתי כך להנאתי יום יום! ביומיים הראשונים התחת כאב לי משהו! אבל אחר כך מתרגלים! יום אחד, אני יוצא בבוקר לעבודה, נעצר ברמזור, ופתאום "נוחת" לידי מישהו שנראה כמו חייזר!! באמת, אחד עם חליפה מוזרה שצמודה לגוף ומבליטה את ה... עם אופניים מוזרים משהו! הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי שהבחור בטוח "מסובב". שאלתי אותו, מסקרנות גרידא, "לאן אתה נוסע?" "לירושלים" הוא ענה לי! מה, כמעט נפלתי מהאופניים! "לירושלים?" שאלתי אותו, "כן" הוא ענה. שאלתי אם יש לו חמש דקות לבזבז עלי, ענה אוקי, ישבנו בצומת, על הברזלים, ואני, עדיין עם השוק של "ירושלים" שלו, שואל אותו, "ירושלים זה רחוק נורא, בטח תגיע בערב, ארגנת לך מקום שינה ובטח תרצה לאכול משהו?" ואיך תחזור? תשים את האופניים על הגג של המונית? ואני ממשיך להפציץ אותו בשאלות ועונה בעצמי את התשובות (כמו כל ישראלי מצוי), והוא ממתין בסבלנות שהתרגשותי תשכך, כי באמת התרגשתי לשמוע שמישהו מגיע לירושלים עם אופניים! והאמת, הוא לא נראה מישהו עם שרירים נפוחים או משהו כזה, סתם בחור ממוצע. ואז הוא אמר לי משהו ש"ייבש" אותי! "חביבי" הוא אמר, "אני גם חוזר היום מירושלים!" אתם מבינים? הוא רוכב הלוך חזור ירושלים! הסתכלתי עליו בחוסר אמון מוחלט! אמרתי לו, "תשמע, אתה לא מספר לי פנטזיה? נכון? אתה באמת רוכב הלוך חזור ירושלים?" "כן, הוא ענה, לא פנטזיה, סתם רכיבה." "אבל, תשמע" הוא אומר, "אם תבוא ביום שבת בשעה שבע בבוקר לתחנת רכבת צפון, תפגוש המון רוכבים, משם מתחילים לרכב בכל יום שבת." אמרתי אוקי והוא רכב לירושלים! ואני לעבודה. יום שבת מגיע, ואני מרוב התרגשות לא ישנתי חצי לילה! מכין לי סנדוויצ'ים, שתייה, ווקמן עם המון מוסיקה, ויאללה, לרכבת צפון. מרוב התרגשות הייתי שם בשש וחצי! המקום ריק! אפילו כלב לא היה שם. ישבתי בתחנת האוטובוס, ממתין. אמרתי לעצמי שהוא לא סתם שלח אותי לכאן, בטוח שיגיעו חברה. ואכן מרבע לשבע התחילו להגיע כל מיני עבמי"ם עם חליפות חלל מצחיקות כאלה, כולם עם אופניים מבריקים! ואני עם טריינינג ונעלי התעמלות, מסתכל עליהם ואומר לעצמי שמשהו פה לא בסדר, וזה כנראה אני, כי אם כולם לבושים כך אז זה אני המטומטם! הצגתי את עצמי, אמרתי שאני חדש באופניים ושלא יצחקו עלי יותר מידי, שאלתי היכן יש חנויות רציניות לאופניים? בקיצור, דיברנו קצת לפני, ובלי שארגיש התקבצו שם כמעט חמישים רוכבים! התחילו להתעופף באוויר כל מיני מקומות, ירושלים, עין כרם, צובא, זיכרון, ואני שומע וליבי נופל בקרבי! החבר'ה האלה באמת מתכוננים להגיע לזיכרון!! פניתי לאחד שם שנראה מן מנהיג כזה, אמרתי לו שאני חדש ואולי קצת יתחשבו! אמר אוקי, חברה היום רק נתניה וחזרה שיהיה זמן לים! נתניה, אתם מבינים! זה נראה לי סוף העולם! איך רוכבים עם אופניים עד שם? הדבר היחידי שנתן לי אומץ הייתה העובדה שהיו בקבוצה אנשים מ-א-ו-ד מבוגרים, בני שבעים ומעלה. ואמרתי לעצמי שאם הם מסוגלים אז גם אני! ויצאנו לדרך. לא אלאה אתכם, רק אומר שבעלייה לשפיים מה שהיום מרכז מסחרי געש או איך שקוראים לו, כולם, אבל כולם, כולל כל הזקנים, עברו אותי, השאירו אותי הרחק מאחור. הגעתי לסוף העלייה והם כבר היו על יד ווינגייט!! בכל אופן המשכתי, הגעתי עד מתחת לגשר נתניה, כולם חיכו לי שם! (כל הכבוד) נכנסנו לנתניה, ישבנו בבית קפה ליד שפת הים, ושם כבר תחקרתי אותם על כל האינסטרומנטים שהם לבשו והאופניים ובכלל. הגעתי הביתה עם כאבים בכול המקומות האפשריים והבלתי אפשריים! הכול כאב לי! הגב, הכתפיים, הרגליים, ה"עסק" בין הרגליים "נרדם" ולא ידעתי מתי הוא יתעורר! אפילו הידיים כאבו, שלא לדבר על ה"משאבה" שהדם דפק לי ברקות כמו משוגע. אבל, החלטתי שזה ספורט עבורי כי.. זה לא משעמם!! אפילו אם רכבת במקום מסוים אלף פעם, הוא אף פעם לא דומה! וביום ראשון ניגשתי לחנות (היו שתי חנויות בגוש דן, פרג וסמוכה) וקניתי משתיהן! והסבירו לי איך לכוון את האופניים שלא יירדמו לי איברים חיוניים (ממש נבהלתי באותו יום שבת) ולאט לאט נכנסתי לכושר. ופתאום הלוך חזור ירושלים נראה מציאותי לגמרי. ופעם אפילו עשיתי פריז מרסיי שזה אלף קילומטר! ואני לוקח את האופניים איתי לכול מקום. וכשעבדתי בניגריה הייתם צריכים לראות איך המקומיים מסתכלים על העב"ם הזה עם הבגדים המצחיקים שרוכב שם, כמובן כשהנהג עם האוטו מאחורי, שומר שאיזה משוגע לא ידרוס אותי מאחורה. ועברו מאז המון שנים, ואני עדיין עם האופניים שלי. אופניים ששוקלים 7 קג, ובזכותם אני מרגיש כפי שאני מרגיש, כי.. ברגע שאתה על האופניים אתה בחזרה ילד! כן, ילד, שמקלל כשהעלייה קשה, וצורח מהנאה כשהירידה ענקית ואתה צולל למטה במהירות של 90 קמש! וכשיורדים מירושלים משורש למעלה, את כל בב אל ואד, עד לתחנת הדלק למטה, צורחים כל הדרך! ו"גונבים" את 4 הקמ של האוטוסטראדה בכדי להגיע למנזר לטרון ומשם לרמלה, ולשבת בקיוסק שלנו, הצמוד לתחנת הדלק, ולספר סיפורים! ולהיות ילדים!! ולחזור הביתה, למקלחת, לארוחה עם האישה והילדים, ולעוד יום שבת שקצת "מנקה" את הנשמה, ואולי גם את הגוף! זהו, זה הסיפור שלי עם האופניים! שלמה.

 

[yossi113]

שאפו!

 

[Sybh]

../images/Emo45.gifתודה, יופי של סיפור!!!

 

[Eyal Hershtik]

איזה סיפור ../images/Emo45.gif