אצטט מהרמב"ם
א- אצטט מהרמב"ם ואז נראה אם הוא סובר 3 ו1/7 או לא: בפירושו למשנה (עירובין א:ה): יש לך לדעת כי ייחוס אלכסון העגולה אל המסבב אותה בלי ידוע, ואי אפשר לדבר בו לעולם באמת, וחסרון זו ההשגה אינה מאיתנו ... אבל הוא בטבעי זה הדבר בלי ידוע ואין במציאותו שיושג. אבל ידוע זה בקרוב ... אשר עליו סומכים חכמי המידות הלימודיות הוא יחוס האחד לשלושה ושביעית וכל עגולה שיהיה באלכסון שלה אמה יהיה בהיקפה שלוש אמות ושביעית בקירוב, ולפי שזה לא יושג לעולם אלא בקירוב, לקחו הם בחשבון הגדול ואמרו "כל שיש בהיקפו שלושה טפחים יש בו רוחב טפח", וסמכו על זה במה שהוצרכו אליו מן המדידה בתורה. בבקשה בפעם הבאה לא לעוות את הרמב"ם! ב-רבי שמעון בן צמח דוראן (ספרד 1361 - אלג´יר 1444) בספר התשב"ץ (תשובות שמעון בן צמח, א:קס"ה), מעניק לנו את ההסבר הבא: החכמים ידעו ערכים יותר מדויקים, אולם כדי להקל על תלמידיהם את הלימוד, השתמשו בערכים מקורבים, לקיים "לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך הקצרה" (תלמוד בבלי, פסחים ג:ב; ס"ג:ב), כלומר כאשר מלמדים את התלמידים המתחילים, מעדיפים את בהירות ההסבר על פני דיוק החישובים. על כל פנים, כאשר בא הדבר לידי מעשה, מבצעים החכמים את החישובים עם הערכים המדויקים. ראה דוגמת סוכה עגולה בקישור שהבאתי קודם לכן. מה הבעיה כאן? ממתי מתחילים ללמד תלמידים מתחילים את הדברים המסובכים? אלא שכאן ננקטה שיטת העיגול רק לצורך לימוד התלמיד את דרכי הפיתרון כאשר החשבון הסופי המדוייק נעשה ע"י המלמד כלומר אין עניין בכלל בתחילת הלימוד להשתמש בחישוב המדוייק אלא רק ללמד את התלמידים את השיטה לחישוב. המלמד מראה בסוף את החישוב המדוייק הניפסק להלכה שכן אלה תמידים מתחילים שאין שום צורך לסבכם בחישובים מסובכים אלא רק אופן לימוד החישוב חשוב לצורך העניין אז מה הבעייה פה? (תגיד זה נורמה לחפש בעיה בכל דבר?!)
