לכל מאן דבעי-שאלה סטטיסטית

[להפתעתך]

נ.ב

כל זה כבר לא רלוונטי כי המנחה שלי הגיעה למסקנה שאני צריך לבנות ולהריץ ניסוי חדש-מה שמחזק את טענתי שכל עבודת תיזה היא בפוטנציאל להתחרות עם הסיפור שאינו נגמר..

 

[ניצת הגפן]

על זה אני יכולה לספר מניסיו ןאישי....

את התזה שלי עשיתי ב-7 (!!!) שנים, בדיוק כי בכל חצי שנה בממוצע- שונו שיטות המחקר, הנושא, השאלונים, הקורפוס - ובעצם כל מה שהיה יכול להשתנות. לעתים - לסירוגין, ולעתים - הכל בו זמנית. מה שלמדתי מזה - הוא בעיקר - להיות קצת יותר אסרטיבית, ולקבוע גבולות של - מתי אפשר לשנות, ומתי לא. ממליצה לך להתחיל להתאמן. פתח ראשון - הוא פתח לתמיד....

 

[ללס1]

עכשיו ממש הלחצת אותי../images/Emo178.gif

אני מושכת את התזה כבר שנה בדיוק בגלל זה, ועכשיו אחרי שכבר חשבתי שהכל סגור ואני עושה פילוט אז שוב מסתמנת פגישה שנשמעה לי כמו "בואי נפגש יש דברים לשנות",וזה ממש ביאס אותי, כי בלי שום שינוי אני יודעת שיש לי עוד שנה עד שאערוך את המחקר, ינתח ואכתוב ... האם זה כדאי להיות אסרטיבית כמו שאמרת או שזה יהיה בעוכרי אח"כ שאצטרך להגן על התזה?

 

[להפתעתך]

שנה זה לא הרבה

אלא אם את מדברת על שנה מאז התחלת הניסויים-שזה גם לא חריג, לצערי. מאז התחלת העבודה שלי על התזה עברו יותר משנתיים (ז"א מאז תחילת סקירת הספרות וכ"ו)-ואני מאוד מקווה שאני אסיים אותה מתישהו בקרוב. היום, כמו שכבר כתבתי, קיבלתי הודעה מהמנחה שלי שצריך לשנות את הכל-להתבסס אמנם על הפורמט של הניסוי הישן אבל להגדיל פרמטרים שהקוגנטיבים מבניכם יבינו-כמו את אי הודאות המרחבית ולהחליף את המטלה ממטלת בחירה כפויה מתוך 2 אופציות למטלת בחירה כפויה בין שני מרווחים. זה אומר שאני צריך לעצב את הניסוי מחדש ( ולמצוא דרך לשלב רמז ניטראלי שלא יגבה מחיר מצד אחד ולא ייתן אינפורמציה כלשהי על מיקום המטרה מצד שני) -זה לא פשוט ולא כיף ולוקח זמן שגם ככה אני במלחמה נגדו. בקיצור, זה חלק מהתהליך וקחי את הדברים בפרופורציה-אני מכיר מאסטרנטים שסיימו אחרי 4 ו 5 שנים את התזה וזמן ההגשה השכיח הוא בסביבות ה3.5 שנים מיום התחלת התואר השני.

 

[להפתעתך]

סליחה, לא על מיקום המטרה אלא על המרווח בו

הופיעה...

 

[ניצת הגפן]

להיות אסרטיבית לא אומר להיות חצופה או

לא נחמדה ולכן - אין סכנה של "בעוכרייך". את צריכה להגדיר מה התיאוריה שלך, ולהגדיר שכבר עברת שלב מסוים של הדרך, ואינך ראוה סיבה לשנות ת הקו שנקטת. אינ מניחה שההסברים ש המנחה יכולים להיות משהו כמו - אבל המחקר התקדם, או "אני כבר אל נמצא באותו מקום" או"אני כבר חוב אחרת"... אבל - התזה היא שלך, ואת החוקרת, ואת צריכה להסכים ע ם קו המחקר ואם יש לך תיאוריהשמגבה אותך - הכל בסדר ואת צריכה להסביר בעדינות - שהמחקר ימשיך להתפתח כל עוד את חוקרת לקראת התזה, ואת ל תוכלי לעולם להדביק את מה שמתפתח בכל רגע נתון, ולכן - יש לקבוע קו גמר של הפסקת איסוף מידע, נתונים, תיאוריות וכו', והתחלת עבודה "תכל'ס". תריך לעשות את זה בעדניות, בחוכמה, ובהחללט ממקום של אחריות מקצועית, ולא שזה יישמע כמו עצלות או חוצפה. בהצלחה

 

[ללס1]

זה נכון,אבל

יש משהו בביצוע התזה ,לפחות אצלי, של חוסר ביטחון והרגשת "בור ללא תחתית" וככל שאני קוראת,גם אחרי הגשת ההצעה אז אני מעלה ספקות ותהיות ולכן מצד אחד יש משהו שאומר לי תלכי עם נקודת המחשבה שלך וזה לא דק', ומצד שני הערות מצד מנחה תומכות בהרגשה המהוססת. אבל אני אופטימית מטבעי ואסרטיביות זה חלק מהנושא שלי, אז בהחלט אנסה ליישם...

 

[גבינה הולנדית]

וואו

את התיזה שלי כתבתי בהולנד (שם אני גם אכתוב את הדוקטורט), כך שאין לי שום הכרות עם כתיבת תיזה באוניברסיטה בישראל. אבל את התיזה שלי כתבתי בפועל בקצת יותר מחמישה חודשים וכך עשו גם כל שאר הסטודנטים בתוכנית שלי. מאחר שבתוכנית בה למדתי הדגש הוא על מחקר התפתחותי, נדרשנו לחקור נתוני אורך ולכן לא נדרשנו לאסוף נתונים בעצמנו (ראש המחלקה טען ובצדק שזה לא ריאלי לדרוש מסטודנטים לתואר שני לבלות שלוש שנים באיסוף נתונים לצורך תיזה). זה חסך זמן כמובן. כך שבספטמבר כתבתי את הצעת המחקר ואחרי שהיא אושרה התחלתי במחקר עצמו בינואר ובתחילת מאי כבר הגשתי את התיזה. אבל גם בתוכניות אחרות אצלנו בהן הסטודנטים אספו נתונים בעצמם, כתיבת התיזה לא ארכה יותר מחצי שנה (הם התעסקו עם התיזה גם בדצמבר וחלק מנובמבר - בזמן שאנחנו למדנו בקורסים עיוניים). כולנו קיבלנו הדרכה אישית צמודה מהמנחה הראשי (פרופסור) והמנחה המשני (פוסט-דוקרטורט) בנוסף להדרכה קבוצתית מראש התוכנית שלנו בסמינרים שבועיים. כמו כן היינו צריכים לעמוד בלוח זמנים צפוף בו הוגדר במדויק מתי צריך להגיש טיוטה וגרסה סופית של כל חלק בתיזה. מהיכרות עם עצמי - בלי לוחות הזמנים הצפופים, הייתי מבלה הרבה יותר זמן על כל חלק, כי תמיד קשה לי להגיע לרגע בו אני מכריזה שמשהו גמור (תמיד אפשר לשנות עוד משהו אבל צריך לדעת מתי קטע מסוים הוא טוב מספיק). לוחות הזמנים האלה עזרו לי גם להציב מטרות למנחים שלי - היינו חייבים להפגש ולסיים לדון על חלק מסוים, כי הייתי צריכה להגיש את זה בתאריך מסוים.

 

[ללס1]

איזה כייף לך..מקנא

האמת הדרישות לתזה נראות לי במידה מסויימת מעט מוגזמות ואכן דורשות זמן ממושך. מה שכן זו הכנה טובה להמשך (למי שנשאר כוח). אני יודעת שיש לי נטייה טבעית לסוג של "הסתבכות" ולכן גם בתזה אני מצליחה באופן מופלא לקחת נושא שלא ממש חקרו אותו לעומק באוכ' שלי,שהמנחה שלי לא מומחית בתת נושא זה,שאני אצטרך לערוך פיילוט ע"מ לבדוק את צורת הניתוח , לתת לעוד בודק לנתח כדי להשוות מתאמים ועוד ענינים שיאריכו את הזמן. מה שכן אני בטוחה שאם אני אעשה מאמץ נכון,יהיה לכך ערך בסופו של דבר.אני רק מקווה לא למשוך יותר מידי.

 

[להפתעתך]

וכמה הוציאו מזה מאמרים?

חבר שלומד איתי עורך את התזה שלו קרוב לשנתיים וכבר פרסם שני מאמרים בכתב העט החשוב ביותר בתחום, קשה לי להאמין שזה מאוד נפוץ כאשר כותבים תזה בזמן קצר כל כך-מצד שני אם מקבלים מידע מוכן, זה באמת חוסך לא מעט. נ.ב איך מתקבלים לדוקטורט בהולנד-הבנתי שהסטיפנדיות שם נדיבות והרמה לא רעה בכלל...

 

[גבינה הולנדית]

התיזה היא מאמר

כלומר - אצלנו התיזה נכתבת בפורמט של מאמר ונשפטת גם לפי סיכויי הפרסום. כשהגשתי את התיזה הייתי צריכה לציין באיזה כתב עת אני רוצה לפרסם אותה. כרגע כולנו עסוקים בהכנות אחרונות ואני מניחה שעד אוקטובר כל הסטודנטים שסיימו השנה ישלחו את התיזה לכתב עת כלשהו. הניסיון משנים קודמות (התוכנית שלי קיימת שלוש שנים ותוכניות אחרות בGRADUATE SCHOOL שלנו עד חמש שנים) מלמד שיותר מ50% מהתיזות אכן מתפרסמו, אבל קשה להעריך את זה בדיוק כי כמו שאתם יודעים, זה לוקח זמן. נכון שלא כולם מפרסמים בכתבי העת הכי נחשבים בתחום, אבל זה כבר נושא לדיון אחר (השאלה האם עדיף לנסות מיד בכתב עת נחשב עם סיכויי הצלחה נמוכים או בכתב עת קצת פחות נחשב, אבל לזכות בפרסום ראשון). אז כן יוצאים מזה מאמרים, אבל רק למי שמוכן להמשיך לעבוד קצת אחרי קבלת התואר. כמו כן, מאחר שבתור סטודנטים אנחנו עובדים במחלקה ונוטלים חלק בפרוייקטים שונים, שמנו מצורף מדי פעם למאמרים של אחרים שנטלנו חלק כלשהו בכתיבתם. אני לא יודעת איך זה במקומות אחרים, אבל פה התקבלתי לדוקטורט מבלי שפרסמתי כלום. באופן כללי הרושם שלי פה הוא שפרסומים יכולים להוסיף לקורות החיים ולסיכויים אבל אם אין פרסומים זה לא בהכרח גורע מסיכויי הקבלה לדוקטורט.

 

[להפתעתך]

שאני חושב על זה-תזה בחצי שנה זה הגיוני יותר

אם רוצים לעודד מישהו להמשיך לדוקטורט אז זאת הדרך-והאמת שבמגמות קלינית, התפתחותית, חברתית וארגונית בד"כ מסיימים את התזה תוך שנתיים מיום תחילת הלימודים ותוך שנה מיום התחלת העבודה עליה-כמובן שיש לא מעט שחורגות עוד חצי שנה, פלוס מינוס, אחרי השנתיים האלו. זה נכון גם לחלק מהמגמה הפסיכוביולוגית, אבל לשאר המגמות המחקריות (קוגנטיבית ונוירופסיכולוגיה)נדרשת עבודה ניסויית מורכבת הכוללת לא פעם עבודה עם מיכשור חדש, תכנות ניסויים וכ"ו כמו גם חיפוש אחר אפקטים שיש מה לומר לגביהם בנושאים שאינם ניתנים לבדיקה במחקר איכותני כך שזאת המון עבודה שחורה. כמעט חצי מבוגרי המגמות האלו, בעיקר הקוגנטיבית, אומרים שאחרי התואר השני הם לא מתכננים להמשיך לדוקטורט-בטח לא ישר אחרי-כי זה גוזל אנרגיה שלדעתי היה ראוי לשמור לעבודת דוקטורט -וכמובן שאין תקציב ומימון על זה בד"כ. ולא לשכוח שמראש האוניברסיטה מקבלת את אלו שיש סיכוי טוב שימשיכו לדוקטורט ולעבודה מחקרית-אבל הקושי של עבודת התזה גורם ללא מעט לפקפק באפשרות להמשיך. מצד שני אלו שכן מפרסמים בד"כ עושים זאת בג'ורנלים מאוד נחשבים-אבל העניין הוא שלא פעם יצאו עבודות שהתפרסמו מעבודות סמינר (מיני תזה בעצם) של תואר ראשון-למשל מישהו שעכשיו מפרסם מאמר על כך שלמספר המסיחים יש השפעה על הpop out של גירוי מטרה רק כאשר היחס בין מספר המטרות לבין מספר המסיחים עולה על חתך הזהב, שזה רעיון מחקרי די מקורי-שיצא גם נכון- ולדעתי טוב מספיק גם בשביל תזה.

 

[ניצת הגפן]

אני כתבתי לך ברוך הבא אתמול

אבל התפוז העלים לי את זה.......... אז.. ברוך הבא היום

 

[להפתעתך]

אין לי 7 שנים...ותודה רבה ניצת הגפן../images/Emo8.gif