Ezrakadosh
New member
לכל מי שיכול לשתף או לעזור, תודה.
שמי הוא רחל אהרון, וכל חיי עבדתי כמורה למוזיקה בקונסרבטוריון הלאומי באשדוד. כיום אני אשה מבוגרת, אין לי ילדים או משפחה, לפני שנה בעלי הלך לעולמו בשיבה טובה וכיום אני בקושי רב מתקיימת מקצבה חודשית שאני מקבלת מביטוח לאומי. אני מרבה לשבת ולצפות בטלוויזיה כמו רבים מבוגרים אחרים בני גילי והייתי רוצה לשתף אתכם במקרה מצער שקרה לי עם ציוד חברת הכבלים שאת שמה לא אציין, ושבעקבות כך גם נזקקתי לקבלת טיפול רפואי מקומי. הכל התחיל כאשר בבוקר של תשעה באב יצאתי לי מהבית, וכמנהגי השארתי אוכל לחתולים העזובים שחיים מתחת לבניין. באותו הזמן שכנה ממול שאלה אותי אם אני מתכוונת ללכת למכולת כהרגלי ועניתי לה שאני לא בטוחה בכך. היא סיפרה לי שהבן שלהם עבר תאונה ושהוא בסדר, אך כרגע מאושפז בבית החולים והיא בקשה אם אוכל להביא לה כמה בקבוקים של מים מינרלים כדי שתוכל להביא אותם לבנה המאושפז. היה נורא חם באותו היום ואני זוכרת שבחדשות הודיעו שחובה על מבוגרים לצרוך המון נוזלים ולהישאר בצל, אך בכל זאת החלטתי ללכת שכן שכנתי כבדת הליכה ואני יודעת כמה בנה חשוב לה. היא נתנה לי כסף ועשיתי את דרכי אל המכולת, שם פגשתי בבנו של המוכר שסיפר לי שחברת הכבלים יצאה במבצע חדש שמיועד לאנשים מבוגרים. ביקשתי ממנו שיכין לי כמה מצרכים מתוך רשימה שהכנתי בבית, ובנוסף גם בקשתי שיוסיף לחשבון שתי בקבוקים של מים מינרלים בעבור שכנתי. בעודי עושה את דרכי חזרה אל ביתי לפתע שמעתי קריאות מעברו השני של הכביש, ומהר מאד הופיעו מולי שני בחורים בעלי חזות מזרחית שהציעו לעזור לי בנשיאת המצרכים. אמרתי להם שאין צורך ושאני מסתדרת אך הם התעקשו, לקחו את השקית מידי וליוו אותי חזרה אל ביתי. בדרך הבחנתי שאחד מהם לובש חולצה עם סמל של אותה חברת כבלים שבנו של המוכר סיפר לי עליה במכולת. כשהגענו אל הבית הם הניחו את השקית באדיבות ליד פתח הדלת, אך כשהצעתי להם משהו לשתות הם סירבו ואמרו שהם ממהרים וחייבים ללכת. לאחר מכן ניגשתי אל שכנתי ומסרתי לה את שתי בקבוקי המים, וכמו כן גם סיפרתי לה על המבצע שבנו של המוכר סיפר לי עליו, ועל כך שבחור שעובד באותה חברה עזר לי לשאת את שקית המצרכים חזרה אל ביתי. היא שמחה מאד לשמוע על כך ומיהרה לספר לי בעצמה על אותו מבצע מיוחד. לאחר מספר דקות פניתי חזרה אל ביתי כאשר לפתע הבחנתי שארון החשמל פתוח. לא ידעתי כל כך מה עלי לעשות וחשבתי שאולי חשמלאי מוסמך כל שהוא עוסק בתיקון החשמל ושלא כדאי שאסגור את הארון, אך כשנכנסתי חזרה אל הבית חשכו עיני. הבחנתי מבעד לחלון שהאוכל שאותו השארתי בבוקר לחתולים נעלם ביחד עם הצלוחיות. מהר ניגשתי למקרר לבדוק אם נותרו שאריות כל שהן בכדי לתת לחתולים, כאשר לפתע נשמעו דפיקות בדלת. ניגשתי אל הדלת לבדוק מי זה וראיתי ששוב עומד אותו בחור שעזר לי לסחוב את שקית הקניות אל הבית. פתחתי את הדלת וראיתי שהוא אוחז בידו קופסת קרטון גדולה עם מה שנראה כמו חוטי חשמל יוצאים ממנה והוא היה כולו מזיע. הוא שאל אם הוא יכול להשאיר את הקופסה ליד הדלת מחשש שמישהו יבוא וייקח אותה ואמרתי לו שאין עם זה בעיה ושאשתדל לשמור שלא יבוא אדם זר וייקח את הקופסה. הוא חייך אלי באדיבות ופנה אל דרכו, ומאותו הרגע חיי הפכו לסיוט. כהרגלי מידי יום התיישבתי על הספה אל מול הטלוויזיה ורציתי לצפות בחדשות, אך הטלוויזיה משום מה לא נדלקה. בדקתי את החיבור לחשמל וראיתי שהטלוויזיה עצמה אכן נדלקת, ושמנורת החיווי מוארת אך שום תמונה לא נראתה וקול לא נשמע. הוצאתי את כבל הטלוויזיה מהחשמל והחזרתי אותו פנימה, ולאחר מכן הוצאתי את כבל הממיר מהחשמל והחזרתי אותו פנימה והבחנתי שמנורת החיווי שוב נדלקת אך לא מופיעה שום תמונה. לקחתי את השלט וניסיתי ללחוץ על כפתור ההפעלה כמה וכמה פעמים אך שום דבר לא קרה, וכמו כן אף כפתור אחר לא עזר להדליק את הטלוויזיה. קראתי לשכנתי שמבינה קצת יותר ממני והיא בעצמה הגיעה לנסות ולפתור את התקלה, אך דבר לא הועיל. כאשר היא פנתה לשוב אל ביתה הבחנתי שקופסת הקרטון שאותו אדם השאיר ליד הדלת נעלמה והפניתי את תשומת ליבה של שכנתי על כך שאותו אדם ביקש ממני לשמור על הקופסה ועכשיו היא איננה. החלטתי שלא לוותר ושוב לקחתי את השלט בידי וניסיתי ללחוץ על כפתור ההדלקה, וכאשר לחצתי על הכפתור הבחנתי שמנורת החיווי שעל השלט לא נדלקת. הפכתי את השלט וניסיתי לפתוח את מכסה הסוללות, וכאשר לבסוף הצלחתי לפתוח את המכסה הכנסתי זוג סוללות חדשות והוא שב לעבוד כרגיל, אך כאשר פניתי שוב לסגור את המכסה נחתכתי באצבעי ונאלצתי לכסות את הפצע בעזרת פלסטר.
שמי הוא רחל אהרון, וכל חיי עבדתי כמורה למוזיקה בקונסרבטוריון הלאומי באשדוד. כיום אני אשה מבוגרת, אין לי ילדים או משפחה, לפני שנה בעלי הלך לעולמו בשיבה טובה וכיום אני בקושי רב מתקיימת מקצבה חודשית שאני מקבלת מביטוח לאומי. אני מרבה לשבת ולצפות בטלוויזיה כמו רבים מבוגרים אחרים בני גילי והייתי רוצה לשתף אתכם במקרה מצער שקרה לי עם ציוד חברת הכבלים שאת שמה לא אציין, ושבעקבות כך גם נזקקתי לקבלת טיפול רפואי מקומי. הכל התחיל כאשר בבוקר של תשעה באב יצאתי לי מהבית, וכמנהגי השארתי אוכל לחתולים העזובים שחיים מתחת לבניין. באותו הזמן שכנה ממול שאלה אותי אם אני מתכוונת ללכת למכולת כהרגלי ועניתי לה שאני לא בטוחה בכך. היא סיפרה לי שהבן שלהם עבר תאונה ושהוא בסדר, אך כרגע מאושפז בבית החולים והיא בקשה אם אוכל להביא לה כמה בקבוקים של מים מינרלים כדי שתוכל להביא אותם לבנה המאושפז. היה נורא חם באותו היום ואני זוכרת שבחדשות הודיעו שחובה על מבוגרים לצרוך המון נוזלים ולהישאר בצל, אך בכל זאת החלטתי ללכת שכן שכנתי כבדת הליכה ואני יודעת כמה בנה חשוב לה. היא נתנה לי כסף ועשיתי את דרכי אל המכולת, שם פגשתי בבנו של המוכר שסיפר לי שחברת הכבלים יצאה במבצע חדש שמיועד לאנשים מבוגרים. ביקשתי ממנו שיכין לי כמה מצרכים מתוך רשימה שהכנתי בבית, ובנוסף גם בקשתי שיוסיף לחשבון שתי בקבוקים של מים מינרלים בעבור שכנתי. בעודי עושה את דרכי חזרה אל ביתי לפתע שמעתי קריאות מעברו השני של הכביש, ומהר מאד הופיעו מולי שני בחורים בעלי חזות מזרחית שהציעו לעזור לי בנשיאת המצרכים. אמרתי להם שאין צורך ושאני מסתדרת אך הם התעקשו, לקחו את השקית מידי וליוו אותי חזרה אל ביתי. בדרך הבחנתי שאחד מהם לובש חולצה עם סמל של אותה חברת כבלים שבנו של המוכר סיפר לי עליה במכולת. כשהגענו אל הבית הם הניחו את השקית באדיבות ליד פתח הדלת, אך כשהצעתי להם משהו לשתות הם סירבו ואמרו שהם ממהרים וחייבים ללכת. לאחר מכן ניגשתי אל שכנתי ומסרתי לה את שתי בקבוקי המים, וכמו כן גם סיפרתי לה על המבצע שבנו של המוכר סיפר לי עליו, ועל כך שבחור שעובד באותה חברה עזר לי לשאת את שקית המצרכים חזרה אל ביתי. היא שמחה מאד לשמוע על כך ומיהרה לספר לי בעצמה על אותו מבצע מיוחד. לאחר מספר דקות פניתי חזרה אל ביתי כאשר לפתע הבחנתי שארון החשמל פתוח. לא ידעתי כל כך מה עלי לעשות וחשבתי שאולי חשמלאי מוסמך כל שהוא עוסק בתיקון החשמל ושלא כדאי שאסגור את הארון, אך כשנכנסתי חזרה אל הבית חשכו עיני. הבחנתי מבעד לחלון שהאוכל שאותו השארתי בבוקר לחתולים נעלם ביחד עם הצלוחיות. מהר ניגשתי למקרר לבדוק אם נותרו שאריות כל שהן בכדי לתת לחתולים, כאשר לפתע נשמעו דפיקות בדלת. ניגשתי אל הדלת לבדוק מי זה וראיתי ששוב עומד אותו בחור שעזר לי לסחוב את שקית הקניות אל הבית. פתחתי את הדלת וראיתי שהוא אוחז בידו קופסת קרטון גדולה עם מה שנראה כמו חוטי חשמל יוצאים ממנה והוא היה כולו מזיע. הוא שאל אם הוא יכול להשאיר את הקופסה ליד הדלת מחשש שמישהו יבוא וייקח אותה ואמרתי לו שאין עם זה בעיה ושאשתדל לשמור שלא יבוא אדם זר וייקח את הקופסה. הוא חייך אלי באדיבות ופנה אל דרכו, ומאותו הרגע חיי הפכו לסיוט. כהרגלי מידי יום התיישבתי על הספה אל מול הטלוויזיה ורציתי לצפות בחדשות, אך הטלוויזיה משום מה לא נדלקה. בדקתי את החיבור לחשמל וראיתי שהטלוויזיה עצמה אכן נדלקת, ושמנורת החיווי מוארת אך שום תמונה לא נראתה וקול לא נשמע. הוצאתי את כבל הטלוויזיה מהחשמל והחזרתי אותו פנימה, ולאחר מכן הוצאתי את כבל הממיר מהחשמל והחזרתי אותו פנימה והבחנתי שמנורת החיווי שוב נדלקת אך לא מופיעה שום תמונה. לקחתי את השלט וניסיתי ללחוץ על כפתור ההפעלה כמה וכמה פעמים אך שום דבר לא קרה, וכמו כן אף כפתור אחר לא עזר להדליק את הטלוויזיה. קראתי לשכנתי שמבינה קצת יותר ממני והיא בעצמה הגיעה לנסות ולפתור את התקלה, אך דבר לא הועיל. כאשר היא פנתה לשוב אל ביתה הבחנתי שקופסת הקרטון שאותו אדם השאיר ליד הדלת נעלמה והפניתי את תשומת ליבה של שכנתי על כך שאותו אדם ביקש ממני לשמור על הקופסה ועכשיו היא איננה. החלטתי שלא לוותר ושוב לקחתי את השלט בידי וניסיתי ללחוץ על כפתור ההדלקה, וכאשר לחצתי על הכפתור הבחנתי שמנורת החיווי שעל השלט לא נדלקת. הפכתי את השלט וניסיתי לפתוח את מכסה הסוללות, וכאשר לבסוף הצלחתי לפתוח את המכסה הכנסתי זוג סוללות חדשות והוא שב לעבוד כרגיל, אך כאשר פניתי שוב לסגור את המכסה נחתכתי באצבעי ונאלצתי לכסות את הפצע בעזרת פלסטר.