לכל נותני העצות למיניהם

[Shprintzak]

בהחלט, ויפה שעה אחת קודם../images/Emo24.gif

 

[אדר שלי]

אני דווקא נגד להתעלם../images/Emo141.gif

אני בעד לייבש!!! אני תמיד עונה תשובות מתחכמות כשמעירים לי. לדוגמא: "הוא נושם שם?" (כשאדר ישן בשקט במנשא), אני עונה: "לא, מדי כמה דקות אני פותחת לו כדי שייקח אוויר ומיד סוגרת". יש לי עוד כמה כאלה, אם את רוצה. תכיני תשובות מייבשות מראש ופשוט תעני. ככה את מביכה את הנשמות הטובות וגם לא נשארת עם האנרגיות בפנים...

 

[אמא של עופרי]

יש לנו כנראה אותו סוג משפחה

כי גם המשפחה שלי לא סומכת עלי (+ זה שאני נותנת רק את החיסונים שאני חושבת שצריך וגם מאוחר + הם ישנים איתי במיטה) גפ אני כל ארוע משפחתי לא מפסיקה לשמוע הערות. אתמול למשל נתתי לטלטל לזחול למדרגות בלי לרוץ אליה - איזה אמא רעה אני. ומילא רעה אבל לא אכפת לי מהילדים שלי כי אני לא לחוצה. עכשיו אני כבר עונה לכל המשפחה שלי ש"כנראה שעשיתי איתם כמה דברים טובים בכל זאת כי תראו אותם..." שימי פס. שבוע טוב

 

[עינבלית]

עוד עוד ../images/Emo6.gif זה מעולה!!!

 

[אדר שלי]

קצת פחות קשור, אבל...../images/Emo6.gif

נכון כשרואים אותך ושואלים: "אה, איפה הקטנצ'יק?" (לדוגמא, כשאת הולכת בלעדיו לאיזה מקום), תעני בפרצוף נבהל:"

איפה שכחתי אותו?" סתם, זה תמיד מצחיק את מי ששאל וגורם לו לחשוב שאולי גם "מותר לך" להסתובב לבד...

 

[אדר שלי]

../images/Emo41.gifועוד כמה...../images/Emo6.gif../images/Emo41.gif

1. "לא קר לו?" תשובה: "כשהרגליים שלו יכחילו תודיעו לי". 2. "הוא לא רעב?" תשובה: "כן. יש איזה סטייק בפריזר לחמם לו?" 3. "למה הוא בוכה?" תשובה: "אם תדעי את התשובה, תגידי לי", או, "אם תדעי את התשובה, תהיי מליונרית". 4. "איך הוא ישן בלילה?" תשובה: "כמו תינוק". 5. "אולי אין לך חלב?" תשובה: "אז תלכי לבקש מהשכנה בשבילי". בכלל, אולי כל אחת תוסיף כאן תשובות מעניינות לשאלות נפוצות ומעצבנות כאלה? זה רעיון טוב לשרשור.

 

[מ ת י ל ד ה]

את ענקית!!! ../images/Emo6.gif

אין לי פנינות

. אולי רק זה: סבתא שלי משגעת אותי, שאני צריכה לשתות חלב בשביל ההנקה. אז אני עונה לה ש"לא ידעתי שגם אנחנו פרות ושחלב פרות - לעגלים, וחלב אמא - למעין". לגבי הצקות, אני בד"כ אומרת 'בסדר, בסדר' או מתעלמת. ואם זו אמא שלי - מתעצבנת.

 

[עפרונית1]

../images/Emo6.gif לשמחתי או לא אני רחוקה

מאוד מהמשפחה שלי ומה"חברות הטובות" שלי כך שלא קיבלתי שום הצעה/הערה/הארה, בדרך כלל אני לא יודעת מה להגיב. הצחקת אותי מאוד.

 

[עינבלית]

יש לציין שהערות נעלמות כשלא יוצרים

קשר עין עם המעיר.

 

[digabu]

ולתגובות כמו .. ואיפה הילד?

אנחנו ישר עונים, נשאר בבית לשמור על הכלב..

 

[Shprintzak]

אני עונה: "הוא מחנה את ה../images/Emo73.gif

 

[אדר שלי]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gifגדול!!!../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[hagit2000]

זו נטיה ישראלית כזו

מעצבנת משהו. כל זר ברחוב מרגיש שהוא יכול להעיר הערות. זה בהחלט מעצבן

לגבי המשפחה שמעירה הערות - את צריכה לחנך אותם! חמותי, תמיד יש לה מה להגיד ולא מתוך כוונות רעות. היא תמיד מקבלת נזיפה אם היא מגזימה (מבעלי בד"כ אבל לפעמים גם ממני).

 

[POOH*]

כל כך מזדהה!!!!!!!!!!!!!!!1

אין לך מושג כמה.... משתי הסבתות וכל שאר אנשי הקיבוץ וגם חלק מהחברות... בקיצור כולם יודעים יותר טוב ממני... וזה שגיא איתי בבית זה בכלל בטוח מזיק לה להתפתחות... וזה שהמוצקים עדו לא מחליפים לה הנקות [למרות שהתחלנו איתם רק לפני חודש] זה גם בגללי... וזה שהייתי חולה שבוע שעבר והייתי 3 ימים עם 40 מעלות חום שלא ירד זה מצויין כי ככה גיא זכתה להיות קצת בלעדי כי הרי ידוע שזה מאד מזיק לה להיות כל הזמן עם אמא שלה.... ויש לי עוד רשימה ארוכה מאד... אז אחרי שכמעט לילה שלם בכיתי בגלל כל הדברים האלה... יכולה רק להגיד לך שאני מזדהה לגמרי... אין לי עצות... קשה להתעלם כל הזמן... בעיקר כשאומרים לך בפירוש שאת מזיקה לילדה שלך - וזה בדיוק מה שאמרו לי - שטוב שיש לי חום כי סוף סוף היא קצת בלעדי - בקיצור רק רציתי להביע הזדהות.. אין לי עצות.. אם הייתי יכולה הייתי פשוט נוסעת לגדל את גיא בחו"ל רחוק מכולם... אולי אז היה להם פחות מה להגיד... POOH

 

[אביטלתל]

אחרי שכולם השתתפו בצערך

נכון, יש את האנשים המעצבנים שמעירים על כל דבר. אבל אני רוצה לחלוק מנסיוני שרוב ההערות באות ממקום של דאגה אמיתית לפחות זה מה שקורה אצלי לא תמיד אנשים יודעים לבטא את עצמם בצורה הנכונה, ויוצאת מזה ביקורת מעצבנת שנראית חסר טעם אני אתן לך דוגמא אני מניקה מלא, בכל פעם שחמתי רואה שאיילה פולטת היא שואלת האם אני לא מאכילה אותה יותר מדי. תמיד ראיתי את זה כביקורת. עד שיום שישי הבנתי שזה באמת מדאגה, והסברתי לה בקצרה את ההבדל בין האכלה ע"י הנקה והאכלה מפורמולה (כך גדלו שתי הנכדות מגיסתי). היא פשוט לא ידעה את הדברים האלה, והיא באמת שאלה ממקום של דאגה. לכן כדאי לנסות לראות מנקודת מבט אובייקטיבית את מי שמולנו מהיכן מגיע ההערה והשאלות והביקורת אם זה ממקום של דאגה כדאי פשוט לענות עניינית ולא בציניות (אלא אם כן שואלים את זה כבר בפעם החמישית) יש אנשים ששום דבר חוץ מדרכם לא ימצא חן בעיניהם ועם זה אין לך מה לעשות.

 

[dorlim]

אני כבר הכרזתי קבל עם ועולם

אני אמא רעה אבל |הגדש|אני האמא של התינוקת ובעלי זה האבא שלה ורק אנחנו קובעים/מחלטים/ טועים לגבי הילדה |הגדש| שלנו מזדהה הזדהות עמוקה (וכואבת)

 

[פשושולה]

שפרינצק היקרה, את מפתיעה אותי...

בתור מישהי שלא שומרת הרבה תגובות בבטן (Takes one to know one...), הייתי מצפה כבר שתפרקי, ותגידי לכל דוחפי האף למינהם ללכת לחפש מי... אותם, ולעזוב אותך בשקט. האמת, זה מה שאני עשיתי. למשמע ולו הניסיון החלוש והמסכן ביותר להגיד לי משהו על איך הילדה ולמה וכמה ומתי, אני נובחת בפנים בצורה הכי אגרסיבית שיש, שאף אחד לא שאל, ולכן לא מעוניינים לשמוע את העצות האלה. (כתוצאה, ההורים שלי קצת מפחדים ממני, וכך גם חמותי...וככה אני אוהבת את זה! - לפחות בנושא הזה...)

 

[daldan]

צריך לקחת המון אויר

ולתת לכל האמרות העלובות האלה לעבור לידך. אני סובלת ככה מחמי במיוחד בנושא האוכל של יואב. בגיל ארבעה חודשים הוא כבר החליט שצריך לתת לו מוצקים - וכשעניתי לו (תשובה שהכנתי כבר מראש אחרי שהוא נדנד לי כל הזמן) שהרופא אמר שמתחילים בגיל 6 חודישם הוא אמר שהרופא לא מבין כלום - נו, לכי תתוכחי איתו. הבעיה היא שהיום כל פעם שהוא לוקח את יואב הוא דוחף לו משהו לפה

. אתמול לדוגמא במהלך ארוחת הצהרים הוא כל הזמן נתן לי עצות איך להאכיל אותו "עכשיו תתני לו אורז", "מים תני לו לשתות", "מספיק עם הירקות שיאכל עכשיו אבטיח" "זהו, מספיק עם הירקות" (וכשממש סרבתי להתייחס אליו כי יואב רצה להמשיך לאכול...) "לא צריך לאכול הכל שיאכל עכשיו את האבטיח - הנה סבתא תאכיל אותך

, רוצה שסבתא תאכיל אותך? הנה די עם הירקות" - סליחה אני לא יכולה להאכיל את הילד שלי? ומה הוא מנדב את הסבתא? מאוחר יותר הוא פשוט לקח את הבקבוק מים של יואב בלי ששמתי לב ושם לו שם תה - והביא לו לשתות כשהוא אומר לי שיש שם ממש מעט תה והרבה נענע. אני כבר הייתי מיואשת, וכשיואב אמר "אתסה" (שאנחנו מפרשים כ- את זה) אז חמי אומר הנה הוא אומר "תה, את רואה הוא רוצה תה!" אני משתדלת לקחת אויר ולנסות להקטין נזקים כמה שיותר.

 

[מאי261]

כל כך מזדהה

אני בקושי מצליחה לסבול את חמותי (לא שאי פעם אהבתי אותה במיוחד, אבל עכשיו זה נהיה קיצוני). הכי הכי נורא היה שנועם היה בבית חולים לפני שבועיים, ואושפז למשך 3 ימים. כמובן שזה היה השבוע הנורא בחיי - כל כך דאגתי לו ולא עזבתי אותו אפילו לשנייה - רק כדי להרגיע ולהניק ולהתפלל ולאהוב. אבל אפילו בזמן כזה היא לא הפסיקה. זה התחיל בזה שהיא תהתה למה הבאנו אותו כל כך מהר לבית חולים (כי הרופאה אמרה שמתחת לגיל חודש כשלילד יש חום הולכים למיון) - והקפידה לציין כמה פעמים שאם היא היתה מגדלת היום ילדים היא היתה עושה את זה בהומאופטיה (יופי לה ממש אכפת לי). אחר כך, כשחיברו אותו לאינפוזיה (הפרוצדורה היא לתת אנטיביוטיקה לכל תינוק כזה במשך 3 ימים, עד שמגיעות תוצאות הבדיקות המראות אם אכן חלילה הוא נדבק בחיידק, כיוון שלגוף הקטן שלהם אין יכולת להילחם עדיין בחידק) היא אמרה שהיא מקווה שהאנטיביוטיקה לא עושה לו נזק לטווח ארוך. אגב, לפני שנועם חלה הייתי מצוננת. והשיא הנורא מכל היה כשהיא ישבה בבית החולים מולי ומול בעלי, ובעלה וחברה שלי שגם היו שם, ואמרה - אולי כדאי לך לדבר עם הרופאים ולבקש מסכה כשתחזרי הביתה כדי להגן על נועם? (הייתי מצוננת, כן? לא חטפתי סארס) אמרתי לה שזה לא נראה לי נחוץ, שהרופאה אמרה לי שאין בעיה להמשיך להניק תוך כדי צינון. אז היא המשיכה - את צריכה להיזהר הוא מאד קטן. אמרתי לה שאני עושה את המקסימום שאני יכולה. ואז היא אמרה לבעלה בקולי קולות כדי שכולם ישמעו - "תשמע זה לא צחוק, אני עם הילדים שלי הייתי מאז נזהרת כשהייתי חולה - זה חסר אחריות לגמרי להתנהג ככה ליד תינוק" אתן מבינות??? היא פשוט האשימה אותי בזה שהוא נהיה חולה. וזה בימים הקשים ביותר, כשאני עושה הכל, אבל הכל, כדי לטפל בו, לאהוב אותו, ולשמור עליו. אמרתי לה שאני מניחה שתינוק צריך את אמא שלו לידו לא פחות מזה שהוא צריך להישמר מחיידקים (מי שמע על תינוק שאמא שלו מסתובבת בחדר השני עם מסכה בגלל צינון?!?!?!) ויצאתי החוצה והתייפחתי. מאז אני לא יכולה לסבול אותה. פשוט ככה. היא נתנה לי מכה ברגעים הכי קשים ואני לא יכולה לשכוח את זה.

 

[משוש30]

איזה חוסר טאקט! ממש עצוב

מה בעלך אומר על כל הסיפור?