התרגילים הללו חשובים מפני
שהם הצעד השני בבניית פרסונה מאגית. הצעד הראשון הוא מרכוז וקרקוע. הם בשום אופן לא ייחודיים לויקה, אבל האופי שלהם יכול להשתנות על פי המיקוד של התלמיד והחומר הנלמד. באופן כללי התרגול צריך לקחת כשבועיים שלושה לאדם חזק ובריא בנפשו. מישהו קצת יותר מעורער או מבולבל יצטרך יותר זמן. גם כן, ככל שהאדם מבוגר יותר, זה ייקח לו יותר זמן. גם מפני שיש לו יותר "עבר", וגם מפני שלתרגול הזה צריכה בגרות נפשית ויכולת מתקדמת של "התבוננות פנימה". הצעה לתרגול: היום הראשון: מכינים רשימה של "איפה הייתי ומה עושה אותי למה שאני". הרשימה הזאת צריכה לכלול שני חלקים: הדברים הטובים שלי (תכונות אופי, אירועים משמחים וחיובים שעיצבו את חיי, אנשים חיוביים בחיי וכולי) והדברים הלא טובים שלי (תכונות אופי שליליות, טרגדיות אישיות, בעיות, קשיים וכולי). לאחר מכן צריך לעבור על הרשימה ולנסות לקבל תמונה כללית של האדם המצטייר מתוכה. אבל לא לחשוב על זה יותר מדי. הימים/שבועות הבאים: כל יום מוקדש למדיטציה של אחד מן הפריטים ברשימה. מתחילים עם בהדברים הטובים ואחר כך הדברים השליליים. בשלב הזה התלמיד אמור כבר להיות מיומן בטכניקות מדיטציה בסיסיות (התרגעות, מרכוז, קרקוע, ריכוז בגוף העצמי). רק שהפעם לאחר שמגיעים לנקודת רגיעה במדיטציה, מתרכזים באותו פריט מן הרשימה וחושבים עליו, מנסים לראות אותו בבהירות, את מה שמשפיע עליו, מה גורם לו, מה יכול לגרום לו להיעלם. התרגילים האלו, מעבר למטרה הראשונית של התמודדות עם העבר ועם חולשות, יסייעו לשיפור יכולת המדיטציה של התלמיד. בכל מקרה, כדאי לזכור שאלו לא מדיטציות קלות, במיוחד לא כאשר מתרכזים בפריטים הלא כל כך חיוביים. יכול להיות שיעלו רגשות קשים ותחושות חזקות של אי נעימות. לכן חשוב להכין בצד כוס מים, פרי או קצת שוקולד, ולא להתבייש לעשות הפסקות באמצע. בסוף כל מדיטציה כזאת לשבת במקום שקט ולכתוב מחשבות, רשמים והרהורים לגבי אותו נושא. אם מרגישים שהנושא לא "מוצה" במדיטציה, כדאי לשים אותו בצד ולחזור אליו שוב לאחר שמסיימים את כל הנושאים. סיום: לאחר שמסיימים את כל המדיטציות, מבצעים "טקס סגירה". המטרה שלו היא לסייע לתלמיד להשלים עם העבר שלו ולקבל את מי שהוא כאדם. הטקס מאוד פשוט. על פתקים קטנים כותבים את כל אחד מן הפריטים ברשימה. לוקחים קדרה או קערה חסינת חום כלשהי או כל כלי קיבול שאפשר להדליק בתוכו אש מבלי שהוא יישרף או יתלהט ושורפים פתק פתק תוך כדי הצהרת מטרת השריפה. למשל: "זה חלק ממני ומהעבר שלי, תמיד הוא יהיה בתוכי. כעת אני מניחה אותו מאחור כדי להתקדם הלאה ולהתפתח לעבר גורלי". (לא חייב את המשפט הזה שהמצאתי עכשיו תוך כדי הקלדה, אפשר להגיד כל מה שרוצים, אבל זה הרעיון הכללי). כמובן שאת הטקס הזה צריך לעשות בקונטקסט ריטואלי. במילים אחרות, אם התלמיד הוא ויקני, הוא צריך להטיל מעגל קודם, לקרוא לאלמנטים וכולי ובסוף הטקס לפתוח את המעגל. אם התלמיד הוא תלמיד מאגיה, הוא צריך לעשות את הטקסים המקדימים הספציפיים לו (מעגל, משולש, LBRP - מה שלא יהיה). רק לזכור ששריפה כזאת עושה הרבה עשן לא נעים (במיוחד אם הרשימה היתה ארוכה ויש הרבה פתקים), כדאי לעשות את זה בחוץ או לפחות עם חלון פתוח לרווחה, ועדיף בלי אנשים בבית שיתהו למה הם נחנקים פתאום ויפריעו באמצע. מה שהכי חשוב זה לזכור שהטקס הזה הוא לא רק קליפה חיצונית. במילים אחרות, המטרה היא באמת להניח לעבר ולהתקדם לעבר העתיד. אלו דברים שצריך לעשות לא במסגרת התרגילים, אלא כל החיים בתהליך מתמשך. התרגילים הם רק המכשיר שעוזר לתנופה הראשונית. בהצלחה.