ללא נושא
היי רציתי לשתף אתכם במשהו שכתבתי, משהו שמבטא הרבה דברים שאני מרגיש כרגע, החלק המיני והדימוי העצמי הנמוך שלי משפיעים עליי רבות בחיי היום יום. אם זה לא המקום לפניות מסוג זה אשמח אם תפנו אותי. המכתב: קשה התחושה שאין לך חברים. יש את x, ואת x בלבד (y אולי גם נחשבת כי אני נפגש איתה מדיי פעם). אני כאילו מאוד פתוח עם שתיהן אבל הן בכלל לא יודעות מה עובר עליי. עם y אני לא באמת בקשר, יש לה את החברים שלה- אני כזה אחד שמדיי פעם כיף להעביר איתו את הזמן. אוף, נמאס לי כבר מהכל. אני שמן שמן שמן, שעיר, יש לי זין כל כך קטן ואני גומר אחרי שנייה. מי ירצה גבר כמוני? מי ירצה בכל להסתובב עם בחור חסר ביטחון? אני מרגיש כאילו אני חי במין איזושהיא בועה כזאת, שאני לא יודע לעשות כלום ולא יודע שום דבר על העולם. אני לא איש שיחה מעניין ותמיד עומד מאחורי איזושהיא מסיכה- מנסה להיות מגניב אבל מרגיש כל כך פתאטי. אין חברים. אין עם מי באמת לדבר. מתי אני כבר אצא מהמצב הזה של האחד שלא באמת מתייחסים אליו ואם כן מתייחסים אליו אז זה בתור "חמוד" ולא בתור בן אדם רציני שניתן לפתח איתו חברות אמיתית. מתי אשתנה ואהפוך לאחד שלא פוחד מהצל של עצמו, נמאס לי להיות מתוסבך עם עצמי. להיות שוקיסט מכל דבר. אני רוצה להתבגר. אולי פשוט עוד לא התבגרתי? ואיתי גם הגוף שלי? והזין הקטן? מה אני יעשה מה אני יעשה…. אוף לא מתאים לי ללכת במסלול הזה של "הבחור הביישן פחדן שצריך ללכת לטיפול". אני כל כך שונה מזה. אני יצור חברתי. רק חבל שלא אמיתי.
היי רציתי לשתף אתכם במשהו שכתבתי, משהו שמבטא הרבה דברים שאני מרגיש כרגע, החלק המיני והדימוי העצמי הנמוך שלי משפיעים עליי רבות בחיי היום יום. אם זה לא המקום לפניות מסוג זה אשמח אם תפנו אותי. המכתב: קשה התחושה שאין לך חברים. יש את x, ואת x בלבד (y אולי גם נחשבת כי אני נפגש איתה מדיי פעם). אני כאילו מאוד פתוח עם שתיהן אבל הן בכלל לא יודעות מה עובר עליי. עם y אני לא באמת בקשר, יש לה את החברים שלה- אני כזה אחד שמדיי פעם כיף להעביר איתו את הזמן. אוף, נמאס לי כבר מהכל. אני שמן שמן שמן, שעיר, יש לי זין כל כך קטן ואני גומר אחרי שנייה. מי ירצה גבר כמוני? מי ירצה בכל להסתובב עם בחור חסר ביטחון? אני מרגיש כאילו אני חי במין איזושהיא בועה כזאת, שאני לא יודע לעשות כלום ולא יודע שום דבר על העולם. אני לא איש שיחה מעניין ותמיד עומד מאחורי איזושהיא מסיכה- מנסה להיות מגניב אבל מרגיש כל כך פתאטי. אין חברים. אין עם מי באמת לדבר. מתי אני כבר אצא מהמצב הזה של האחד שלא באמת מתייחסים אליו ואם כן מתייחסים אליו אז זה בתור "חמוד" ולא בתור בן אדם רציני שניתן לפתח איתו חברות אמיתית. מתי אשתנה ואהפוך לאחד שלא פוחד מהצל של עצמו, נמאס לי להיות מתוסבך עם עצמי. להיות שוקיסט מכל דבר. אני רוצה להתבגר. אולי פשוט עוד לא התבגרתי? ואיתי גם הגוף שלי? והזין הקטן? מה אני יעשה מה אני יעשה…. אוף לא מתאים לי ללכת במסלול הזה של "הבחור הביישן פחדן שצריך ללכת לטיפול". אני כל כך שונה מזה. אני יצור חברתי. רק חבל שלא אמיתי.