ללקשמי-
סליחה על האיחור בתגובה. החיים מעניינים... לגבי למה אנו נמשכים לסוג מזון זה או אחר, מתי וכיצד- זה סיפור ארוך. אבל זה בהחלט מצויין שאת מזהה סוג מזון מועדף עלייך, זה מה שנקרא מודעות.וסביר להניח שזה משמעותי וחשוב. אבל, מודעות זה דבר מתפתח. אז צפי להפתעות... אם תרצי, קראי שנית את המאמר הזה. ואז- בהמשך למה שנאמר כבר, אם תקראי את רצף התגובות לאחר הפניה שלך אלי ב-19, תראי שבעצם כולם מתמרנים באותו שדה. לדוגמא, תגובתו של איתן גאייגוס: " אני צמחוני כמעט טיבעוני.........." ומייד לאחר מכן " אני באופן אישי אוכל מדי פעם סרדינים כי אני מרגיש שאני צריך אבל אני שומר על עצמי שזה לא יהיה יותר מזה." ובלי להעליב, באמת, אני שואל: האם זו לא צביעות? תחליטי בעצמך. איך אדם קורא לעצמו צמחוני כמעט טבעוני ומייד אח"כ טוען שהוא אוכל בעלי חיים? האם גודל בעל החיים קובע? אתה צמחוני או לא? זה ממש כמו מישהוא שטוען שהוא לא מעשן, כי הוא מעשן נורא מעט- רק 3 סיגריות ביום.וכולם מעשנים יותר. זו עדיין צביעות. ואם אי אפשר להסתדר בלי מזון מן החי- אז למה לאכול מצד אחד ולהצהיר שלא אוכלים מצד שני? זו צביעות. תאכלו, תמעיטו, תגידו תודה, תכירו באמת, וקדימה. דןגמא נוספת למה שאני קורא צביעות- גם באותו מייל של איתן: " אי אפשר להשוות סבל של צמח לסבל של חיה כלואה בכלוב, צורחת מכאב כאשר שוחטים אותה, שלא נדבר על ההתעללות השיטטית שהיא צריכה לעבור עד השחיטה". סליחה? מאיפה לך? האם מפריע לך שהמדע חולק עליך? האם מבחינה פילוסופית יש בכלל הבדל? האם ניצוץ החיים של זרע החיטה ופול הסויה קטן יותר או חשוב פחות מליבו הפועם של הרדין? יש לו לב, אתה יודע? ואולי בגלגול הקודם הסרדין הזה היה הרב עובדיה? אתה הרי מקבל אאת תיאורית הקארמה והסמסקארה, לא? האם זה עניין של גודל הייצור הנאכל או אם יש לו פנים או לא? האם אתה דובר את שפת הצמחים? יש תשובות, במקרה? אני חוזר על מה שאמרתי קודם- מה שמשנה זה רק כמה פחות סבל ונזק גורמים, כי לצערנו המסויים אנחנו גורמים אותו. לגרום כמה שפחות נזק, ואם גרמנו- להיות מודעים לכך, להמעיט בכך אם אפשר, ותמיד- להגיד תודה ליקום שמכיל את כולנו. גם את הסרדינים וגם את פולי הסויה, וגם את הנמלים שדורכים עליהן לפעמים. גלעד חרובי
סליחה על האיחור בתגובה. החיים מעניינים... לגבי למה אנו נמשכים לסוג מזון זה או אחר, מתי וכיצד- זה סיפור ארוך. אבל זה בהחלט מצויין שאת מזהה סוג מזון מועדף עלייך, זה מה שנקרא מודעות.וסביר להניח שזה משמעותי וחשוב. אבל, מודעות זה דבר מתפתח. אז צפי להפתעות... אם תרצי, קראי שנית את המאמר הזה. ואז- בהמשך למה שנאמר כבר, אם תקראי את רצף התגובות לאחר הפניה שלך אלי ב-19, תראי שבעצם כולם מתמרנים באותו שדה. לדוגמא, תגובתו של איתן גאייגוס: " אני צמחוני כמעט טיבעוני.........." ומייד לאחר מכן " אני באופן אישי אוכל מדי פעם סרדינים כי אני מרגיש שאני צריך אבל אני שומר על עצמי שזה לא יהיה יותר מזה." ובלי להעליב, באמת, אני שואל: האם זו לא צביעות? תחליטי בעצמך. איך אדם קורא לעצמו צמחוני כמעט טבעוני ומייד אח"כ טוען שהוא אוכל בעלי חיים? האם גודל בעל החיים קובע? אתה צמחוני או לא? זה ממש כמו מישהוא שטוען שהוא לא מעשן, כי הוא מעשן נורא מעט- רק 3 סיגריות ביום.וכולם מעשנים יותר. זו עדיין צביעות. ואם אי אפשר להסתדר בלי מזון מן החי- אז למה לאכול מצד אחד ולהצהיר שלא אוכלים מצד שני? זו צביעות. תאכלו, תמעיטו, תגידו תודה, תכירו באמת, וקדימה. דןגמא נוספת למה שאני קורא צביעות- גם באותו מייל של איתן: " אי אפשר להשוות סבל של צמח לסבל של חיה כלואה בכלוב, צורחת מכאב כאשר שוחטים אותה, שלא נדבר על ההתעללות השיטטית שהיא צריכה לעבור עד השחיטה". סליחה? מאיפה לך? האם מפריע לך שהמדע חולק עליך? האם מבחינה פילוסופית יש בכלל הבדל? האם ניצוץ החיים של זרע החיטה ופול הסויה קטן יותר או חשוב פחות מליבו הפועם של הרדין? יש לו לב, אתה יודע? ואולי בגלגול הקודם הסרדין הזה היה הרב עובדיה? אתה הרי מקבל אאת תיאורית הקארמה והסמסקארה, לא? האם זה עניין של גודל הייצור הנאכל או אם יש לו פנים או לא? האם אתה דובר את שפת הצמחים? יש תשובות, במקרה? אני חוזר על מה שאמרתי קודם- מה שמשנה זה רק כמה פחות סבל ונזק גורמים, כי לצערנו המסויים אנחנו גורמים אותו. לגרום כמה שפחות נזק, ואם גרמנו- להיות מודעים לכך, להמעיט בכך אם אפשר, ותמיד- להגיד תודה ליקום שמכיל את כולנו. גם את הסרדינים וגם את פולי הסויה, וגם את הנמלים שדורכים עליהן לפעמים. גלעד חרובי