למגמגמים בראשית דרכם בחיים
אני עובד במפעל טכנולוגי גדול צפונית לת"א,כמהנדס אלקט' לאחרונה אני נמצא רבות בחו"ל במסגרת פרויקט משותף שלנו ושל מפעלים ישראלים נוספים. במסגרת זאת,מתקיימים דיונים משותפים עם נציגי המפעלים השותפים בנושאים משיקים. אחד מהמהנדסים,אנאליסט במקצועו,שהיכרתיו שטחית,נסע איתי לאחרונה לתאום משותף.בשדה בלוד,נפגשנו לראשונה לשיחה ב 4 עיניים ולדיון משותף.איני יודע למה,אבל נתקעתי בדיבורי מעל לרגיל,הייתי עייף מותש ועצבני,לתדהמתי,העמית החל לגמגם ובצורה די רצינית.תחילה חשבתי,כי הוא לועג לי מאחר ולא העליתי בדעתי כי הוא מגמגם,לאור שיחות קודמות שהוא ניהל במהלך דיונים.אולם הבחור רציני.אמרתי לו "תשמע,כשאני עייף ומותש קשה לי לדבר,בוא נדחה את השיחה למחר(קשה לי עדין לומר את המילה גימגום,ואני מחפש מילים חלופיות). הבחור אמר,כן,יש לנו בעיה משותפת. גימגומי הוציא אותו משלוותו,או מהדיבור המודרך שלו וגרם לו לגמגם די חזק. למחרת,שנינו הינו רגועים ומשוחררים והדיבור קלח וגם הנסיעה צלחה.לא דיברנו יותר על הנושא. מסקנה:מגמגמים הטובים מאד במקצועם,יכולים להצליח מאד בעבודתם ולקבל אחריות גבוהה ומלאה על פרויקטים במליוני דולארים. הממונים של שנינו,מודעים למגבלותינו ושולחים אותנו למשימות קשות בחו"ל עם לקוח קשה מאחר ובמאזן שהם עורכים,הגימגום מהווה מרכיב קטן. ההשואה עם אילמים וחולים סופניים יכולה לנחם במצבי דכאון קשים אבל אסור לה שתהווה מדד לשאיפתנו. מסקנות:אין לעשות אידאליזציה של הגימגום,היא גורמת לקשיים ללא ספק,והייתי מאושר הרבה יותר אם לא הייתי מגמגם.אולם ניתן להצליח בחיים,למצוא עבודה מאתגרת,רמת חיים גבוהה והערכה של הסביבה. עליכם להשקיע הרבה יותר מאנשים רגילים כדי להיות מצויינים.עליכם לפתח בטחון עצמי רב,בתחום המקצועי,ע"י לימוד רב,כך שבשיחות ודיונים תרגישו כי המשתתפים מעונינים מאד בדעתכם והיא תכריע את הכף או לפחות תהיה עם משקל גדול.הרגשה זאת משחררת ונותנת בטחון עצמי שמטבע הדברים מוריד את החרדה.אין להתביש לקחת כדור הרגעה לפני שיחות ודיונים חשובים,בהתיעצות עם רופא. יש להקפיד מאד על עיסוק בספורט,המשפר את המראה החיצוני ותורם להעלאת הבטחון העצמי. לאלה מכם שחושבים לעיתים על בריחה מהבעיה באמצעות התאבדות.לכולנו יש הרגשה זאת במצבי דחק.זכרו כי המוות יגיע גם אם לא נרצה וחבל לזרז את התהליך מאחר והוא בלתי הפיך.קבלנו מתנה ואנו חיים.דרך ניצול החיים תלוייה רק בנו.רחמים עצמיים לא יעזרו ויש להתחיל לעבוד על עצמנו. בהצלחה לכולנו.
אני עובד במפעל טכנולוגי גדול צפונית לת"א,כמהנדס אלקט' לאחרונה אני נמצא רבות בחו"ל במסגרת פרויקט משותף שלנו ושל מפעלים ישראלים נוספים. במסגרת זאת,מתקיימים דיונים משותפים עם נציגי המפעלים השותפים בנושאים משיקים. אחד מהמהנדסים,אנאליסט במקצועו,שהיכרתיו שטחית,נסע איתי לאחרונה לתאום משותף.בשדה בלוד,נפגשנו לראשונה לשיחה ב 4 עיניים ולדיון משותף.איני יודע למה,אבל נתקעתי בדיבורי מעל לרגיל,הייתי עייף מותש ועצבני,לתדהמתי,העמית החל לגמגם ובצורה די רצינית.תחילה חשבתי,כי הוא לועג לי מאחר ולא העליתי בדעתי כי הוא מגמגם,לאור שיחות קודמות שהוא ניהל במהלך דיונים.אולם הבחור רציני.אמרתי לו "תשמע,כשאני עייף ומותש קשה לי לדבר,בוא נדחה את השיחה למחר(קשה לי עדין לומר את המילה גימגום,ואני מחפש מילים חלופיות). הבחור אמר,כן,יש לנו בעיה משותפת. גימגומי הוציא אותו משלוותו,או מהדיבור המודרך שלו וגרם לו לגמגם די חזק. למחרת,שנינו הינו רגועים ומשוחררים והדיבור קלח וגם הנסיעה צלחה.לא דיברנו יותר על הנושא. מסקנה:מגמגמים הטובים מאד במקצועם,יכולים להצליח מאד בעבודתם ולקבל אחריות גבוהה ומלאה על פרויקטים במליוני דולארים. הממונים של שנינו,מודעים למגבלותינו ושולחים אותנו למשימות קשות בחו"ל עם לקוח קשה מאחר ובמאזן שהם עורכים,הגימגום מהווה מרכיב קטן. ההשואה עם אילמים וחולים סופניים יכולה לנחם במצבי דכאון קשים אבל אסור לה שתהווה מדד לשאיפתנו. מסקנות:אין לעשות אידאליזציה של הגימגום,היא גורמת לקשיים ללא ספק,והייתי מאושר הרבה יותר אם לא הייתי מגמגם.אולם ניתן להצליח בחיים,למצוא עבודה מאתגרת,רמת חיים גבוהה והערכה של הסביבה. עליכם להשקיע הרבה יותר מאנשים רגילים כדי להיות מצויינים.עליכם לפתח בטחון עצמי רב,בתחום המקצועי,ע"י לימוד רב,כך שבשיחות ודיונים תרגישו כי המשתתפים מעונינים מאד בדעתכם והיא תכריע את הכף או לפחות תהיה עם משקל גדול.הרגשה זאת משחררת ונותנת בטחון עצמי שמטבע הדברים מוריד את החרדה.אין להתביש לקחת כדור הרגעה לפני שיחות ודיונים חשובים,בהתיעצות עם רופא. יש להקפיד מאד על עיסוק בספורט,המשפר את המראה החיצוני ותורם להעלאת הבטחון העצמי. לאלה מכם שחושבים לעיתים על בריחה מהבעיה באמצעות התאבדות.לכולנו יש הרגשה זאת במצבי דחק.זכרו כי המוות יגיע גם אם לא נרצה וחבל לזרז את התהליך מאחר והוא בלתי הפיך.קבלנו מתנה ואנו חיים.דרך ניצול החיים תלוייה רק בנו.רחמים עצמיים לא יעזרו ויש להתחיל לעבוד על עצמנו. בהצלחה לכולנו.
