למגמגמים בראשית דרכם בחיים

[avi9]

בל,את מכריחה אותי להוריד את הכפפות

האידאליזציה שאת עושה ממש מקוממת!! אם תעמדי מול כיתה ותכנסי למבוכה,לבהלה,מסיבה כל שהיא,ותתחילי לגמגם חזק מול ילדים בני 15, 16, את לא חושבת שתהי לבדיחת השנה בבית הספר? הילדים הם אכזריים, אין להם סנטימנטים,הם יצחקו עליך מאחורי גבך,ואלה שיחשבו שדפקת אותם בציונים יצחקו בפניך.את יכולה להכנס למשוב חיובי עד שתוברחי מבית הספר!!! או שתפוצצי אותו בהתקפת זעם(כמובן שלא את,אבל אדם רגיל,כן!) אולי לא את,כי את חזקה,מוכשרת מאד ואמיצה,אבל אני מדבר על גמגמים רגילים!! מה שכתבתי זה שהחיים של המגמגמים קשים יותר מהחיים של הלא מגמגמים וגם במקום עבודתי שהוא נאור ומתקדם יש "חברים טובים",שדואגים להזכיר למנהלים שאולי אני לא האדם הכי מתאים ליצג את החברה מאחר ואני מגמגם!! לכן, שימי לב,שפרט לך,שכולך נוטפת הצלחה,הכותבים האחרים ממש לא כל כך מאושרים,מאחר ולא נעים ללכת עם ילדיך לאירוע ולגמגם לפניהם! ממש לא נעים ואין ילד בעולם שלא יובך מכך ואל תספרי לי סיפורים כי ילדיך יתגאו בך מאד במיוחד עם תתקעי חזק לפני חבריהם. לכן באמת,בואי נהיה אמיתיים. ושוב את כנראה מאד מאד לא מייצגת,אנחנו מדברים על אנשים רגילים ולא סופרמנים!

 

[b e ll]

כמה כעס... הורדת כפפות - יופי, ומה

קרה? רואים את הידיים שלך! וקצת את

. בדיוק כדי למנוע את כל מה שכתבת, כשמצאתי שיטה שעובדת עבורי לא יכולתי להרפות ודאגתי לשפר את השטף. אתה חושב שלא עברתי מספיק אפיזודות גועליות בחיים? אתה יודע את התשובה. אני אולי לא מייצגת בפורום, אבל בהחלט לא משהו יוצא דופן. הכרתי עוד כמה מגמגמים שמצליחים בחיים עם הגימגום, ושמעתי סיפורים של הרבה אחרים. אתה יודע, ילדים היו תמיד משאת נפש בשבילי. מילדות ידעתי שיהיו לי ילדים, לא הייתי בטוחה שאנשא אבל ידעתי שעל ילדים לא אוכל לוותר. אולי דווקא בגלל הילדות שלי, רציתי "לתקן" את העולם עבור ילדיי. אני לא אתקע בפני ילדיי, ולא אתקע חזק בפני תלמידיי, כי דאגתי לשפר את השטף ולשמר את השטף שלי במשך 16 שנים. כי כמה שהיה קשה לתרגל ולהתמיד - לגמגם היה לי קשה שבעתיים. הרגשת הכלא הרגשי והמעשי שחייתי בו כל חיי מגיל 5 ועד אחרי הקורס, הספיקה לי ליותר מאשר חיים שלמים. זה כל "הקונץ" - מה קשה לך יותר. ואם המצב לא בלתי נסבל ממש, לא תעשה מעשה ותשנה דפוסי חיים.

 

[mico24]

בל, אני לא חושב, שאת צודקת,

כשאת משליכה את כל הישגייך על שיפור השטף. לא היית יכולה להגיע לשטף הזה במצבים שונים, מול אנשים, בלי ביטחון עצמי. זהו תהליך, שמשלב את שני הדברים. כמו שב"מעגל האימים" אנחנו מגמגמים יותר, כשאנחנו פחדים לגמגמם, כך אנחנו לא מגמגמים, כשאנחנו לא פחדים לגמגמם , כשיודעים, שאין שום בעיה, כשאנחנו בטוחים בעצמינו ויודעים שהטכניקה עובדת בכל מצב, ואין שום סיבה בעולם, שאני אתחיל לגמגם. זה מה ששכנעת את עצמך, ויחד עם הטכניקה זה עובד מצוין! עובדה, שאחוזי ההצלחה בטיפולים האלה הם קטנים מאוד. אני מאמין, שאם זו הייתה רק טכניקה, הם היו עולים בצורה ניכרת ביותר.. אני רואה על עצמי, שכאני נמצא במצב "מלחיץ" אני לא רק מתחיל להתקע, כל המחשבות שלי מתחרבשות מרוב לחץ. לעומת זאת אם אני בטוח בעצמי, אני יודע בדיוק מה אני רוצה להגיד, אני פשוט אומר את זה בצורה הנכונה בלי קושי בכלל..

 

[b e ll]

זה תהליך של שנים, זה נכון.

אבל תחילתו בהשגת איזשהו סוג של שליטה בדיבור, ביכולת ביטוי ובתקשורת עם הסביבה. הבטחון העצמי מתחיל להשתפר כתוצאה מהידיעה שיש איזשהו שיפור בשטף. יש כאן שילוב של שני דברים - טכניקה וגם עבודה עצמית בנושא של חשיבה חיובית, אבל ללא ספק הידיעה שיש איזושהיא מידה של שליטה בדיבור מעניקה את תחילתו של בטחון עצמי. ועם ההצלחות הקטנות האלה מגיעה גם ההעזה לנסות מצבי דיבור נוספים. בפרספקטיבה של 16 שנים, אני יכולה להגיד בבטחון מלא שמאוד קשה לעקור הרגלים ואינסטינקטים של שנים, זה לוקח זמן. גם את הסטיגמות שנדבקו קשה להפריך ונדרשת גם פה עבודה של שנים. אתה מאמין שאתה לוזר וגדול האפסים שנולד ולוקח שנים כדי באמת להבין שזה לא ככה. כמה שנים לקח לי להפטר מהמחשבה שהטמבל ההוא שטיפל בי והמליץ להוריי שאלך לבית ספר מקצועי כי לא אצליח לסיים תיכון רגיל עם בגרות, אולי הוא צדק ואני באמת לא מסוגלת לסיים בגרות? אולי היה לי יותר מזל משכל שהצלחתי איכשהו לסיים בגרות ואולי היה לי ממש מזל שהצלחתי להתקבל לטכניון? לא בזכות הציונים והיכולות שלי אלא שפשוט היה לי מזל? שנים חשבתי במעמקי ליבי כך. לוקח שנים להפטר מההרגלים לחשוב מחשבות שליליות על עצמך, שנים להפטר מהביקורת השלילית הנוקבת שאנחנו ממטירים על עצמנו. פעם סיפרתי כאן שלפני הקורס כשעברתי ליד תחנת אוטובוס הייתי מתחילה להזיע והדופק עלה לי (בלי שבכלל רציתי לעלות לאוטובוס), עבר לא מעט זמן עד שהצלחתי לעלות לאוטובוס בשלווה. כך גם עם שיחות הטלפון, שנים לקח לי להתגבר על הרתיעה משיחות יזומות בטלפון. עד היום אני לא ממש מתחברת למכשיר הזה. אז תגיד שאם זה כל כך קשה ולוקח כל כך הרבה זמן, למה בכלל לטרוח? אענה לך שפשוט אם לא תנסה לשלוט בדיבור לעולם לא תדע מה היה קורה אם לא היית מנסה. מה נעשה? נבכה אחד על כתפי השני מה מר גורלנו? או שננסה לעודד אחד את השני לנסות להשיג קצת שליטה? מה שקורה לך עכשיו זה שהדיבור שולט בך לגמרי, מנסיון העבר שלך אתה "מקטלג" מצבים למלחיצים ואז כל הגוף נכנס למגננה והאדרנלין עולה. המחשבות מבולבלות ואתה לא מצליח לתעל את הטכניקה שתעזור לך. זה מאוד טבעי, זה קרה לי הרבה זמן אחרי הקורס והיתה אפילו תקופה שממש הצטערתי שעשיתי את הקורס כי המודעות לכל הגה מגומגם היתה כמעט בלתי נסבלת. אבל במשך הזמן זה נעשה קל יותר ומספר המצבים שאתה מעיז ומצליח עולה - כך מושגת השליטה. ועם השליטה שמושגת טיפין טיפין עולה הבטחון העצמי ומתחיל מעגל חיובי של הצלחות שהוא ההיפך הגמור ממעגל האימה. כל יום שאתה לא מתחיל את התהליך הזה דוחה את סיומו.

 

[בתיה של פעם]

יישר כח אבי ../images/Emo66.gif

 

[VirtualBoy]

מצטרף למחמאה

 

[mico24]

גם אני..