dvora idan
New member
למדו את ילדיכם לקחת אחריות על מעשיהם
לקיחת אחריות על מעשים, לא משנה מה שיהיו הם הדבר הנכון גם עבור הורים וגם עבור ילדים.
עם זאת, לעתים קרובות ילדים מאשימים אחרים, ומתחמקים מאחריות למעשיהם.
איך זה קורה?
כאשר ילדים טועים, או מתנהגים התנהגות לא ראויה...
והם מספרים להורה את האמת ומודים בטעות,
וההורה מגיב תגובות שליליות, החל בהטפות מוסר וצעקות ועד עונשים,
הילדים מהר מאוד לומדים להימנע מלספר את האמת.
ומוצאים אשמים שגרמו למעשה לקרות.
מה חשוב לעשות?
למשל, כאשר לילד שלך נשפך בטעות מיץ על השטיח בסלון,
אפשר להתעצבן, ולהתרגז ולהטיף לו כמה זה לא בסדר שהוא לא נזהר...
או לחילופין להגיד לו שזה בסדר, לא קרה שום דבר, לכולם זה יכול לקרות
אבל אם רוצים ללמד ילדים להיות אחראים למעשיהם חשוב לעשות זאת אחרת
פשוט פועלים . ללא מילים מיותרות!
ניגשים יחד אתו לוקחים כול מה שדרוש כדי לנקות
וביחד מנקים את המקום.
בסיום מחבקים את הילד , וממשיכים כאילו לא קרה דבר.
זה מראה לו שכשקורה מה שקורה
הכי חשוב זה לפעול באהבה כדי לסדר את מה שקרה על הצד הטוב ביותר.
זוהי הזדמנות להסתכל על הבעיה ולמצוא את הדרך לפתור את זה ביחד.
חשוב מאוד
שכהורה תהיה מודל המגיב בכנות ובאחריות לתוצאות של מעשים,
גם אם נעשו מעשים שלא יעשו.
כשהמטרה שעומדת מנגד היא הרצון לעזור לילד לא לחזור על הטעות
אלא למצוא את הדרך המתאימה לו
כדי להצליח להשיג את התוצאה הרצויה בדרך ראויה.
העיקרון הבסיסי הוא
שהילד שלך ידע שגם אם הוא טעה והתנהג "נורא" הוא עדין הילד האהוב ,
הילד שאתה גאה בו שעשה את הדבר הנכון ובא לספר לך.
זה לא רק שילדים מטילים את האשמה על אחרים
יש הרבה מבוגרים (הורים, מורים) שמפילים את האשמה על אחרים,
ונמנעים מהאחריות שלהם על הטעויות האישיות שהם עושים.
במקום לתקן את מה שהם עשו לא בסדר,
הם מחכה שמישהו אחר יעשה את זה בשבילם.
כהורים עלינו להיות דגם איך להתמודד נכון עם טעויות.
טעות היא לא סימן לכישלון. זה סימן של להיות אנושי.
אם יש ברצונכם לגדל ילדים שאינם פוחדים לקחת אחריות על מעשיהם,
הפסיקו לחפש מי לא בסדר –
כך לא תבנו אחריות, להיפך הילדים ילמדו לא להיות אחראים
כדאי שכול הורה יבדוק את עצמו האם הוא מאשים .... או מסתיר ראיות?
זה בסדר לעשות טעויות, כל עוד אנו לומדים מהם, ומשפרים!
לקיחת אחריות על מעשים, לא משנה מה שיהיו הם הדבר הנכון גם עבור הורים וגם עבור ילדים.
עם זאת, לעתים קרובות ילדים מאשימים אחרים, ומתחמקים מאחריות למעשיהם.
איך זה קורה?
כאשר ילדים טועים, או מתנהגים התנהגות לא ראויה...
והם מספרים להורה את האמת ומודים בטעות,
וההורה מגיב תגובות שליליות, החל בהטפות מוסר וצעקות ועד עונשים,
הילדים מהר מאוד לומדים להימנע מלספר את האמת.
ומוצאים אשמים שגרמו למעשה לקרות.
מה חשוב לעשות?
למשל, כאשר לילד שלך נשפך בטעות מיץ על השטיח בסלון,
אפשר להתעצבן, ולהתרגז ולהטיף לו כמה זה לא בסדר שהוא לא נזהר...
או לחילופין להגיד לו שזה בסדר, לא קרה שום דבר, לכולם זה יכול לקרות
אבל אם רוצים ללמד ילדים להיות אחראים למעשיהם חשוב לעשות זאת אחרת
פשוט פועלים . ללא מילים מיותרות!
ניגשים יחד אתו לוקחים כול מה שדרוש כדי לנקות
וביחד מנקים את המקום.
בסיום מחבקים את הילד , וממשיכים כאילו לא קרה דבר.
זה מראה לו שכשקורה מה שקורה
הכי חשוב זה לפעול באהבה כדי לסדר את מה שקרה על הצד הטוב ביותר.
זוהי הזדמנות להסתכל על הבעיה ולמצוא את הדרך לפתור את זה ביחד.
חשוב מאוד
שכהורה תהיה מודל המגיב בכנות ובאחריות לתוצאות של מעשים,
גם אם נעשו מעשים שלא יעשו.
כשהמטרה שעומדת מנגד היא הרצון לעזור לילד לא לחזור על הטעות
אלא למצוא את הדרך המתאימה לו
כדי להצליח להשיג את התוצאה הרצויה בדרך ראויה.
העיקרון הבסיסי הוא
שהילד שלך ידע שגם אם הוא טעה והתנהג "נורא" הוא עדין הילד האהוב ,
הילד שאתה גאה בו שעשה את הדבר הנכון ובא לספר לך.
זה לא רק שילדים מטילים את האשמה על אחרים
יש הרבה מבוגרים (הורים, מורים) שמפילים את האשמה על אחרים,
ונמנעים מהאחריות שלהם על הטעויות האישיות שהם עושים.
במקום לתקן את מה שהם עשו לא בסדר,
הם מחכה שמישהו אחר יעשה את זה בשבילם.
כהורים עלינו להיות דגם איך להתמודד נכון עם טעויות.
טעות היא לא סימן לכישלון. זה סימן של להיות אנושי.
אם יש ברצונכם לגדל ילדים שאינם פוחדים לקחת אחריות על מעשיהם,
הפסיקו לחפש מי לא בסדר –
כך לא תבנו אחריות, להיפך הילדים ילמדו לא להיות אחראים
כדאי שכול הורה יבדוק את עצמו האם הוא מאשים .... או מסתיר ראיות?
זה בסדר לעשות טעויות, כל עוד אנו לומדים מהם, ומשפרים!