למה אני עצובה???

[adam33]

לך רוקמת..

אז דבר ראשון מזל טוב לך... דבר שני אוליי תשני את שמך מרוקמת האשליה לשם אחר הביטי חיובי את רואה את החצי כוס הריקה נסי לשאוב את הכח שלך מדברים אחרים נכון את מתלבטת לגבי האושר שלך אבל את גם רואה הכל בצורה מפוקחת עצתי אלייך או שתעשו הכל ותנסו הכל או שתפרדו לשלום ובהערכה בסופו של דבר לשבת כל יום בבית ולמרר עד כמה עצוב לך זה לא יוביל אותך לאף מקום אלא אם את רוצה להמשיך במצב הזה כמו שאמרת ואוליי לחפש את אושרך במקביל..בטוחני שאינך רוצה בכך ואת בעצם רוצה אושר מלא ולא מותנה.. קדימה לעבודה...

 

[שואלת באמת]

רוקמת היקרה....

התהליך שאת עוברת לא פשוט בכלל. כנראה שכל זוג שהגיע לשלב הזה חייב לעבור את שלב ההיסוסים/חרטות/מחשבות נוספות- וטוב שכך.אין למהר לעשות צעד כזה בפזיזות. מה שחשוב זה לא למהר!!!הייתם נשואים כל כך הרבה שנים, לא יקרה כלום (במחשבה ותקווה שלא מדובר פה באיזה שהוא סוג של אלימות),אם "תסבלו" עוד כמה חודשים והעיקר שתגיעי/תגיעו לקבלה אמיתית של מה שעומד לקרות. "...השנים המתות..."- את הרי יודעת שלא הוא זה שיוכל לספק לך "שנים מלאות חיים", אז אולי זה הזמן לטפח את עצמך (ולא הכוונה לטיפוח חיצוני דווקא?)...כי עד שלא תמצאי "חיים" בתוך תוכך לא יהיה לך טוב גם כשתהיי בלעדיו.ברגע שתהיי חזקה, ההערות של הילדים יהפכו ליותר פשוטות עבורך כי התשובה שיקבלו תהיה מלאת ביטחון ולא הססנית,מלאת אהבה עצמית, ומה שתקריני להם- זה מה שהם יספגו. מאחלת לך שהשמש תקרין לך עוד הרבה ימים של אושר.

 

[אנונימית אחת]

לא יקרה כלום?!

הייתי בדיוק במצב הזה שרוקמת מתארת. אבל בדיוק. אלא שאני נסוגתי ברגע האחרון. המשפחה שלי לחצה ואמרה: לא יקרה כלום אם תחכו עוד קצת... ומה קרה?? קרה שעכשיו לא טוב לי בדיוק כמו קודם, כששנינו יודעים שזה לא טוב שאנחנו יחד. אבל בהבדל "קטן": עכשיו הוא בשום אופן לא רוצה לעזוב את הבית. לא איכפת לו. קודם הוא היה מוכן להתגרש בצורה יפה ומסודרת, כשהבין את המצב. עכשיו הוא בכלל לא מוכן להתגרש. אני אומרת: נצלי, רוקמת, את חלון ההזדמנות שנפתח לך וקפצי דרכו אל החופש הרגשי-מחשבתי ובני את עצמך מחדש. בלי משובים שליליים עלייך כל הזמן.

 

[איש המערות]

אני רוצה להעניק לך משהו

"הרהורים של בוקר", שכתבתי בבוקר יום שישי אחד, כמעט לפני שנה. נראה לי שתמצאי עידוד בהרהורים אלו.

 

[adam33]

איש..

קראתי והאמת מסכים איתך לעיתים יש אנשים שרואים את הבן זוג כשפחה לסיפוק צרכים ויצרים ולא מבינים שלפעמים מותר לעשות דברים מתוך בחירה וחופש הבעיה שיש נשים שלא מרימות את הראש מעל ורואות היכן הן עומדות..ואם הן כבר רואות יש כאלה שקשה להן לקום ולעשות מעשה ויש כאלה כבר שאין להן חשק ואלו שבאמת קמות ועושות רואות עד כמה והיכן הן היו...

 

[איש המערות]

וגם גברים, אדם, לא רק נשים

 

[adam33]

כל מילה שהנני כותב בפורום זה

נכונה לגבר ואישה כאחד.. ויש לראות את זה ככה...ולכן אני כותב בן זוג = לבת זוג..

 

[רוקמת האשליה]

אדם, לא, זו לא אני...

אני תמיד ראיתי איפה הייתי, אף פעם לא נוצלתי לסיפוק יצרים וצרכים, להיפך, בעלי תמיד היה חסר יצרים. תמיד ידעתי איפה אני, אבל, בעבר, השלמתי עם זה, כי הייתי חסרת בטחון אולי לבצע שינוי. היום - אני שונה!

 

[רוקמת האשליה]

איש מערות יקר....

כל כך נגעו בי ה"הרהורים של בוקר" שהענקת לי. ובעצם ההרהורים האלה שלך, הם גם ההרהורים שלי. גם אני יודעת שמותר ולפעמים אפילו רצוי לוותר על כל מיני דברים חומריים בחיים. אבל....אין לוותר על דברים שרק עושים לנו טוב לנפש ולנשמה, שהם הדברים החשובים בחיים. לכן...רציתי למצוא לי את החיים המתאימים עבורי, לכן...רציתי למצוא לי את האהבה שמגיעה לי, ויודעת שאי שם מחכה לי, שאבוא לקטוף את פרייה, שאהנה ממנה. לכן...רוצה למצוא את עצמי. ולכן, בעצם, כבר מצאתי את המפתח שלי לחיים, לעצמי, אבל...כל שינוי - מפחיד , אפילו אם יהיה שינוי לטובה, וצריך ללמוד להסתגל אליו, ולשאוב ממנו רק את הטוב ביותר. וכמובן להפיק מהחיים החדשים שלי את הטוב ביותר בעבורי, ובעבור הילדים שלי, שהם חלק בלתי נפרד ממני.

 

[אחותו של שקספיר]

חצי תיקון, של המכפלת של הריקמה

אפשר? כתבת" וכמובן להפיק מהחיים החדשים שלי את הטוב ביותר עבורי" עד כאן- התפרים, לגמרי נראים לי ישרים. "ובעבור הילדים שלי" "שהם חלק בלתי נפרד ממני" אז פה, אפשר להניח לך איזושהי חוברת ריקמה ,אחרת? ובזהירות רבה. "ולקוות שיהיה גם עבור הילדים שלי" אבל הילדים אינם חלק בלתי נפרד ממך. את-את. האושר שלך חשוב. רצוי שיהיה האושר של הילדים שלך, גם. אבל "גם" לא להעיז לשים אותם במקום האושר שלך. לא להעיז לעשות את החיבור של "מה שטוב לילד שלי= מה שטוב בשבילי" כי אם לילד שלך(שהוא חלק בלתי נפרד ממך ,כאמור) יותר טוב להמשיך לחיות עם אבא שלו עוד 5-20 שנים. זה אומר שזוהי גם האפשרות הנכונה עבורך? אנחנו(כולנו, כל ההורים לפחות) נוטים לעיתים להתחבא מאחורי "טובת הילד" אז ,היא חשובה. חשובה מאד. אבל היא לא במקוםאו לפני הטובה האישית שלך. ואם, ורק תיאורטית, לך יהיה טוב , מה זה טוב? מצויין אפילו. ולילד קצת פחות. אז מה?

 

[אישה1 פשוטה]

ההשלמה שבהחלטה

המחשבות שפוקדות אותך מעידות, בעיני, על חוסר השלמה עם ההחלטה האמיצה שקיבלת (ואין באמירה זו כל מידה של שיפוטיות) השלב להגעת החלטה הוא מבחינתי השלב הקשה ביותר וכל ה"נדנדות" האלו שיש בנו... כן - לא - אולי וכל השיקולים שנלקחים בדרך להחלטה זהו מסע ארוך ומפרך ואז, רגע קבלת ההחלטה ונדמה שהנה הגענו אל המנוחה והנחלה אבל, עדיין לא, שכן, עלינו להרגיש שלמים עמה מבלי שיהיו בנו, ולו הרהור אחד של חרטה (למרות כל הקשיים בדרך והידועים לנו) רוקמת - אינני מייעצת לך לעשות כך או אחרת אבל, חושבת שעלייך לחשוב היטב ולהאמין כי כל צעד שתבחרי לנהוג על פיו הוא הטוב ביותר עבורך !!! כל כך מבינה את הקושי שבהפרדת הילדים מהוריהם (האמיני לי, הייתי בצד ה"מופרד" בעל כורחו) אבל, זכרי גם שגירושין הם מבני הזוג ולא מהילדים. זכרי כי ילדים חשים בכל רגש שלך. ואם תהיי אמא בתוך "משפחה שלמה" אבל תהיי אמא לא מאושרת, זה יקרין גם עליהם ותהיו משפחה שלמה אבל לא מאושרת. חשבי היטב הילדים לעולם לא יאבדו את אביהם בדיוק כפי שלעולם לא יאבדו אותך אתם תמיד תהיו שם בשבילם. רוקמת, תתחילי לפרום את האשליות ולרקום לעצמך את חייך ולאיך תִרָאה הרקמה תהיי אחראית רק את עצמך רק, היי שלמה עם כל החלטה ש"תיפול" ועשי זאת כי זה מה שראוי ונכון לך !!! מאחלת לך המון כוח ומחזקת את ידייך בכל החלטה אישה1

 

[אישה1 פשוטה]

ועוד משהו קטן

משהו שכתבתי לפני מספר חודשים ... חושבת שמתאים גם עכשיו אפשרות הבחירה אהב את עצמך לפני שתאהב אחרים קבל אותך מבלי לקבל על כך אישור מזרים או קרובים, היה נאמן לדעותיך,כמו גם ללבטיך ופחדיך או אז תגיע להחלטות נכונות. תגיע לשלמות. הדרך אינה קלה - ידידי היקר מלאת מהמורות ומכשולים, אך אם תאמין בעצמך תאמין ביכולותיך תאמין שניתן ומותר לממש כמיהותיך תצליח לך דרכך ויהיו "נפילות" כואבות יותר, כואבות פחות ותקום, תיישר הבגדים תנער האבק ותאמר "ממשיכים" כי ברגע שתדע מה טוב - בשבילך אתה בדרך הנכונה ונכונה לך הצלחה. היה מאושר בחלקך על שניתנה לך אפשרות הבחירה לבחור בטוב על פני הרע

 

[רוקמת האשליה]

אמונה עצמית

אישה1 פשוטה, כל כך נכון מה שכתבת. חלק מהפחד שבי הוא כי חוששת אולי מהמהמורות ומהמכשולים שיעמדו בפניי בדרך החדשה, חוששת גם על עצמי במידת מה, איך אסתדר, איך אעמוד בלחץ הגדול יותר שיהיה עלי, איך אעביר את הימים שהילדים לא יהיו איתי, איך אתמודד פתאום עם הלבד החדש הזה... אבל כן, מאמינה בסופו של דבר ביכולות שלי, ומקווה רק שהבחירה הזאת אכן תעשה רק טוב לכולנו.

 

[רוקמת האשליה]

לא משנה דעתי!!!!

זהו, הוחלט. לא משנה דעתי!!! מ ת ג ר ש י ם ! בעלי כבר מצא לו דירה, לא רחוק מהבית, דירה נוחה, בעלת תנאים מתאימים גם לילדים, ורווח לי כי יודעת שלפחות יוכלו גם לבוא אליו, ולא שיבחר לגור רחוק מאיתנו. החל מהשבוע הבא, החיים משתנים. בסוף שבוע הבא הוא עוזב את הבית. ומחר, צריך לספר לילדים. וגם זו בעיה בפני עצמה. איך לספר להם, וכמובן אחר כך, איך לדאוג לתת להם את מלוא תשומת הלב, שלו ושלי, על מנת שלא יהיה להם קשה מידי. מקווה שאכן הדרך שנבחרה היא הטובה ביותר עבור כולנו. מקווה שלא יקשה יתר על המידה על הילדים, אלא שאפילו ייטב להם, כי יהיו להם אמנם 2 בתים, הורים נפרדים, אבל בכל בית, ואצל כל הורה את מלוא היחס, וללא אוירה טעונה ולא נעימה. מקווה גם עבור עצמי, שאמצא את האני שלי בדרך החדשה, ושאמצא גם את החיים האחרים הטובים יותר, ואפילו אולי בשלב מסויים את בן הזוג שיביא איתו את האהבה לה אני כל כך זקוקה אחרי שנים רבות של מוות זוגי, ריגשי ויצרי שעברו עליי.

 

[איש המערות]

תקשיבי לשיר הבא

תפתחי רמקולים