אני עשיתי כבר הרבה קומיקס מוגמר
ואני עדיין עושה. זה לא קשה בכלל, צריך רק לאהוב את זה. ואני לא ממש בטוח שמישהו כמו אורי פינק שעושה כבר כ"כ הרבה זמן את אותו הדבר כמעט, עם קצת גיוונים פה ושם, באמת יודע מה הוא עושה. עם כל הכבוד - שאין לי, אבל בכל זאת.

ובקשר לדדליין באמריקה - רוב הציירים הם רק pencilers ולכן אין להם עבודה קשה. מה זה כבר לצייר בעיפרון, עם טעויות, בלי למלא שטחים, בלי לסגנן בכלל. זה שטויות. אצלי זה נקרא layouts. אחר כך ה-inker כבר עובר על זה ואחריו הצבעי צובע. כמובן שיש אמנים כמו אשלי ווד למשל, שעושים הכל בעצמם (את הגרפיקה, הטקסט זה בדר"כ מישהו אחר עושה, וגם את העלילה מישהו אחר ממציא...). אותם אני מכבד יותר מכולם. יש כ"כ הרבה קומיקס שהוא רק להנאה של הקוראים ולא יותר מזה. אין שום מסר עמוק, כמו רוב תוכניות הטלויזיה, כמו רוב הסרטים. מעט מאוד זה גם אומנות, ולא משנה מה אתם מגדירים כאומנות, "רמבו 3" זה בכל-זאת לא אומנות, ולכן גם הקומיקס החודשי של הענק הירוק הוא בטח שלא אומנות. אני עושה אומנות. לא מעניין אותי מה קרה או יקרה לסופרמן. מעניין אותי רגשות, מוות, פחד, הומור, וכל הדברים שמעניינים את כולם, אבל אני לא מנסה למכור את זה. זאת הבעיה בתעשיית הקומיקס, בעולם כולו, אני לא מדבר על ישראל כי עדיין אין כאן תרבות קומיקס מפותחת, לצערי. יש לכם מושג בכלל איזה דברים מדהימים אפשר לעשות עם דרדוויל, עם פלאש, אפילו עם וונדר וומאן? האנשים שאחראים על הקומיקס האלה פשוט עושים עבודה עלובה, וזה חבל. קודם כל צריך שינוי בתכלית של קומיקס סופר-הירוז. ספיידרמן היה הראשון במהפכה, אבל מאז לא קרה כלום. אפ-אחד לא העז לשנות יותר. עובדה שסופרמן אף-פעם לא מאחר לשלם את חשבון המים, והאם אי-פעם ראיתם אותו זורק את הזבל? או בדיכאון? או לא נלחם באיזה אידיוט לשם שינוי? הם כ"כ לא אנושיים, שאני לא רואה איך אנשים קוראים ומתחברים לדמויות. זה פשוט מגוחך לדעתי. אני גם בטוח שהרבה אנשים יכעסו עליי בגלל מה שכתבתי פה. ממש לא אכפת לי. זה טוב. תכעסו, אבל תסתכלו שוב על אוסף הקומיקס שלכם ותגידו לעצמכם שאתם באמת אוהבים אותו, בלי לשקר. הוא הרי סתם ערימה של גרפיקת מחשב, קוים שחורים, טקסט מצוץ מהאצבע והרבה מלחמות שתמיד נגמרות בניצחון, בסופו של דבר. אני באמת מאמין שאפשר להנות מקומיקס הרבה יותר מכל דבר אחר. יותר מסרט, יותר מספר, יותר מפסל. אני לא הכנסתי מוזיקה כי לפי דעתי אי אפשר לנצח אותה, רק להשתוות לה... טוב, אני אפסיק עכשיו. זה כבר ארוך מדי. תחשבו על זה, זה כל מה שאני אומר. תודה.