מתפתח מתא אחד- ביצית מופרית.
מדענים גילו פלאים רבים בתהליך התפתחותו של עובר לתינוק מושלם. יצור אנושי, כמו כל בעל חיים, מתפתח מתא אחד- ביצית מופרית. התא הזעיר ממנו מתחילה ההתפתחות, גודלו בסה``כ כעשירית המילימטר. למרות זעירותו, הוא יותר מסובך ויותר מתוחכם ממחשב מודרני הגדול והמתוחכם ביותר. אמנם אנו משווים את התא למחשב, אבל התא פועל לא רק כמחשב אלא גם יוצר ובונה. הוא יוצר תינוק- אדם מושלם בהדרכת תוכנית המאוחסנת בגרעין התא. תוכנית זו מסודרת בכרומוזומים בתוך מולקולה הנקראת ד.נ.א ((D.N.A.. כל תהליך ההתפתחות התחיל מתא אחד שהתפתח לתינוק מושלם. כל צעד תוכנת בד.נ.א. של כל תא. בתהליך זה של צעד אחר צעד, כשכל תא מגיב לאותות הכימיים שהוא יצר ולאותות שהוא מקבל משכניו הקרובים, כל האיברים הנחוצים נבנים. כל אחד במקום הנכון ובזמן המדויק. כמה מתוחכם התכנון של מערכת מורכבת ומופלאה זו הפועלת בצורה כה מושלמת, וכמה אנו חייבים תודה על היכולת להבין זאת. כיום אנו מודעים הרבה יותר לתבונה המופלאה הטמונה בכל פרט זעיר בעולמנו. פלאים רבים עוד יותר ממתינים עדיין לגילויים... בואו לרגע נתרחק מעט מ`עצמנו` וננסה לראות באור אחר דברים המצויים סביבנו הנראים כה פשוטים ומובנים מאליהם. (ובכל זאת…) הבטתם פעם בטיפות הגשם היורדות מהשמים: מדוע הן יורדות אחת- אחת, מבלי שטיפה אחת תיגע בחברתה? התשובה ברורה: הרי שאילולא זאת היו הגשמים זורעים הרס וחורבן, עוקרים שתילים, שוברים עצים. כשהם יורדים טיפות- טיפות, מבטיח הדבר פיזור שווה ועדין, תוך השקיית האדמה מבלי לפגוע אפילו בצמחים הרכים. התפוז- כמה מעניין: בטרם הבשיל הפרי, צבעו ירוק וטעמו מר. בהסוואה זו ובטעמו המר הוא כאילו מונע מאתנו לקטפו בטרם-עת. אך כשהוא מבשיל- הריהו בולט בצבעו הכתום וכאילו מזמין: קטוף אותי. מתיקותו היא אמצעי-פיתוי נוסף: הוא נותן לך סיבה לקטפו. אם כך, כיצד `יודע` התפוז שאנו אוהבים צבעים עזים וטעם מתוק ו`מתקשט` כך דווקא בזמן מסוים בשנה? תופעה הפוכה אנו רואים במזון מקולקל: הוא דוחה אותנו הן במראהו, הן בטעמו והן בריחו. הוא כאילו מזהיר: אל תתקרבו אלי, אני עלול לגרום לכם נזק. איך זה שנטבעו בו תכונות אלה? ומהיכן? מדוע השלג והקרחונים צבעם לבן? כי אילו היה צבעם כהה, היו סופגים את קרינת השמש, מתחממים, מפשירים, ומציפים את העולם. אך השמים ומי הים תכולים דווקא- משום שאילו היו לבנים, הייתה עוצמת האור המוחזר מסנוורת את העיניים. האדמה כהה, בדרך-כלל, כדי שתבלע את קרני השמש ותתחמם, ואולם אדמת המדבר נוטה לצהוב, כדי לצמצם את עוצמת החום הנקלט בה. ואילו במים עצמם ישנה חריגה מופלאה מכללי הטבע, שמוסברת גם היא על-פי עיקרון של תכליתיות: כל החומרים מתכווצים בקור, ואילו המים, כשהטמפרטורה שלהם יורדת ל- 4 מעלות, מתחילים משום מה להתפשט. תכונה זו גורמת לכך, שהמים הקרים והקרח צפים למעלה ויוצרים מעין חממה ששומרת על חום המים בימי החורף. לולא כן היו הנהרות והימים נהפכים לגושי קרח אדירים וכל היצורים שבהם היו מתים. ועוד רבות אין ספור הדוגמאות…