לא מדויק.
אחרי הסטרטוספירה, שמקור חומה זה תגובות כימיות ליצירת אוזון, מגיעה המזו ספירה, ששוב הטמפ' צונחות אדיבטית, ואז בתרמוספירה, החום הוא תגובה של פגיעת חלקיקי רוח שמש באטמוספירה העליונה.
ולא כי שינו את חוקי הגרויטציה.
למעשה גם אם נבחן את ענין ההולכה, הרי שחבילת אוויר שרוכשת את החום ממגע עם הקרקע, עולה ונפחה גדל.
הגדלת הנפח, מבצעת עבודה, ולכן החבילת אוויר מתקררת אדיאבטית.
אך נשאל, מדוע חבילת האוויר העולה , מראש גדלה בנפח?
התשובה: ירידה בלחץ האוויר עם העליה בגובה.
ולמה לחץ האוויר יורד עם הגובה?
בגלל ירידה בצפיפות האוויר עם הגובה.
ומדוע צפיפות האוויר יורדת עם הגובה?
בגלל כוח המשיכה.
ושוב חזרנו לכוח המשיכה.
וכמובן שהמנגנון אינו קרינתי, שכן הקרקע פולטת קרינת אינפרה אדום, וניתן להמשילה למשטח אינסופי, שממנו עבור גובה קרוב מספיק, השדה החשמלי (להלן שטף הקרינה האינפרא אדומה) הוא אחיד ללא תלות בגובה.
אז רק הסעה יכולה להסביר את החימום ע"י הקרקע, אך אז צריך לשאול, אם חבילת האוויר רכשה חום, ואינה מחליפה חום עם הסביבה, מדוע היא מתקררת עם העליה בגובה?
והתשובה היא שוב, שינוי בצפיפות האוויר , וביצוע עבודה על הסביבה ע"י הגדלת הנפח.
ניתן לדמיין זאת בקלות, אם לא מסתכלים על חבילות אוויר, אלא בוחנים כל מולקולה בודדת, ואז לסכום סטטיסטית.
אם היתה רק מולקולה אחת של אוויר באטמוספירה, הרי שהיתה "נופלת" לקרקע, פוגעת בה, ומקבלת ממנה חום ע"י הולכה.
האנרגיה הזאת היתה מגבירה את מהירות המולקולה. שכן זאת אנרגיה קינטית.
ואם המולקולה נעה לגובה, הרי שהיא מאבדת חלק מהמירות שלה כנגד כוח הכובד, ומתקררת.
כעת אם נסכום מילארד מולקולות, הרי שסטטיסטית, אובדן האנרגיה על ציר הגובה ולא על ציר האורך והרוחב, יצור מצב שבממוצע, יהיה יותר שכיח למצוא מולקולות קרוב לקרקע, ופחות מהן ככל שעולים בגובה.
זה לבדו יוצר את הירידה בצפיפות עם העליה בגובה, והירדה בצפיפות מתבטאת בירידה בלחץ עם העליה בגובה.
הירידה בלחץ, היא זאת שכנגדה חבילת אוויר תצטרך לבצע עבודה, בעת עליתה, ותתקרר בהתאם.
