למה הם לא עוזרים לנו?
שלום,
יש נושא שגורם לי ולבעלי המון ריבים לאחרונה ואני אשמח לשמוע עצות ואולי דרכם לגלות האם אני מגזימה או שיש צדק בהתנהגותי.
אני ובעלי רכשנו בית בשעה טובה (שיהיה מוכן עוד 3 שנים בערך). כמובן ששמנו את מיטב כספנו וגם לקחנו משכנתא מהבנק.
ברגע שרכשנו את הבית והתחלנו להעביר את הכספים ההורים שלי מייד התגייסו והציעו לתת סכום כסף יפה לסיוע בתשלום המשכנתא. הם אמרו שהם מוכנים לתת סכום מסויים בתנאי שגם הצד השני (ההורים של בעלי) ישוו ויתנו גם מכיסם. בעלי המתוק הלך להוריו בשיא תמימותו והתשובה שלהם היתה "אין לנו כסף אנחנו לא יכולים לעזור".
העניין הוא כזה: הייתי מקבלת את סירוב ההורים שלו במידה ובאמת לא היה להם כסף. האמת היא שההורים שלו מאוד אמידים ויש להם כסף פי 3(או אפילו 4...) לעומת הוריי והם עדיין לא מוכנים לעזור. הם מסוג ההורים שמשאירים כסף לירושה- כלומר, אחרי המוות. וכל עוד הם בחיים- שיסתדרו.
הכעס שלי הוא על שני דברים:
1. על ההורים שלו וחוסר הרצון שלהם לעזור. אף פעם לא הבנתי למה אנו צריכים לחכות שימותו בשביל שיעזרו לנו... למה הם לא יכולים לעזור לנו כל עוד הם בחים ושאנו יכולים לברך אותם על כך ולומר להם תודה.
2. אני מרגישה שאני לא יכולה לבקש מהוריי (מה גם שהיה תנאי שהם ישוו את הסכום) בגלל שההורים שלו לא נותנים כלום.
3. אני כועסת מאוד על בעלי שקיבל את התשובה שלהם ולא הביע שום רגש שלילי. הוא קיבל את ה"לא" שלכם ואפילו עכשיו הוא תומך בכך ואומר שבילדות שלו הם נתנו מספיק...
אני מאוד כועסת על בעלי ועל הקבלה שלו את התשובה המגוחכת הזו. הרי ברור שהם יכולים לעזור. הם יכולים לקנות לנו את הבית הזה כולו בשניה . אנו לא מבקשים שיקנו לנו- אנו מבקשים עזרה קטנה כמו שהוריי (אנשים עם משכורות ממוצעות) נותנים- האם אני נוקשה מידי? האם הדרישה היא לא לגיטימתית?
והאם אני כועסת על בעלי ועל הוריו בצדק?
שלום,
יש נושא שגורם לי ולבעלי המון ריבים לאחרונה ואני אשמח לשמוע עצות ואולי דרכם לגלות האם אני מגזימה או שיש צדק בהתנהגותי.
אני ובעלי רכשנו בית בשעה טובה (שיהיה מוכן עוד 3 שנים בערך). כמובן ששמנו את מיטב כספנו וגם לקחנו משכנתא מהבנק.
ברגע שרכשנו את הבית והתחלנו להעביר את הכספים ההורים שלי מייד התגייסו והציעו לתת סכום כסף יפה לסיוע בתשלום המשכנתא. הם אמרו שהם מוכנים לתת סכום מסויים בתנאי שגם הצד השני (ההורים של בעלי) ישוו ויתנו גם מכיסם. בעלי המתוק הלך להוריו בשיא תמימותו והתשובה שלהם היתה "אין לנו כסף אנחנו לא יכולים לעזור".
העניין הוא כזה: הייתי מקבלת את סירוב ההורים שלו במידה ובאמת לא היה להם כסף. האמת היא שההורים שלו מאוד אמידים ויש להם כסף פי 3(או אפילו 4...) לעומת הוריי והם עדיין לא מוכנים לעזור. הם מסוג ההורים שמשאירים כסף לירושה- כלומר, אחרי המוות. וכל עוד הם בחיים- שיסתדרו.
הכעס שלי הוא על שני דברים:
1. על ההורים שלו וחוסר הרצון שלהם לעזור. אף פעם לא הבנתי למה אנו צריכים לחכות שימותו בשביל שיעזרו לנו... למה הם לא יכולים לעזור לנו כל עוד הם בחים ושאנו יכולים לברך אותם על כך ולומר להם תודה.
2. אני מרגישה שאני לא יכולה לבקש מהוריי (מה גם שהיה תנאי שהם ישוו את הסכום) בגלל שההורים שלו לא נותנים כלום.
3. אני כועסת מאוד על בעלי שקיבל את התשובה שלהם ולא הביע שום רגש שלילי. הוא קיבל את ה"לא" שלכם ואפילו עכשיו הוא תומך בכך ואומר שבילדות שלו הם נתנו מספיק...
אני מאוד כועסת על בעלי ועל הקבלה שלו את התשובה המגוחכת הזו. הרי ברור שהם יכולים לעזור. הם יכולים לקנות לנו את הבית הזה כולו בשניה . אנו לא מבקשים שיקנו לנו- אנו מבקשים עזרה קטנה כמו שהוריי (אנשים עם משכורות ממוצעות) נותנים- האם אני נוקשה מידי? האם הדרישה היא לא לגיטימתית?
והאם אני כועסת על בעלי ועל הוריו בצדק?
