למה זה צריך להיות ככה????????../images/Emo4.gif
למה אני צריכה לשקר להם תמיד... אני רוצה להפסיק לשקר אבל הם דורשים את זה... אני רוצה לבוא אליהם ולהגיד להם אני הולכת לכאן ולכאן אני עושה את זה ואת זה בלי לשקר ובלי לזייף דברים אני רוצה לשאול דברים שאני לא יכולה לשאול אנשים זרים אבל פשוט אי אפשר כי הם לא מבינים אותי הם שונים ממני אני לא אוהבת את זה זה גורם לי להרגיש רע.. זה משפיע נורא עלי חיי אני מרגישה שונה מכולם זה מלחמה שלי עם עצמי ולא רק שלי איתם... אני לא יכולה לעשות משהו מנוגד לרצונם ... לעזאזל אני בת 19 אומנם עדיין ילדה אבל לא תינוקת ... בת 19 שיודעת כמעט הכל ואני מדגישה אני לא חושבת שאני יודעת הכל אבל את המעט.. אני הייתי בסיטואציות בחיים שהם אפילו לא מתארים שהבת שלהם התמודדה איתם... הם עדיין תקועים בזה שאני צריכה לישון עם מוצץ... אני מנסה לעבור את השלב הזה אבל הם כל הזמן מחזירים אותי אחורה.. אני רוצה להיות עצמאית זה מה שאני מבקשת לא יותר.. זה אולי נשמע כמו כל ויכוח של הורים וילדים שלא יגידו לי מה לעשות אבל זה קצת שונה כי אני בת 19 ולא מסוגת להגיד להם לא ונכנעת לצעקות ולויכוחים שלהם... כשאני הולכת אחורה עם הזמן אני רק רואה כמה דברים יכלו להיות אחרת אם הייתי מקבלת את מה שרציתי והייתי נותת את מה שהם רצו... אני יודעת שאני לא מבקשת יותר מידיי... הם מקבלים אבל את מה שהם מבקשים... סביבת חברים חדשים אני לא רוכשת בגללם... אני מתרחקת מסיביבה חברתית בגללם... הבטחון שלי ירד בגללם... חוסר העצמאות שלי ירד בגללם... אני תלותית מאוד בגללם... אני מרגישה כל כך רע ואני מתה לשנות את זה אבל השאלה היא אך???? אני יודעת שאני טועה לפעמים אני יודעת שילדים הם עם בעייתי במיוחד כשהפרש השנים הזה הוא גדול ... הם לא יבינו אותי לעולם ואני לא אבין אותם לעולם. אבל פשוט קשה לי לחיות ככה... (האמת נכנסתי לכאן כדי לשמוע מה להורים אחרים יש להגיד איך אורח החיים שלם מתנהל)
למה אני צריכה לשקר להם תמיד... אני רוצה להפסיק לשקר אבל הם דורשים את זה... אני רוצה לבוא אליהם ולהגיד להם אני הולכת לכאן ולכאן אני עושה את זה ואת זה בלי לשקר ובלי לזייף דברים אני רוצה לשאול דברים שאני לא יכולה לשאול אנשים זרים אבל פשוט אי אפשר כי הם לא מבינים אותי הם שונים ממני אני לא אוהבת את זה זה גורם לי להרגיש רע.. זה משפיע נורא עלי חיי אני מרגישה שונה מכולם זה מלחמה שלי עם עצמי ולא רק שלי איתם... אני לא יכולה לעשות משהו מנוגד לרצונם ... לעזאזל אני בת 19 אומנם עדיין ילדה אבל לא תינוקת ... בת 19 שיודעת כמעט הכל ואני מדגישה אני לא חושבת שאני יודעת הכל אבל את המעט.. אני הייתי בסיטואציות בחיים שהם אפילו לא מתארים שהבת שלהם התמודדה איתם... הם עדיין תקועים בזה שאני צריכה לישון עם מוצץ... אני מנסה לעבור את השלב הזה אבל הם כל הזמן מחזירים אותי אחורה.. אני רוצה להיות עצמאית זה מה שאני מבקשת לא יותר.. זה אולי נשמע כמו כל ויכוח של הורים וילדים שלא יגידו לי מה לעשות אבל זה קצת שונה כי אני בת 19 ולא מסוגת להגיד להם לא ונכנעת לצעקות ולויכוחים שלהם... כשאני הולכת אחורה עם הזמן אני רק רואה כמה דברים יכלו להיות אחרת אם הייתי מקבלת את מה שרציתי והייתי נותת את מה שהם רצו... אני יודעת שאני לא מבקשת יותר מידיי... הם מקבלים אבל את מה שהם מבקשים... סביבת חברים חדשים אני לא רוכשת בגללם... אני מתרחקת מסיביבה חברתית בגללם... הבטחון שלי ירד בגללם... חוסר העצמאות שלי ירד בגללם... אני תלותית מאוד בגללם... אני מרגישה כל כך רע ואני מתה לשנות את זה אבל השאלה היא אך???? אני יודעת שאני טועה לפעמים אני יודעת שילדים הם עם בעייתי במיוחד כשהפרש השנים הזה הוא גדול ... הם לא יבינו אותי לעולם ואני לא אבין אותם לעולם. אבל פשוט קשה לי לחיות ככה... (האמת נכנסתי לכאן כדי לשמוע מה להורים אחרים יש להגיד איך אורח החיים שלם מתנהל)