למה חיים ובסוף מתים!

התולעת 1

New member
למה חיים ובסוף מתים!

שאלתי אותכם בפורומ ynetאת שאלת השאלות. אם באנו לעולם הזה ע``מ לחיות למה נמות? ואם בסוף נמות בשביל מה לחיות? ואנשים מסתובבים ואין להם תשובה.ובמקום זה מקללים ומשמיצים אןתנו. למה אין לכם תשובה? כי אדם חושב שהוא בא לעולם ככה טבע חיים.למה אנחנו חיים ובסוף מתים למה חיים? השיבו לי ככה זה הטבע.אחד אמר לי אני באתי בשביל להביא ילדים. טוב הילדים שלך בשביל מה באו? לילו ענה לי ג``כ בשביל להביא ילדים. והילדים שלהם? להביא ילדים. אם הקב``ה רוצה שאתה תביאו ילדים היה מביא את האחרונים מדלג על כולכם מה הוא צריך אתכם בכלל? במקום להביא את הראשון יביא את האחרון ישר. הוא צריך שאתם תביאו לו ילדים? אדם לא חושב. אבל רבותי תדעו. אני מודיע לכם חגיגית אם אתם חושבים שאנחנו מתים יש לכם טעות. אולי זו בשורה משמחת אבל יש בה גם עצב. יש כאלה שישמחו למות ולא להשאר אחרי זה בחיים. אבל תדעו דבר אחד אדם לא מת. . המשנה אומרת: ``הילודים למות והמתים לחיות``כל מי שנולד בעוה``ז נולד ע``מ למות וכל מי שמת מתחיל לחיות. ואני אדמה לכם את זה. ילד שיוצא לאויר העולם בן כמה? בן יום יומיים שבוע שבועיים. מה עם התשעה חודשים שבבטן? כבר תשעה חודשים ויום זה לא חשוב. זה רק הכנה ליציאה. כל השהות של הילד בבטן זה ע``מ שיצא. ותראו את הדימוי. תשעה חודשים האדם שוהה בבטן אימו.יש כאלה שבעה חודשים יש כאלה ששה חודשים יש כאלה שאפילו פחות. נפל. אדם בעולם הזה, ימי שנותנו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה. יש כאלה פחות יש כאלה קצת יותר אבל דומה. הבטן של אמא שלנו עגולה. והבטן של אמא אדמה עגולה. אמא שלי בשר מעפר ואמא אדמה גם עפר. התינוק שעוזב את הבטן של אמא שלו הוא היה בתוך שליה. כשהוא יוצא לאויר העולם הוא עוזב את השליה ויוצא. גם אדם עוזב את הגופה ויוצא. כשם שחשוב שהילד יקבל מזון טוב שיצא בריא ולא ההפך שיצא פגום, כך חשוב שאדם יעשה תורה ומצוות שיצא מפה צדיק ולא יצא רשע. עד כאן דומה. אבל מנין לי שיש יציאה כזאת? אבל בואו נראה איפה נגיע. אני אשאל אותך governor אתה שומע אותי באוזן או בנשמה? כולם יודעים פה בפורןמ ששומעים בנשמה? לא. אדם סובר שהוא שומע באוזן, , אדם שמת יש לו עוד אוזן. דבר איתו הוא לא שומע. מה חסר לו? נשמה. אז מי שמע קודם? הנשמה. לא האוזן. פתח למת את העיניים, הוא רואה? לא רואה. מה חסר לו? נשמה. מי ראה קודם? נשמה. אותו דבר אדם צריך להבין בשר לא שומע. בשר לא רואה. בשר לא חושב. קח קילו בשר משוק הכרמל דבר איתו שכנע אותו יענה לך? שום דבר. בשר, כלום. אז איך בשר שומע ורואה? לא רואה. אלא הנשמה, החיות שלי, האני זה לא מה שאתם רואים פה בחוץ. האני זה הנשמה. ואני לא מת. למה לא מת? ``ויצר ה` אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים`` אנחנו עשויים משתיים: גוף שזה מעפר ונשמה שהיא נפיחה של הקב``ה בתוכנו, נשמת חיים. שהיא החיים הנשמה היא החיים. הגמרא אומרת ``מן דנפח מדלי נפח`` מי שנופח, ממנו נופח. אקח בלון ואנפח אותו אסגור אותו מה יש בתוכו? נפיחה שלי חלק ממני נמצא בתוך הבלון. הקב``ה נפח בי נשמה. מה יש בי? חלק אלוק ממעל. ההמשך ב קרוב
 

רון סי

New member
יש תשובה

אנחנו מתים כדי לתת לחיים טעם ומשמעות. אם החיים היו נצחיים, הטעם שלהם היה הולך לאיבוד והמשמעות שלהם היה מתמוססת בתוך האינסוף. זה כמו שיוצאים לטיול. הטיול יש לו סוף. אם לטיול אין סוף, אז הוא לא טיול, אלא מסע אינסופי מפרך. ההנאה מהטיול היא בזכות המיוחדות והארעיות שלו. בזכות זה שיש לו סוף, הוא מובחן מהאינסוף ומקבל משמעות משלו. כל המשכיות נצחית של החיים, בין בצורת נשמה או בכל צורה אחרת, מסרסת את החיים עצמם ומותירה אותם רדודים וחסרי תוחלת.
 

רון סי

New member
טעם

התחושה שנוצרת על הלשון כשחומר (בדרך כלל מזון) בא איתה במגע. כאומרים ש"לאוכל יש טעם" מתכוונים שיש לו טעם טוב (אם רוצים להגיד שיש טעם רע, מוסיפים את המילה רע. ללא המילה הזו הכוונה היא לטוב). הטעם הטוב של האוכל מוסיף לו איכות שמשמעותית לאדם הטועם. בדרך כלל האדם מעדיף אוכל שיש לו טעם (טוב) על פני אוכל נטול כל טעם. בהשאלה ל"טעם החיים" הכוונה לתחושה שנוצרת באדם (נאמר, בנפשו) בעקבות חוויות חייו.
 
איך אתה מאפיין

את התחושה הזו הנוצרת באדם בעקבות חוויות חייו והאם אין פה סתירה בגוף השאלה ? כי אדם צריך למות בשביל לסכם את חוויות חייו ואז כבר אין טעם לדון ב"טעם החיים".
 

רון סי

New member
איך אתה מאפיין

את התחושה שנוצרת באדם על לשונו בעקבות מגע עם מזון? אי אפשר לאפיין את זה. זה משהו סובייקטיבי. (ולא מדובר פה באפיון של התהליכים הביולוגיים/כימיים שמתרחשים). טעם החיים, כמו טעם המזון, הוא בעל משמעות (אישית) בזמן החוויה. אחרי שהאוכל בבטן כבר אין משמעות לטעמו, ואחרי שהאדם מת אין משמעות לטעם חייו, אבל עד אז יש ויש.
 
"לא מדובר באיפיון התהליכים.."

תחושת טעם מאופיינת בתהליכים כימיים המתרחשים במוח (אנדורפינים). כנ"ל טעם החיים מאופיין בתהליכים העוברים על המוח (מה שנקרא אצלך רגשות). ועדיין אין משמעות למונח טעם החיים לפני המוות, ובמוות זה כבר לא משנה.
 

רון סי

New member
למה אין משמעות?

יש בזה משמעות למי שיש לו בזה משמעות. הזכרתי את משל הטיול. האם לטיול יש משמעות רק כשהוא נגמר? אני חושב שלא. בכל אופן, הרעיון הוא שטעם הטיול (או המשמעות שלו) יתקיים במהלך הטיול עצמו.
 

רון סי

New member
יפה

אז כדי שלחיים תהיה משמעות, יש לתחום אותם כתופעה שיש לה התחלה וסוף וגבולות. וזו הסיבה למוות. עכשיו, שאנחנו יודעים יודעים שלחיים יש משמעות, ידיעה זו מוסיפה להם טעם שלא היה בהם אילו הם היו אינסופיים. טעם זה נחווה תוך כדי החיים, במהלכם, כפי שטעמו של הטיול (שמשמעותו היא כתופעה) נחווה תוך כדי ההתנסות בו, כמו שטעמו של אוכל נחווה תוך כדי עיבודו בפה.
 
יפה אז מבחינתך

אין משמעות למושג טעם החיים, כי כדי שתבין לגמרי את משמעותם אתה צריך למות.
 

רון סי

New member
אני לא יודע אם המוות

יביא להבנת משמעות החיים, אבל אין צורך בכך. עצם ההבנה שלחיים יש משמעות, תהיה אשר תהיה, כבר נותנת להם טעם. תחושת הטעם איננה שכלית. היא רגשית ואינטואיטיבית, והיא נובעת מההכרה שהחיים זה משהו מוגבל, סופי, תופעה, שיש לה משמעות מסויימת בזכות היותה מוגבלת (כלומר, בעלת גבולות). מה היא אותה משמעות? על זה אפשר להתפלסף ארוכות, אבל זה לא משנה לענין הטעם.
 

גוססי1

New member
שאלה טפשית

"אם באנו לעולם הזה ע``מ לחיות" מי אמר שבאנו לעולם כדי לחיות? אולי באנו לעולם כדי למות?
 

G ove rn or

New member
תכלית החיים, ממש כמו אמונה, היא

ענין שמקורו בפרשנות או הכרעה אישית הנובעת ממבנה האישיות. אין שום מסמרות בענין, וכל טענה תהיה בהכרח אימטריאלית (תרתי-משמע)...
 

גוססי1

New member
חיבור מעניין הראוי לדיון מעמיק

מדוע לדעתך עלינו לקבל את טיעונו של ויטגנשטיין האומר "אני לא יודע למה אנחנו נמצאים פה, אבל אני די בטוח שלא בכדי ליהנות ותו לא"? (אגב, ויטגנשטיין היה גרמני ולא אנגלי כפי שצויין שם בטעות).
 
בקצה -על רגל אחת

מותר האדם מן הבהמה הוא בהיותו חושב, שואף ורוצה להתקדם. מדוע כל אחד מאיתנו שואף להתקדם וגם מי שהגיע לכסף ולמעמד שואף כל הזמן? לפי שיטת היהדות התשובה לכך היא שנשמתינו קבלה תפקיד שאותו עליה למלא. הגעה להישגים לא מקהה את רצון הנשמה להמשיך ולמלא את ייעודה. ידועים דברי הרמח"ל בספרו המונומנטלי "מסילת שירים": יסוד החסידות ושורש העבודה הוא להנות מזיו השכינה. אכן מטרתינו להנות, אך לא הנאה גשמית חולפת אלא הנאה רוחנית העולה ומתגברת עם התקשרותו המתמדת של האדם אל בוראו. נקווה שבזה נהתנו קצת חומר למחשבה לקראת שבת קודש הבאה עלינו ועל כל עם ישראל לטובה. מרכז נטעים
 

גוססי1

New member
שיטתה של היהדות מוכרת וידועה

אולם אין בכך משום תשובה לשאלה שהצגתי. כזכור, ביקשתי לדעת מדוע עלינו לקבל את דברי ויטגנשטיין לפיהם איננו נמצאים כאן רק כדי ליהנות. אולי הוא טעה? אולי אנחנו כן נמצאים כאן רק כדי ליהנות? נכון, ניתן לומר "מותר האדם מן הבהמה הוא בהיותו חושב", אולם העובדה שמותר האדם על הבהמה (ולצורך הדיון נניח שזו עובדה) לא בהכרח מובילה אותנו לשאלת התכלית של המצאותנו כאן. מה מפריע לנו להחליט שתכליתנו היא דוקא להנחית אדם על המאדים וברגע שנעשה זאת ניעלם מהעולם משום שהשגנו את התכלית ואין בנו יותר כל צורך?
 
למעלה