לפני שאנו ממשיכים בדיון,
אני צריך להבין על איזו הגדרה לנשמה אנחנו מדברים. יש לי רושם שאנו מדברים על שני דברים שונים לחלוטין. לדעתי אתה מדבר על נשמה במובן של ההכרה העצמית, התודעה, ה-mind. אם אני צודק, אז זה כבר נושא לדיון אחר לגמרי. אני, לעומת זאת, מדבר על אותה נשמה שעליה דיבר החוזר-בתשובה שפתח את השירשור הזה- הנשמה הדתית, המיסטית. אני מדבר על הנשמה שלמעשה יש לה קיום עצמאי ומנותק מן המוח והגוף. נשמה שמסוגלת לעזוב את הגוף בכל מיני-נסיבות, לחזור אליו, או לעבור ל"כלי קיבול" אחרים (לאו דוקא בני אדם; אפשר גם בע"ח ואפילו דומם). נשמה שיש לה קשר הדוק ביותר לאלוהים, שכן היא צריכה לקבל ממנו החלטה לאיזה גוף אחר, אם בכלל, צריך לעבור (איכות הגוף החדש תואם למידת ה"תיקון" שהנשמה עברה). נשמה שבבוא היום תזכה לשבת ליד כיסא המלכות ולהינות מזיו העולם הבא ולחיי נצח, או לסבול ייסורי תופת בגיהנום, יחד עם עוד נשמות חוטאות אחרות שבחרו לא לציית לדת היהודית. זאת הנשמה שאני מדבר עליה. אני מקווה מאוד שלא זאת הנשמה שעליה כתבת שרוב רובו הגדול והמכריע של עולם המדע מודע מכיר ומאמין בה. אחרת, לא תהיה לי ברירה אלא להטיל ספק רב בשפיותך