הנזם הכחול
New member
למה יש אמונה כזאת שצריך 'לטפל' בגבר
ולדאוג לו???... אני חיה בבועה שלי, ועד עכשיו לא ממש שמתי לב לזה שאני כנראה מתנהלת באופן חריג. לפני שנה וחצי נכנס לחיי וללבי (קצת אחרי שמלאו לי 37) הגבר היחיד שאיתו אני באמת חיה. היו המון המון גברים לפניו, היו בני זוג לתקופות כאלו ואחרות, מאהבים חסרי משמעות, היה אפילו בעל לתקופה קצרצרה, ורק את זה אני באמת אוהבת. אנחנו גרים ביחד מהיום הראשון וטוב לנו. הוא בן 50, יש לו 3 ילדים שגרים מאות קילומטרים מכאן (אנחנו חיים בספרד, הוא ספרדי) לי אין ילדים ואני גם לא רוצה. כל החיים גרתי לבד והיה לי טוב ונוח עם זה, והשנה וחצי שאנחנו יחד זה ממש תיבת הפתעות בשבילי. העניין הוא כזה, אני טיפוס די קשוח שהסתדר תמיד בעצמו ולא מבקש טובות או עזרה מאף אחד. אני גם בחיים שלי לא טיפלתי באף אחד, לא באח קטן, לא באחיינים, לא בהורה, כלום. לא מטפלת, ולא רוצה שיטפלו בי. עושה הכל בעצמי. גם היגרתי לבד לספרד והתגברתי יפה על כל קשיי ההתחלה, ולא ביקשתי עזרה מאיש. אני לא יודעת לבשל ולא סובלת מטבח, תמיד חייתי על סלט ואורז ואולי איזה דג בתנור וזה מספיק לי. הוא מבשל לנו לפעמים, בשאר הזמן אני אוכלת את השטויות שלי והוא מתארגן לעצמו. כשאהובי מרגיש לא טוב, אין לי הרבה מה לעשות. שואלת אם הוא רוצה שאלך לבית המרקחת לקנות תרופה, וזהו. מה אני יכולה לעשות יותר מזה?! אני לא אשב לידו ואחזיק לו את היד ואשאל כל רבע שעה איך הוא מרגיש. אם הוא רוצה משהו הוא יבקש לא? אין לי הרבה סבלנות לתלונות שאין לי דרך לפתור. העניין שכבר כמה זמן שאני מרגישה שהוא קצת מתבאס, וזורק חצי בצחוק 'את לא מטפלת בי' 'את לא דואגת לי'. מה הוא מתכוון?! מה אני, אמא שלו? מה הוא ילד בן שלוש??? ... סקס טוב הוא מקבל ממני בכיף מתי שבא לו, הבית נקי ומצוחצח ואני מנקה לבד בלי לבקש ממנו עזרה (חולת ניקיון), מה עוד הוא רוצה?... לפני שבוע למשל הוא נסע לנסיעת עסקים עם הבוס הצעיר שלו, והם חזרו נורא מאוחר כמעט בחצות. הוא התבאס עליי שלא זכרתי לקנות לו לחם ולעשות לו סנדויץ' לארוחת ערב.... אם הוא היה מתקשר לבקש הייתי קונה. הייתי מאד עסוקה בעניינים שלי, וזה לא דברים שאני זוכרת בעצמי. והוא אמר שהחברה של הבוס התקשרה והוא שמע אותה אומרת לבוס שלו בדיבורית 'יש עוף בתנור עם תפו"א' או משהו כזה. והוא אמר שהוא קינא בבוס. לא מבינה את זה וההערות שלו מעצבנות אותי. מה קורה פה?!
ולדאוג לו???... אני חיה בבועה שלי, ועד עכשיו לא ממש שמתי לב לזה שאני כנראה מתנהלת באופן חריג. לפני שנה וחצי נכנס לחיי וללבי (קצת אחרי שמלאו לי 37) הגבר היחיד שאיתו אני באמת חיה. היו המון המון גברים לפניו, היו בני זוג לתקופות כאלו ואחרות, מאהבים חסרי משמעות, היה אפילו בעל לתקופה קצרצרה, ורק את זה אני באמת אוהבת. אנחנו גרים ביחד מהיום הראשון וטוב לנו. הוא בן 50, יש לו 3 ילדים שגרים מאות קילומטרים מכאן (אנחנו חיים בספרד, הוא ספרדי) לי אין ילדים ואני גם לא רוצה. כל החיים גרתי לבד והיה לי טוב ונוח עם זה, והשנה וחצי שאנחנו יחד זה ממש תיבת הפתעות בשבילי. העניין הוא כזה, אני טיפוס די קשוח שהסתדר תמיד בעצמו ולא מבקש טובות או עזרה מאף אחד. אני גם בחיים שלי לא טיפלתי באף אחד, לא באח קטן, לא באחיינים, לא בהורה, כלום. לא מטפלת, ולא רוצה שיטפלו בי. עושה הכל בעצמי. גם היגרתי לבד לספרד והתגברתי יפה על כל קשיי ההתחלה, ולא ביקשתי עזרה מאיש. אני לא יודעת לבשל ולא סובלת מטבח, תמיד חייתי על סלט ואורז ואולי איזה דג בתנור וזה מספיק לי. הוא מבשל לנו לפעמים, בשאר הזמן אני אוכלת את השטויות שלי והוא מתארגן לעצמו. כשאהובי מרגיש לא טוב, אין לי הרבה מה לעשות. שואלת אם הוא רוצה שאלך לבית המרקחת לקנות תרופה, וזהו. מה אני יכולה לעשות יותר מזה?! אני לא אשב לידו ואחזיק לו את היד ואשאל כל רבע שעה איך הוא מרגיש. אם הוא רוצה משהו הוא יבקש לא? אין לי הרבה סבלנות לתלונות שאין לי דרך לפתור. העניין שכבר כמה זמן שאני מרגישה שהוא קצת מתבאס, וזורק חצי בצחוק 'את לא מטפלת בי' 'את לא דואגת לי'. מה הוא מתכוון?! מה אני, אמא שלו? מה הוא ילד בן שלוש??? ... סקס טוב הוא מקבל ממני בכיף מתי שבא לו, הבית נקי ומצוחצח ואני מנקה לבד בלי לבקש ממנו עזרה (חולת ניקיון), מה עוד הוא רוצה?... לפני שבוע למשל הוא נסע לנסיעת עסקים עם הבוס הצעיר שלו, והם חזרו נורא מאוחר כמעט בחצות. הוא התבאס עליי שלא זכרתי לקנות לו לחם ולעשות לו סנדויץ' לארוחת ערב.... אם הוא היה מתקשר לבקש הייתי קונה. הייתי מאד עסוקה בעניינים שלי, וזה לא דברים שאני זוכרת בעצמי. והוא אמר שהחברה של הבוס התקשרה והוא שמע אותה אומרת לבוס שלו בדיבורית 'יש עוף בתנור עם תפו"א' או משהו כזה. והוא אמר שהוא קינא בבוס. לא מבינה את זה וההערות שלו מעצבנות אותי. מה קורה פה?!
