אולי בעתיד תהיה האפשרות
לא ניתן להתייחס לכל החיסונים כמקשה אחת. חלקם חיים מוחלשים, חלקם מומתים, חלקם רעלנים בלבד (טטנוס למשל). לכל אחד מנגנון ספיגה שונה. זה יכול להיות קשור גם בגודל המולקולות, במטען החשמלי שלהן ועוד ועוד. בנוסף לספיגה יכולות להיות סיבות אחרות - למשל אנזימים הנמצאים ברוק עלולים לפרק מבנים מסוימים ואולי כך לפגוע ביעילות (סתם רעיון שאני זורק באוויר).
אל תשכחי שבניגוד לויטמין שהוא חומר חיוני לגוף, חיסון הוא חלבון זר שמעורר את המערכת החיסונית. מעונינים שהספיגה לא תהיה מהירה מדי, ותשנע את האנטיגן למערכת הלימפה. ויכולים להיות עוד שיקולים שלא חשבתי עליהם בכלל.
כדי להשיב על השאלה ששאלת יש צורך בידע בפרקמולוגיה ספציפי בתחום הזה.
אבל ברור שהמגמה היא להפטר מזריקות (ולא רק בחיסונים, למשל גם אינסולין לחולי סוכרת). זה לא רק עניין של דקירה. חשיפה בצורה שתחקה יותר את החשיפה הטבעית תאפשר לייצר גם נוגדנים בריריות בנוסף לנוגדנים בדם ותקנה חסינות טובה יותר.