למה כשיש סתם מצב רוח די מזופת

[מיכל@בר]

למה כשיש סתם מצב רוח די מזופת

זה ישר הולך למקום ההוא של האין? כאשר זה ברור שזה לא שייך, שאין נגיעה, ובכל זאת זה מתערבב. הייתי רוצה ללמוד לעשות גדר. לעשות הפרדה. זה שייך לחסר, לכאב, וזה שייך לחיים האחרים. אולי כי החסר הוא חלל. חלל מטבעו להתמלא. לא יודעת. אגב, לזה צבי גבעולי בספרו: יש תקווה גם בשכול, קורא ´תיחום השפעת השכול´.

 

[tear]

היי מיקי, את עדיין פה?

כפי שאני מרגישה, כשיורד עלי מצב רוח כזה הוא פשוט נוחת לי באופן אוטומטי במקום העצוב שלי בלב, שהוא מקום שלא נסגר ולא יסגר לעולם ושום גדר לא תוכל לחסום את זרימת המועקות שאפילו לא תמיד קשורות לחסר הזה.

 

[מיכל@בר]

היי tear .....

מה שלומך? אני הייתי שמחה להפטר מהערבוביה הזו.

 

[tear]

היי, מה שלומך חמודה?

גם אני הייתי רוצה שזה יהיה אחרת... אני כל הזמן שואלת את עצמי, אז מה ככה יראו החיים שלי עד הסוף?! רק עצב ששולט בי, וכל דבר שאני עושה, הוא במחשבה שאם הוא היה פה זה היה נראה אחרת, משמח או שונה בכלל?

 

[מיכל@בר]

דמעונת.. כתבתי ופתאום הדף התרפרש

וכל מה שכתבתי הלך פארש.. אז שניה, כבר אנסה לשחזר..

 

[מיכל@בר]

לדעתי ישנם שני דברים שונים

במה שכתבת, דמעונת. אחד, אם הוא היה כאן לא היה נוצר מלכתחילה החלל הזה ולכן לא היו מתנקזים אליו כל המועקות. מאחר והוא נמצא, אולי כמו שאומרת אחד מהצד שלא בצד בכלל, זה המקום הכי נמוך אליו נשפכים כל הדברים. אבל עדיין אני הייתי רוצה לסווג את הדברים...

 

[tear]

נכון, אם הוא היה פה אז .....

 

[אחת מהצד]

צריך להבין איך עושים את זה

למלא את הבור - כנראה לוקח כל החיים..אם בכלל לבנות חומות וסכרים סביב הבור - קשה. דורש תחזוקה. מחיר יקר.. דשנו בזה. אי אפשר לברוח. צריך ללמוד להבדיל. לסווג. מאיפה נתחיל? יש את כל הלילה... ואלה שבאים אחריו..

 

[מיכל@בר]

אני חושבת שאפשר להתחיל מזה

שכאן תפקידו של הראש להכנס לפעולה. לנסות להבין שאת הבור הזה אי אפשר למלא, אבל בוודאי לא בדברים שאינם שייכים אליו בכלל. לא כל כך יודעת להסביר את העניין הזה

 

[tear]

אולי את מתכוונת להגיון

אז לפעמים הוא קיים ועולה, וזה בזמנים האלו שאני קולטת את המציאות. אבל רב הזמן אני מדחיקה את ההגיון כי זה לא נקלט לי בכלל שהוא איננו וגם לא יחזור, אולי זו הדחקה, אבל זה ככה. כשקראתי את מה שכתבה sad על החלום שחלמה ועל ההשלמה עם המציאות פשוט לא יכולתי אפילו להגיב, הרגשתי שזה בלתי אפשרי שזו האמת. אולי גם אני לא מצליחה במיוחד להסביר...

 

[מיכל@בר]

חמודה, אנחנו מדברות על שני דברים

שונים.. אולי זו העייפות.. את מדברת על הדחקה ועל חוסר היכולת לקלוט את זה שבן שלך לא ישוב עוד... ואת זה באמת אי אפשר לדעתי לקלוט או לעכל. ואני על הערבוביה.. מאחר ויש אצלי כבר פיהוק קטן, אנצל את זה ואאחל לך ולאחת מהצד לילה טוב, מקווה שיצליח לכן לישון כמה שעות. אז

ו

 

[tear]

גם לך לילה טוב ../images/Emo24.gif

 

[אחת מהצד]

לילה טוב גם לך

מקווה שלפחות החלומות לא מעורבבים...

שינה שלווה לך מיכל

 

[מיכל@בר]

תודה... בהם שומרת על הפרדה ../images/Emo13.gif

 

[אחת מהצד]

מה שקורה לי בדרך כלל זה

שהראש מתחיל לעבוד אבל תמיד בפיגור. אולי בגלל העייפות התמידית. אולי כי הוא עסוק במיליון ואחד דברים. אולי כי ... לא יודעת. לפעמים לוקח זמן לזהות שאני מערבבת ומכניסה לשם דברים שלא שייכים. אבל גם אם מצליחה לזהות (וזה לא תמיד מצליח), הגירוד של המקום הכואב כבר קרה. ועכשיו יש לדימום הפנימי את הדינמיקה שלו. לכי תסבירי לו שזה היה בלי כוונה. שזה בכלל לא קשור אליו.. הוא בשלו... מטפטף.. ואז.. הופ! נפלנו!

 

[הלן...אמא של אמיר]

היי לכל הנמצאות ../images/Emo13.gif

אחת מהצד האמצעי....את כל כך יצירתית שזה משהו. מאד אוהבת לקרוא את תיאוריך, וגם מאד מתחברת אליהם. כל מילה בסלע. בנות....מה קורה עם השינה?

 

[מיכל@בר]

זה בדיוק מה שקורה לי. בדיוק ממש..

אז עוד לילות רבים לפנינו, ואולי נלמד ביחד איך עושים הכי טוב שאפשר את חוסר הערבוב הזה. ועוד פעם אחת ודי ..... לילה טוב לך ולtear ..

 

[הלן...אמא של אמיר]

ולי לא אומרים לילה טוב? ../images/Emo10.gif

 

[מיכל@בר]

והנה גם הלנה.. לילה טוב גם לך ../images/Emo29.gif

 

[הלן...אמא של אמיר]

מיכל העלת חיוך על שפתי.. ../images/Emo13.gif ../images/Emo13.gif