עמית מהשרון
New member
לא בהכרח הולך ביחד!
מבלי לקבוע עמדה פוליטית, אציין שבשטחי הרשות הפלסטינית קיימת בעיה קשה של ניצול משאבי הטבע. ציד נרחב של בעלי חיים, קטיף מאסיבי של צמחי תבלין כמו אזוב מצוי ועכובית הגלגל (בירדן למשל, נכחד האזוב המצוי מהרי הגלעד ועמון, כתוצאה מעשרות שנים של קטיף בכמויות מאסיביות. בשפלה, היתה תופעה שפלסטינים מהר חברון הגיעו לקטיף מאסיבי של האזוב בתחומי ישראל אחרי שבשטחים כבר הדלדלו האוכלוסיות), מחצבות בצורה לא מבוקרת (למשל אזור עלם אל-הודא מצפון לאריאל, או סביב בית פאג'ר ממזרח לגוש עציון), רעיית יתר היוצרת לחץ קשה על הצומח הטבעי, איסוף צמחייה מדברית להסקה וכתוצאה מכך חיסול המערכת האקולוגית, כריתת החורש הטבעי (לא כל כך מזמן התבשרנו על כריתת 24 עצי הדולב הדרומיים ביותר בעולם, בשמורת דלבים ממערב לרמאללה) ועוד היד נטוייה. דווקא לצד יישובי בקעת הירדן, צפון ים המלח והתנחלויות גב ההר, נשמר עולם החי והצומח הטבעי בצורה סבירה יחסית (למעט היישובים העירוניים הגדולים כמו מודיעין עילית, ביתר עילית ומעלה אדומים), עדיין אפשר לראות צבאים בשולי כפר עציון או באזור נחל קנה, למשל - מחזה שהולך ונעשה נדיר באזורים שעברו לשליטתה המלאה של הרשות בהסכמי אוסלו. הפלסטינים לצערנו הם כיום בעלי מודעות נמוכה ביותר לשמירת טבע (נמוכה יותר מזו של העמים השכנים, בהם קמה - גם אם באיחור - תשתית שמירת טבע, בפרט ע"י רשויות השלטון). מאז הסכמי אוסלו ועד היום, הקימו הפלסטינים שמורת טבע אחת ויחידה בנחל הבשור ברצועת עזה, ונראה שהשטח אינו מנוהל בסטנדרטים להם אנו רגילים בישראל. אנחנו לא צדיקים, עם הכבישים העוקפים המבתרים שטחים פתוחים ועם גדר ההפרדה, אך סביר ביותר שפינוי ההתנחלויות, לא יביא לשיפור המצב הסביבתי בשטחים אלא להיפך, במקביל לפגיעה קשה בשטחים פתוחים בתחומי מדינת ישראל עצמה.
מבלי לקבוע עמדה פוליטית, אציין שבשטחי הרשות הפלסטינית קיימת בעיה קשה של ניצול משאבי הטבע. ציד נרחב של בעלי חיים, קטיף מאסיבי של צמחי תבלין כמו אזוב מצוי ועכובית הגלגל (בירדן למשל, נכחד האזוב המצוי מהרי הגלעד ועמון, כתוצאה מעשרות שנים של קטיף בכמויות מאסיביות. בשפלה, היתה תופעה שפלסטינים מהר חברון הגיעו לקטיף מאסיבי של האזוב בתחומי ישראל אחרי שבשטחים כבר הדלדלו האוכלוסיות), מחצבות בצורה לא מבוקרת (למשל אזור עלם אל-הודא מצפון לאריאל, או סביב בית פאג'ר ממזרח לגוש עציון), רעיית יתר היוצרת לחץ קשה על הצומח הטבעי, איסוף צמחייה מדברית להסקה וכתוצאה מכך חיסול המערכת האקולוגית, כריתת החורש הטבעי (לא כל כך מזמן התבשרנו על כריתת 24 עצי הדולב הדרומיים ביותר בעולם, בשמורת דלבים ממערב לרמאללה) ועוד היד נטוייה. דווקא לצד יישובי בקעת הירדן, צפון ים המלח והתנחלויות גב ההר, נשמר עולם החי והצומח הטבעי בצורה סבירה יחסית (למעט היישובים העירוניים הגדולים כמו מודיעין עילית, ביתר עילית ומעלה אדומים), עדיין אפשר לראות צבאים בשולי כפר עציון או באזור נחל קנה, למשל - מחזה שהולך ונעשה נדיר באזורים שעברו לשליטתה המלאה של הרשות בהסכמי אוסלו. הפלסטינים לצערנו הם כיום בעלי מודעות נמוכה ביותר לשמירת טבע (נמוכה יותר מזו של העמים השכנים, בהם קמה - גם אם באיחור - תשתית שמירת טבע, בפרט ע"י רשויות השלטון). מאז הסכמי אוסלו ועד היום, הקימו הפלסטינים שמורת טבע אחת ויחידה בנחל הבשור ברצועת עזה, ונראה שהשטח אינו מנוהל בסטנדרטים להם אנו רגילים בישראל. אנחנו לא צדיקים, עם הכבישים העוקפים המבתרים שטחים פתוחים ועם גדר ההפרדה, אך סביר ביותר שפינוי ההתנחלויות, לא יביא לשיפור המצב הסביבתי בשטחים אלא להיפך, במקביל לפגיעה קשה בשטחים פתוחים בתחומי מדינת ישראל עצמה.