במיוחד בשבילך... ../images/Emo13.gif
בגלל שביקשת... החלטתי להתיישב שוב מול המחשב ולכתוב את הכל מחדש... אם אני אפספס כמה פרטים שוליים, אנא סלח לי... אז ככה... אני מאוד מבינה אותך כי הייתי במצב בדיוק כמו שלך לפני כמה שנים. הייתי מאוד בודדה ולא היו לי חברים. כשהגעתי לחטיבה הכרתי כמה בנות בכיתה שהכרתי מהיסודי אבל אף פעם לא דיברנו. התחברנו ומאז ממש נכנסתי לתוך החבורה שלהם, הרבה בנים ובנות. ככה זה היה בערך בכיתות ח´-ט´ שהייתי עם אותה חבורה, חברים ממש טובים, שאהבו אחד את השני וכל יום ו´ יצאנו לאיפה שהוא. כמובן שלפעמים היו ירידות , וגם 2 ידידים שפשוט היה קטע שהם שנאו אותי (לא בדיוק מובן למה). גם היום יש כמה אנשים בחבר´ה שלא כל כך מחבבים אותי. אבל לא בדיוק אכפת לי, כי גם ככה הקשר יחסית התנתק כי עברנו לתיכון חדש, וכולם בכיתות נפרדות. החברים היחידים שנשארים הם החברים הכי טובים. אפשר לומר שהמעמד החברתי שלי קצת נפל מכיתה ט´ כי התנתקתי מכמה אנשים אבל מצד שני אני מכירה המון אנשים חדשים ונחמדים, והאנשים הישנים לא חסרים לי. החבורה שלנו ממש התפרקה, כי התחברנו עם אנשים אחרים, אבל החברות הכי טובות שלי עדיין נשארו כאלה. ואם יש לי מקרים שאני נשארת בבית ביום ו´... אז מה, זה לא בגלל שאין לי לאן לצאת, זה פשוט בגלל שאני לא רוצה. עכשיו תן לי לומר לך, בתור מישהי שהרבה אנשים דרכו עליה, עד שלא הפגנתי ביטחון עצמי והבנתי שיש לי במה להתגאות, במה שאני בפנים, ומי שזה לא מוצא חן בעיניו יכול לקפוץ לי. פשוט החלטתי שמעכשיו אני לא אתייחס לאנשים מסויימים וזה הכל. לא תאמין עד כמה שינוי גישה יכול לעזור לפעמים. אני בטוחה שיש המון בנות שמתות להיות ידידות או חברות שלך, פשוט צריך למצוא אותן. ההזדמנות עוד תבוא, אל דאגה. אתה צריך להסתכל על הכוס המלאה ולא הריקה. ברגע שתפקח את העיניים - תראה המון אנשים ששווה להתייחס אליהם. תאמין לי שאני בטוחה שאם תעלם פתאום , להרבה אנשים יהיה אכפת, למרות שעכשיו אתה לא רואה את זה. גם אני חשבתי ככה, עד שהבנתי שלמרות שיש אנשים שלא מראים את זה, כן אכפת להם ממך. אפילו היו לי כמה מחשבות על "מה יקרה אם אני אמות" והגעתי למסקנה שהחיים קצרים מדי וצריכים לנצל אותם. לא צריכים לגמור אותם בגלל דיכאון סתמי אחד. אני רוצה לציין שבלעדיי החברה הכי טובה שלי לא הייתי עוברת את הכל. אני בטוחה שעוד תמצא את החבר הזה, שתסמוך עליו באש ובמים. לגבי האנשים האחרים... שלא מתייחסים אליך ואתה מרגיש פגוע מכך. תן לי לומר לך, שהם לא שווים את ההתייחסות שלך. פשוט לא. אתה בן אדם מדהים, והם לא שווים שום רגש עצב שאתה מרגיש כלפיהם. אני מקווה שזה דיכאון חולף ושתתעודד במהרה. אני יכולה לומר לך שאחרי כמה ריבים עם החברים שלי (לשעבר), הרגשתי גם כמוך, על הפנים. ממש גרוע. אבל אז הבנתי שהם לא שווים את זה. יקירי - תקרין ביטחון עצמי עד כמה שאפשר. ותמשיך לאהוב כדורסל. אני בטוחה שיהיה בסדר. (זהו שיחזור כמעט כולל של ההודעה מקודם.. תגידו לי מזל טוב על שהצלחתי להזכר בה!!!!!!)
מקווה שעזרתי... ואפילו במעט... (ובקיצור, אני מקווה שהכתיבה מחדש עזרה במשהו) ולגבי האייסיקיו... לא קיבלתי שום בקשה... מוזר..
תשלח שוב... שלך עם המון המון המון
ו
, שולחת לך המון המון עידודים אורנית.