בראיין כהן
New member
למי יצא להיות חלק מקשר רע, מיחסים שרק פגעו בו
והוא עדיין ניסה לגרום לו להצליח? ובאותה מידה התאמץ, אחרי שהקשר נגמר, לשמור על יחסי ידידות למרות שגם זה רק עשה לו רע? מדובר ביחסים רעים מהסוג שלא ברור מה משאיר את שני בני הזוג(או הידידים) בקשר... הם רבים על כל שטות והגישות שלהם לדברים כמעט תמיד מובילות אותם לאי הבנות מסוגים שונים... אישית יצא לי להיות חלק משני קשרים כאלה, ומוזר שהשני התחיל מיד אחרי שהראשון נגמר... בשני המקרים היתה משיכה הדדית כזאת או אחרת שבשמה, למרות אי ההבנות והמריבות, שנינו עשינו הכל כדי לשמור על הקשר... זה היה מתיש ומתסכל ובכל זאת שנינו המשכנו בזה, וזה אומר למשל(בדומה למקרה שווסאפ העלתה אתמול) שיחות ארוכות מדי ביוזמת שני הצדדים כדי שבכל זאת תימצא איזו פיסת הבנה הדדית... וכך בכל פעם... שוב ושוב... ואני שואל, למה לא הצלחתי להבין שלמרות המשיכה אין שום טעם לנסות לפתח קשר שכזה? מה, אני איזה מק'גייוור של יחסים שמכלום ואיכשהו יכול ליצור הבנה במקום שהיא לא נמצאת? בכל מקרה, (ושוב, בדומה בצורה כזאת או אחרת לסיפור של ווסאפ) בשני הקשרים גם דובר על מין מההתחלה באופן הדדי ובצורה חופשית ופתוחה, והיה ברור לשני הצדדים שהצד השני מעוניין בזה באותה מידה, אלא שחוסר ההבנה המובנית ביחסים הגיעה גם לתחום הזה... וכך בשני המקרים היה מגע מיני כזה או אחר(שלא התקדם יותר מדי, תודה לאל) ושוב, גם כאן מסתבר בדיעבד שאלו היו נסיונות למצוא איזו הבנה שמבוססת על אותה משיכה הדדית שבגללה שני הקשרים הרעים האלה בכלל התחילו... מה זה? זה מזוכיזם(אפרופו ההצלפות הוירטואליות ההיתוליות שרצות פה על חשבוני בימים כתיקונם...
)? זה איזה צורך לחפש את הנקודה המשותפת ולהתמקד בה למרות כל אי ההבנות והמריבות? מה שכן, הקשרים האלה נגמרו בצורה סופית ומוחלטת וזה כולל חרטה על שהנחתי להם להתקיים אי פעם(ועוד פרט חשוב, שניהם התחילו בתקופה שממש לא רציתי קשר זוגי ובכל זאת נגררתי לתוכם) ומוסר ההשכל שלי הוא ברור, ותודה לקשרים הטובים והיפים שהיו ויש לי: אם אתה מרגיש לא מובן בקשר וההרגשה הזאת חוזרת על עצמה שוב ושוב, מוטב שתפרוש וכמה שיותר מהר, ולא משנה מה עושים כדי לשכנע אותך שזה כן יכול להסתדר, כי כנראה שאין כימיה וגם לא תהיה... כן, מסתבר שאו שיש כימיה או שאף פעם לא תהיה... אז מי היה אי פעם בקשר זוגי או ידידותי מהסוג הזה? ומה המסקנות אליהן הגיע לגבי עצמו בפרט ולגבי קשרים בכלל? בראיין תמיד רציתי לכתוב מגילה, והנה, הצלחתי...
והוא עדיין ניסה לגרום לו להצליח? ובאותה מידה התאמץ, אחרי שהקשר נגמר, לשמור על יחסי ידידות למרות שגם זה רק עשה לו רע? מדובר ביחסים רעים מהסוג שלא ברור מה משאיר את שני בני הזוג(או הידידים) בקשר... הם רבים על כל שטות והגישות שלהם לדברים כמעט תמיד מובילות אותם לאי הבנות מסוגים שונים... אישית יצא לי להיות חלק משני קשרים כאלה, ומוזר שהשני התחיל מיד אחרי שהראשון נגמר... בשני המקרים היתה משיכה הדדית כזאת או אחרת שבשמה, למרות אי ההבנות והמריבות, שנינו עשינו הכל כדי לשמור על הקשר... זה היה מתיש ומתסכל ובכל זאת שנינו המשכנו בזה, וזה אומר למשל(בדומה למקרה שווסאפ העלתה אתמול) שיחות ארוכות מדי ביוזמת שני הצדדים כדי שבכל זאת תימצא איזו פיסת הבנה הדדית... וכך בכל פעם... שוב ושוב... ואני שואל, למה לא הצלחתי להבין שלמרות המשיכה אין שום טעם לנסות לפתח קשר שכזה? מה, אני איזה מק'גייוור של יחסים שמכלום ואיכשהו יכול ליצור הבנה במקום שהיא לא נמצאת? בכל מקרה, (ושוב, בדומה בצורה כזאת או אחרת לסיפור של ווסאפ) בשני הקשרים גם דובר על מין מההתחלה באופן הדדי ובצורה חופשית ופתוחה, והיה ברור לשני הצדדים שהצד השני מעוניין בזה באותה מידה, אלא שחוסר ההבנה המובנית ביחסים הגיעה גם לתחום הזה... וכך בשני המקרים היה מגע מיני כזה או אחר(שלא התקדם יותר מדי, תודה לאל) ושוב, גם כאן מסתבר בדיעבד שאלו היו נסיונות למצוא איזו הבנה שמבוססת על אותה משיכה הדדית שבגללה שני הקשרים הרעים האלה בכלל התחילו... מה זה? זה מזוכיזם(אפרופו ההצלפות הוירטואליות ההיתוליות שרצות פה על חשבוני בימים כתיקונם...
