ואם תרדי לפרטים
תצליחי לראות שהמתגרשים והמתוסכלים הם אלה שנלחמו בציפורניים על המונוגמיות, ואז כשמשהו פקע שם (הן בסבלנות והן בבגידה של אחד מבני הזוג שבד"כ מגיעה עם הפקיעה בסובלנות ובהכלה) אז הם פוצצו הכל, ולפעמים ממש סתם.
כמו סיר לחץ שסתמו לו את הוונטיל.
לעומת זאת זוגות שמשחררים לפעמים, ושלא עושים מהפכת עולם מאיזה רומן קצר שיש לשני, או מזה שמביאים צלע שלישית או שתיים, מצליחים לרוץ יחד עד הזקנה, ולפעמים ממש באושר. אני רואה סביבי לא מעט דוגמאות.
אני לא באמת מטיף כאן לזוגיות פתוחה (יש פורום כזה, והוא מאוד עצוב לדעתי כי הם לוקחים את זה שם לקיצון), וגם לא יודע איך באמת אתנהג אם אהיה בכזה מקום. אבל מתחיל להבין שזה הפתרון היותר נכון לטווח ארוך אם זה נעשה בצורה מושכלת ורגישה.