Apikachu L
New member
-המשך כה'-
"שלך לא יותר טוב" קנטרה אותה גאטומון "חד קרן, קארי, זה לא קצת מטופש?" "החתול הזה מעוות!" הודיעה קארי "ולמה יש לו זר פרחים?" "כדי שלא יסריח!" ענתה גאטומון. קארי החלה לענות לה בנאום חוצב להבות על כדורי צמר וחדי קרן, שוכחת כליל מנוכחותו של מיוטיסמון. אפיקצ'ו חייכה חיוך משועשע למראה המריבה המזויפת. היא נגשה אל היצור שיצרה, והחליקה בעדינות את ידה על מצחו. שתי עייני חרוזים מלוכסנות בהו בה. היא חייכה, והכניסה את הכלבלב הישן בזרועותיה אל תוך התיק, דואגת שישכב בנוחות, ויישאר לו פתח אוויר. ואז קפצה והתיישבה על גבו של היצור. הוא נהם קלות. אפיקצ'ו טפחה על ראשו בעדינות. "טגומקרה, כך קוראים לחיות האלו?" נשמע קול שואל מאחוריה, ויד הונחה על כתפה. אפיקצ'ו הביטה לאחור, אל מיוטיסמון שישב מאחוריה בנוחות. "אתה נהנה להפתיע, הא?" שאלה בשקט. מיוטיסמון משך בכתפיו, וקפץ אל האדמה מגבה של מהבהמה. אפיקצ'ו ישבה על גב הבהמה והביטה במיוטיסמון בשתיקה. הוא הרים אליה את מבטו. וחייך. אפיקצ'ו התפלצה למראה חיוכו. רעד חלף בזרועותיה. מיוטיסמון נטל את כף ידה, והפך אותה, מעביר את בהונו על צלקתה בצורת היין והיאנג במהורהר. אפיקצ'ו ניסתה למשוך את כף ידה. מיוטיסמון שחרר את אחיזתו והסתובב והלך לעבר קארי וגאטומון, שישבו על האדמה, רועדות מצחוק. "חיות מוזרות המצאתן לכן" אמר להן בשמץ חיוך. אפיקצ'ו נגשה אליהם, מביטה במיוטיסמון בקור. "עתה ניגש לעניין!" אמר בעליזות מה, והניף את ידו. כרכרה שחורה הופיעה מאחוריו. ווילונות שחורים כיסו את חלונותיה, ועיטורי זהב הסתלסלו בפינות. שלוש הבהמות היו רתומות אליה. על מושב העגלון נחו מושכות ושוט. אך איש לא ישב שם. "תהיתי" אמר מיוטיסמון במהורהר "אם כדאי לקחת אחד ממשרתי כעגלון". קארי זקפה את גבתה. "אבל מוטב שאראה לכם משהו לגבי יצירת תודעה מזויפת" הוא הניע את ידו הצידה קלות, וכפילו הכהה של וויזרדמון הופיע על מושב העגלון. עיניו השחורות כליל בהו באוויר לפניו. "מנוול" אמרה גאטומון בלחש. מיוטיסמון חייך. דלת הכרכרה נפתחה בשקט. הסל הגדול ריחף אל תוך החשיכה שבה. "הואילו נא להיכנס" אמר מיוטיסמון, חושף את שיניו בציניות. קארי החלה לצעוד לעבר פתח הכרכרה, שתי האחרות מיהרו אחריה. "עתה יראו את אשר יש להתייצב נגדו" מלמל מיוטיסמון, ונכנס אל תוך הכרכרה, דלתה נטרקת מאחוריו. "שבו" הורה להן מיוטיסמון ברגע שנכנס אל תוך הכרכרה. שלושתן עדיין עמדו ובחנו את פנים הכרכרה. מושבים מרופדים בקטיפה שחורה, שניים מכל צד. על שולחן קטן, המחובר לקיר הכרכרה, מתחת לחלון מול הדלת עמד הסל. מיוטיסמון התיישב במושב לצד הדלת והביט בשעשוע בבנות האור, מנסות לגבש החלטה מי תשב לצידו. הוא משך בכתפיו ותפס בידה של קארי, מושיב אותה בזריזות לצידו. "הורתי לכן לשבת" אמר מיוטיסמון בלחש, בדבריו נימת איום. אפיקצ'ו צנחה על המושב למול מיוטיסמון וסדרה את תיקה באי נוחות בעוד גאטומון קופצת ומתיישבת בנוחות במושב השני. "ועתה" לחש מיוטיסמון "נצא לדרך" -סוף פרק כה'-
"שלך לא יותר טוב" קנטרה אותה גאטומון "חד קרן, קארי, זה לא קצת מטופש?" "החתול הזה מעוות!" הודיעה קארי "ולמה יש לו זר פרחים?" "כדי שלא יסריח!" ענתה גאטומון. קארי החלה לענות לה בנאום חוצב להבות על כדורי צמר וחדי קרן, שוכחת כליל מנוכחותו של מיוטיסמון. אפיקצ'ו חייכה חיוך משועשע למראה המריבה המזויפת. היא נגשה אל היצור שיצרה, והחליקה בעדינות את ידה על מצחו. שתי עייני חרוזים מלוכסנות בהו בה. היא חייכה, והכניסה את הכלבלב הישן בזרועותיה אל תוך התיק, דואגת שישכב בנוחות, ויישאר לו פתח אוויר. ואז קפצה והתיישבה על גבו של היצור. הוא נהם קלות. אפיקצ'ו טפחה על ראשו בעדינות. "טגומקרה, כך קוראים לחיות האלו?" נשמע קול שואל מאחוריה, ויד הונחה על כתפה. אפיקצ'ו הביטה לאחור, אל מיוטיסמון שישב מאחוריה בנוחות. "אתה נהנה להפתיע, הא?" שאלה בשקט. מיוטיסמון משך בכתפיו, וקפץ אל האדמה מגבה של מהבהמה. אפיקצ'ו ישבה על גב הבהמה והביטה במיוטיסמון בשתיקה. הוא הרים אליה את מבטו. וחייך. אפיקצ'ו התפלצה למראה חיוכו. רעד חלף בזרועותיה. מיוטיסמון נטל את כף ידה, והפך אותה, מעביר את בהונו על צלקתה בצורת היין והיאנג במהורהר. אפיקצ'ו ניסתה למשוך את כף ידה. מיוטיסמון שחרר את אחיזתו והסתובב והלך לעבר קארי וגאטומון, שישבו על האדמה, רועדות מצחוק. "חיות מוזרות המצאתן לכן" אמר להן בשמץ חיוך. אפיקצ'ו נגשה אליהם, מביטה במיוטיסמון בקור. "עתה ניגש לעניין!" אמר בעליזות מה, והניף את ידו. כרכרה שחורה הופיעה מאחוריו. ווילונות שחורים כיסו את חלונותיה, ועיטורי זהב הסתלסלו בפינות. שלוש הבהמות היו רתומות אליה. על מושב העגלון נחו מושכות ושוט. אך איש לא ישב שם. "תהיתי" אמר מיוטיסמון במהורהר "אם כדאי לקחת אחד ממשרתי כעגלון". קארי זקפה את גבתה. "אבל מוטב שאראה לכם משהו לגבי יצירת תודעה מזויפת" הוא הניע את ידו הצידה קלות, וכפילו הכהה של וויזרדמון הופיע על מושב העגלון. עיניו השחורות כליל בהו באוויר לפניו. "מנוול" אמרה גאטומון בלחש. מיוטיסמון חייך. דלת הכרכרה נפתחה בשקט. הסל הגדול ריחף אל תוך החשיכה שבה. "הואילו נא להיכנס" אמר מיוטיסמון, חושף את שיניו בציניות. קארי החלה לצעוד לעבר פתח הכרכרה, שתי האחרות מיהרו אחריה. "עתה יראו את אשר יש להתייצב נגדו" מלמל מיוטיסמון, ונכנס אל תוך הכרכרה, דלתה נטרקת מאחוריו. "שבו" הורה להן מיוטיסמון ברגע שנכנס אל תוך הכרכרה. שלושתן עדיין עמדו ובחנו את פנים הכרכרה. מושבים מרופדים בקטיפה שחורה, שניים מכל צד. על שולחן קטן, המחובר לקיר הכרכרה, מתחת לחלון מול הדלת עמד הסל. מיוטיסמון התיישב במושב לצד הדלת והביט בשעשוע בבנות האור, מנסות לגבש החלטה מי תשב לצידו. הוא משך בכתפיו ותפס בידה של קארי, מושיב אותה בזריזות לצידו. "הורתי לכן לשבת" אמר מיוטיסמון בלחש, בדבריו נימת איום. אפיקצ'ו צנחה על המושב למול מיוטיסמון וסדרה את תיקה באי נוחות בעוד גאטומון קופצת ומתיישבת בנוחות במושב השני. "ועתה" לחש מיוטיסמון "נצא לדרך" -סוף פרק כה'-
