אינני מסכים לאף מילה מדבריך, אך אלחם על זכותך
אמר אחד הפילוסופים הידועים (נדמה לי שדיקארט): "אינני מסכים לאף מילה אחת מדבריך, אבל אלחם עד טיפת-דמי האחרונה על זכותך לאמר אותם". כמי שהדברים האלה מנחים אותי ברבים מחילופי-הדברים להם הייתי עד-שמיעה או שותף פעיל במשך השנים, גם הפעם אני מסתייג מהטלת צנזורה על תכנים. אני בהחלט כן אסכים אם סגנון מעליב ופוגע, ושימוש בשקרים ו/או בעוותי-עובדות, יביאו לחסימתו של מי שעושה בהם שימוש קבוע. ראובן הירושלמי הרגיז גם אותי ברבים מדבריו. בעיקר על מה שהגדרתי קודם כסגנון, אי-אמת, סילופי-המציאות, ושימוש לא נאות או שלא בהקשר הנכון בעובדות, גם אם לכשעצמן היה להם בסיס. משום כך בלמתי את עצמי מלהגיב על רוב דבריו, אבל מדבר אחד אי-אפשר להתעלם: רבים מאד בישראל חושבים עד בטוחים כמוהו בדברים שכתב. די לשוטט בין אלפי ה'טוקבקים' באתרי-החדשות וב'בלוגים' השונים (ולרובם אני בכלל לא מגיע בגלל הגודש), כדי להווכח שרבים מאד מתנגדים להחזרתם של גלעד, אודי ואלדד הביתה אם בתמורה לחזרתם "ישולם מחיר" הנראה בעיני הגורסים כך גבוה, לא ראוי, פוגע באינטרסים יותר חשובים מחירותו ומחייו של חייל שבוי, וממצוקתם של בני-משפחתו... ועוד ועוד. בין הטוענים כך אפילו רמטכ"ל שלעבר (בוגי יעלון), ואלופים במילואים או בשירות, שלא לדבר על פוליטיקאים והרבה מאות אלפי אזרחים מהשורה. גם אם מתנגדים לדברים התנגדות נחרצת, להתעלם מכך שיש הטוענים כך זאת טמינת-ראש בחול, המונעת התמודדות יעילה עם הבעיה. כמו שצוטט לא מזמן עופר דקל: פתרון בעיית-השבויים מונח לא רק אצלם, אלא כיום בעיקר אצלנו ! וחלק מהבעיה הוא דעתם המוצקה של רבים (אומרים שראש-ה'מוסד' מאיר דגן בראשם), שכאן ראובן הירושלמי משמש להם פה, גם אם הייתי ממליץ לו לסנן ולנקות כמה מדבריו. עליו פשוט לזכור, מה שכתב בהתנצלותו האחרונה, שכמעט כל המשתתפים בפורום הזה הגיעו אליו ונשארו בו בגלל האיכפתיות שלהם וחרדתם על התמשכוות השבי של גלעד, אלדד ואודי, בין אם הם הכירו אותם אישית ובין אם מסיבות אחרות (למשל - היותם קרובי-משפחה של חיילים העלולים גם הם בעתיד ליפול בשבי, או שכבר היו במצב האומלל הזה, כמו "פדוי-שבי', ועוד). הארכתי בענין זה, למרות שבעבר החלטתי לא להתייחס לכותבים אלא רק לכתוב. כאן נוצר מעין 'קשר' שהביא אותי להגיב. עד כאן.