למסלול האחרון של המירוץ

[שירה כמים 1959]

למסלול האחרון של המירוץ
הי, נערתי הטובה, האמיצה
אזרי כוחות

 

[שירה כמים 1959]

עלי העץ נעים ברוח דרך החלון

השל שעל כתפיי רך ונעים

השל שאימי סרגה לי ולא קיבלתי בטח לא היה עד כדי כך נעים

כשהוא מלטף את צווארי ודאי

יש לי חתיכת הווה בין הידיים

אבל אני מפליגה

 

[שירה כמים 1959]

חלמתי על אימא
חלמתי על אבא
הוי הנה אקרוסטיכון של צחוק

חחחחחה
חחחחחה
הוי הוי הוי

 

[שירה כמים 1959]

ממש פיזית
זה מחזיר אותי לחיים
כמו נשיקה טובה
טובה מאוד
ממש פיזית
העץ שעליו נעים לאט
בצל ובשמש

 

[שירה כמים 1959]

גווני הירוק
הו אלוהים
מי ידע
שיש עונג כזה
אחרי כל המעללים של החיים
בתוך כל המעללים
כאלה גווני ירוק שונים
כהים ובהירים על העלים הנעים בשמש ובצל חליפות

 

[שירה כמים 1959]

בגן העדן החלו לנשוב רוחות של שינוי
מישהו הפעיל מוזיקה בקולי קולות
חברו דפק בפטיש
הזקנה הצטנפה בתוך עצמה
"ערירית", אמרו עליה השכנים
"וכואבת", אמרו אחרים.
על פני הביוב הישן הניחו קרש מעץ
הימים הלכו ומלאו
כמן הירח
הגיע הזמן
לגמור
לבעור
(או בפשטות -)
לרקוד.

 

[שירה כמים 1959]

שבויה
הכול נשלל ממני
אפילו השתן שלי יוצג לראווה
נוזל מהקטטר אותו חיבר אל מוצא השתן שלי
הבחור הנחמד - השובה. גם אבא שלי אומר:
השדיים שלך הם לא שלך. הם שלו. ואני משחקת בנדמה לי:
פותחת את היומן ומתכננת את סדר יום המחרת
כאילו יש לי מחר
כאילו יש לי תקווה

 

[שירה כמים 1959]

ציפורי הטרף היכו בשמיים
על הארץ הזדחלו תנינים ובכו
דמעות של פלסטיק, הגשם החל להחזיר מלחמה
והשמש הצהובה בשמיים טיגנה את עצמה
אל תוך חור שחור. הייתה מנגינה בחלל
קסומה ולא מדעת, שכבה אישה אחת
במיטה עם חתול אחד, היה שקט
והיא סיפרה לעצמה סיפורים
והקלידה מילים

 

[שירה כמים 1959]

מי יחזיק אותי
אני לבדי
לבדי לבדי לבדי
מג'נגלרת על חבל דק

 

[שירה כמים 1959]

מי יחזיק אותי
אני לבדי
לבדי לבדי לבדי
רוקדת על חבל דק
לקול תרועות הקהל

 

[שירה כמים 1959]

בקרקס התעייפו הנמרים
האריות פצחו את לועם בשירה
התאספתי כולי ועצמי במרכז החבל הדק
השמיים רעדו

 

[שירה כמים 1959]

עברתי לעיר יותר נעימה יותר נוחה יותר תרבותית
העבדים כאן יותר אדיבים
לא תמצאי עבד אחד חצוף
הייאוש מתכדרר לסל שוויון -
הקופאית, המנקה ואני -
כולנו שווים. ברחוב נשמע
כמעט רק
מוזיקה אשכנזית.
תודה לאל!
אף עבד חצוף לא מעז להביט לי בעיניים
כשאני הולכת לאטי אל ביתי החדש
הרצועה מהקולר שלצווארי נגללת
נאספת

גם בביתי השקט אינני מסירה את הקולר מצווארי
כן, בהחלט, חנוך,
ככל שהעבדים יותר נחמדים, כך נעשה הייאוש יותר נוח.

 

[שירה כמים 1959]

הגוף שלי
גופי
הגשם שירד בילדותי
כשהייתי במיטתי
ילדה קטנה אל תחשבי על הילדה הקטנה
זאת את אבל אחרת
מה נצרב לך במחזור הדם
שכבר נשפך ונשפך אל הנהר הענק

 

[שירה כמים 1959]

הבדידות ממלאה את לבי
כמים לים מכסים

 

[שירה כמים 1959]

לא בזה שלי
ואין לי כוח
לא בזה שלי
ואין לי כוח
אין לי כוח
אין לי כוח
אין לי כוח
ולא בזה שלי
ולא בהוא שלי
ולא בהיא שלי
וגם לא אכה בדגדגנית הוורודה

 

[שירה כמים 1959]

רק להיום
רק להיום לא אכה בדגדגנית הוורודה
וגם לא בזו התכלת
ואף לא בסגלגלת
אפער קלות את פי
מרחיבה שפתיי
למילים נאות כמו
נזקקת לנקביי
ו
בארץ אבותיי
כשהגשם לא יורד
מה נאמר
ונסתער

 

[שירה כמים 1959]

תודה לאל על העץ בחלון
על העץ בחלון תודה
לעץ
לחלון
לרגליי אשר הביאוני הנה
לזה אשר יצר את העץ החלון והרגליים

 

[שירה כמים 1959]

בינתיים אני מקבלת אותך עם חטאייך, שירה
כמים שפכי לבך הנורא
תחת פני הלא נודע
עד שיהיו לך הכוחות
להשלים את כפרותייך
בעולם הזה
בעולם הבא, שירה
כמי אשד שפכי את לבך הנורא
הוא לא יירא
ולא ייסוג מפנייך
תראי