למפקד שלי
כן אתה, שמעולם לא התלוננתי עליך, רציתי פעם אחת ויחידה לשפוך את הלב, לכתוב מכתב שלא אשלח לעולם, למרות שאני יודעת היכן אתה גר. אתה שהיית המפקד הנערץ שלי דמות אב, מבוגר ממני כמעט ב 20 שנים האיש שהתיחסתי אליו כאל דמות לחיקוי ששפכתי את ליבי בפניו, שבטחתי בך. איך לקחת חיילת צעירה, תמימה ומאמינה וגזלת ממני את השנים היפות שיכלו להיות לי דיברת איתי, קירבת אותי אליך, ובלילה ארור אחד הרסת את עולמי אנסת אותי, קרעת את גופי ונשמתי יצאתי ממך שותתת דם, פצועה וכואבת ישבתי בשרותים ולא ידעתי איך אוכל לנקות את הליכלוך מגופי, את הכאב הנורא הזה האיש החזק ,המפקד הכל יכול איך עשית את זה? למה? כי האמנתי בך? ואחר כך לאחר כמה ימים עוד העזת להטריד אותי לנסות שוב כמו שאמרת "המתחיל במצווה אומרים לו גמור" זאת מצווה? לאנוס נערה צעירה? וכשסרבתי ללכת איתך כשהתעלמתי מהטרדותיך והתחמקתי ממך דאגת ל"העיף" אותי מהבסיס. לא נלחמתי , לא התלוננתי, גם כששמעתי שאחרות התלוננו עליך לא העזתי, הדחקתי במשך שנים. חשבתי שאני אשמה, שאולי עשיתי משהו רע. לקח לי הרבה שנים להבין שאני לא אשמה שאתה הוא האשם, המפקד. שרדתי את הטראומה הזאת למדתי להרים את הראש השתדלתי להתגבר, להתחזק, בחרתי להמשיך לחיות. אני רק רוצה לאמר לך המפקד, שלא יכולתי להתמודד ולהתלונן ולעבור מסכת יסורים נוספת כדי שתענש אך אני מקווה, שיום אחד תקבל את העונש שמגיע לך ואז אולי קצת ירגע הכאב הזה שיושב כמו אבן בחזה שלי.
כן אתה, שמעולם לא התלוננתי עליך, רציתי פעם אחת ויחידה לשפוך את הלב, לכתוב מכתב שלא אשלח לעולם, למרות שאני יודעת היכן אתה גר. אתה שהיית המפקד הנערץ שלי דמות אב, מבוגר ממני כמעט ב 20 שנים האיש שהתיחסתי אליו כאל דמות לחיקוי ששפכתי את ליבי בפניו, שבטחתי בך. איך לקחת חיילת צעירה, תמימה ומאמינה וגזלת ממני את השנים היפות שיכלו להיות לי דיברת איתי, קירבת אותי אליך, ובלילה ארור אחד הרסת את עולמי אנסת אותי, קרעת את גופי ונשמתי יצאתי ממך שותתת דם, פצועה וכואבת ישבתי בשרותים ולא ידעתי איך אוכל לנקות את הליכלוך מגופי, את הכאב הנורא הזה האיש החזק ,המפקד הכל יכול איך עשית את זה? למה? כי האמנתי בך? ואחר כך לאחר כמה ימים עוד העזת להטריד אותי לנסות שוב כמו שאמרת "המתחיל במצווה אומרים לו גמור" זאת מצווה? לאנוס נערה צעירה? וכשסרבתי ללכת איתך כשהתעלמתי מהטרדותיך והתחמקתי ממך דאגת ל"העיף" אותי מהבסיס. לא נלחמתי , לא התלוננתי, גם כששמעתי שאחרות התלוננו עליך לא העזתי, הדחקתי במשך שנים. חשבתי שאני אשמה, שאולי עשיתי משהו רע. לקח לי הרבה שנים להבין שאני לא אשמה שאתה הוא האשם, המפקד. שרדתי את הטראומה הזאת למדתי להרים את הראש השתדלתי להתגבר, להתחזק, בחרתי להמשיך לחיות. אני רק רוצה לאמר לך המפקד, שלא יכולתי להתמודד ולהתלונן ולעבור מסכת יסורים נוספת כדי שתענש אך אני מקווה, שיום אחד תקבל את העונש שמגיע לך ואז אולי קצת ירגע הכאב הזה שיושב כמו אבן בחזה שלי.