"למרות" פותחת פסוקית (למרות ש) – מדוע פסול?
הבטחתי ולכן אקיים!
פתחתי בספרי המדקדקים והריני מביאה מדבריהם [ההדגשות במקור].
יצחק אבינרי / יד הלשון (1964) עמ' 300:
א) הגזירה על "למרות". – בחוברת א של "לשוננו" משנת תרפ"ח נאמר: ח. נ. ביאליק מציע לאסור את השמוש במלה "למרות", ובמקומה יש לומר : אעפ"י ש, בנגוד, נגד, מנגד, בכל, עם כל, אחרי כל זאת, בכל זאת, אף כי, אמנם, עם כל זה וכו'. גזירה זו כבר נגזרה לפני כן ע"י כמה מדקדקים; אבל למרות כל הגזירות לא נעקרה "למרות" מן השורש. הצרופים שהציע ביאליק – כולם טובים, כולם ברורים, אבל – לא תמיד אפשר להסתפק בהם. נקח למשל, משפט כגון: למרות כל המאמצים, או – למרות כל המכתבים שכתבתי. אף אחד מן הצרופים הנ"ל לא יוכל לשמש כאן במקום "למרות". כלום נבוא לומר "בנגוד לכל המכתבים", או "עם כל המכתבים", או "בכל המכתבים"?... דבורים כאלה, מלבד היותם מעין סגפנות לשונית, תענית דבור, הרי גם מטשטשים הם את כוונת הענין.
ב) "למרות" חיה וקימת. – נתבטלה הגזירה, שהיתה יתרה מעיקרה, כי סוף סוף יש ל"למרות" יסוד מוצק במקרא: הכתוב בישעיהו – "למרות עיני כבודו" – הוא שהולידה, והצורך ההכרחי בה – הוא שהצמיח לה כנפי־שמוש חזקות והשגירה בפי הכל. ראוי היה לשמוח על "ספיח" זה, שעלה בכרם שפתנו, ולא לגזור עליו כליה. רצונך בעד נאמן על ההכרח שב"למרות"? צא ולמד, שאותם האנשים שבקשו לעקרה – הם עצמם נזקקו לה בשעת צורך, בחינת "הפה שאסר הוא הפה שהתיר". באחד מנאומיו האחרונים של ח. נ. ביאליק (משנת תרצ"ג, כלומר כחמש שנים לאחר "שנגזרה הגזירה"), בנאומו בנשף האזכרה לאחד העם, בכ"ט טבת תרצ"ג, נאמר: "למרות הלבוש העברי נשאר בכל זאת זר... ולא נתיחד יחוד לאומי למרות הלבוש העברי". כיוצא בזה כתב המדקדק א. אברונין באחד מתרגומיו (בירחון "מולדת" כרך ד עמוד 27): "למרות יעריה העבים".
ה) "למרות ש"... – כל השמושים האסורים לגבי "על אף" אסורים גם ב"למרות". כשם שאין לומר "על אף ש", "על אף כן" – כך אין לומר גם: "למרות ש", "למרות כן". אלא: אעפ"י ש, אם כי; אעפ"י כן, בכל זאת. לא "למרות שכתוב בתלמוד" (ד"ר י. קלוזנר, ב"העולם" משנת 1930, עמוד 249), ולא "למרות שאתמול הודיעו על הרשיון", כי אם: אעפ"י שכתוב, אעפ"י שהודיעו, אם כי הודיעו. גם תוספת מה אינה מתקנת הרבה ואינה אלא אריכות יתרה: לא "למרות מה שתרגם" (קלוזנר ב"הארץ" פורים תש"י), אלא אע"פ שתרגם. הדשדוש בבטוי אחד בלבד, ובמקומות שאינם הולמים אותו, נובע מתוך התרשלות, המביאה לידי טשטוש וגבוב. יפה אמר המשורר: "אף על פי כן, ולמרות הכל"!...
אבא בנדויד / מדריך לשון לרדיו ולטלוויזיה (1974) עמ' 209:
"למרות" זאת |
....................} מה השימושים הרצויים
"למרות" ש... |
למרות (=להמרות), במשמע של מרי:
למרות רצונו. למרות הנטייה. למרות העונש. (מעשי מרי של מַמרֶה ממש).
אם אין מעשה מרי של מַמרֶה, דרוש ביטוי אחר:
- ועם זה לחם הפחה לא ביקשתי (נחמיה ה 18). או: ועם כל אלה – – –
- (וְ)גם עם כל התחפושות לא יכלו להסתיר את זהותם.
- (וְ)גם עם כל המאמצים לא עלה בידם להצילו.
- (וְ)גם אחרי כל " " " " " .
- וגם בכל זאת לא שבה אליי (ירמיה ג 10). או: בכל זאת – – –
- ואפעלפי כן לא סיפר.
- אפעלפי שידע, לא סיפר דבר.
- אפעלפי ששקטו הגבולות, לא התחיל כל משא ומתן.
- אף ששקטו הגבולות, לא התחיל כל משא ומתן.
יעקב רבי / שיחות על עברית (1977) עמ' 103:
א) חכמי־לשון ומורים לעברים הורו, שהשימוש בצירוף המקובל "למרות ש..." הוא שיבוש. אין "למרות" בא אלא לפני שם־עצם: (וכמובן בלי "ש"): "למרות מזג־האוויר השרבי", "למרות ההכחשה".
ב) יש "מהדרין" הנותנים דופי משום־מה במילה "למרות" גם כשהיא במקומה, ומעדיפים את "על־אף": על אף השרב, על־אף ההכחשה.
ובכן: "למרות ש..." הוקע כשיבוש; והמלה "למרות" כשלעצמה קיפחה את יוקרתה. כיוון שכך התחילו הבריות לומר "על אף", וזה כשורה, אך הם גם התחילו לומר "על־אף ש...", לפני פועל – דבר שאין לו אחיזה בלשון הספרותית ושלא היתה לו עד כה אחיזה בלשון המדוברת.
נעקור את "על־אף ש..." הממזרי. הייתי אומר, בהסתייגות הראויה, שאני מוכן להשלים בדיעבד עם "למרות ש...", שלמיצער יש לו וֶתֶק בשפה המדוברת.
חיפשתי ולא מצאתי ב: "לקסיקון לשיפור הלשון" (ד"ר ראובן סיוון); "ודיק" (יעקב בהט, מרדכי רון), "רגע של עברית" (רות אלמגור רמון).
____________________________
לסיכום: הופתעתי לגלות שהיו שהטילו דופי אפילו רק ב"למרות". באשר לפסילה של "למרות ש" היא לא כל כך מנומקת... נראה ש(בניגוד למה שידעתי עד היום) לא מדובר כאן בהקבלה ל"בגלל ש" והפסילה אינה בשל תיעוד במקורות העברית מאחר שהשימוש בהקשר ויתור והסתייגות אכן חדש; הפסילה, למיטב הבנתי, מנומקת כהקבלה ל"על אף" שגם אחריה לא יאה להוסיף "ש".
הבטחתי ולכן אקיים!
א) הגזירה על "למרות". – בחוברת א של "לשוננו" משנת תרפ"ח נאמר: ח. נ. ביאליק מציע לאסור את השמוש במלה "למרות", ובמקומה יש לומר : אעפ"י ש, בנגוד, נגד, מנגד, בכל, עם כל, אחרי כל זאת, בכל זאת, אף כי, אמנם, עם כל זה וכו'. גזירה זו כבר נגזרה לפני כן ע"י כמה מדקדקים; אבל למרות כל הגזירות לא נעקרה "למרות" מן השורש. הצרופים שהציע ביאליק – כולם טובים, כולם ברורים, אבל – לא תמיד אפשר להסתפק בהם. נקח למשל, משפט כגון: למרות כל המאמצים, או – למרות כל המכתבים שכתבתי. אף אחד מן הצרופים הנ"ל לא יוכל לשמש כאן במקום "למרות". כלום נבוא לומר "בנגוד לכל המכתבים", או "עם כל המכתבים", או "בכל המכתבים"?... דבורים כאלה, מלבד היותם מעין סגפנות לשונית, תענית דבור, הרי גם מטשטשים הם את כוונת הענין.
ב) "למרות" חיה וקימת. – נתבטלה הגזירה, שהיתה יתרה מעיקרה, כי סוף סוף יש ל"למרות" יסוד מוצק במקרא: הכתוב בישעיהו – "למרות עיני כבודו" – הוא שהולידה, והצורך ההכרחי בה – הוא שהצמיח לה כנפי־שמוש חזקות והשגירה בפי הכל. ראוי היה לשמוח על "ספיח" זה, שעלה בכרם שפתנו, ולא לגזור עליו כליה. רצונך בעד נאמן על ההכרח שב"למרות"? צא ולמד, שאותם האנשים שבקשו לעקרה – הם עצמם נזקקו לה בשעת צורך, בחינת "הפה שאסר הוא הפה שהתיר". באחד מנאומיו האחרונים של ח. נ. ביאליק (משנת תרצ"ג, כלומר כחמש שנים לאחר "שנגזרה הגזירה"), בנאומו בנשף האזכרה לאחד העם, בכ"ט טבת תרצ"ג, נאמר: "למרות הלבוש העברי נשאר בכל זאת זר... ולא נתיחד יחוד לאומי למרות הלבוש העברי". כיוצא בזה כתב המדקדק א. אברונין באחד מתרגומיו (בירחון "מולדת" כרך ד עמוד 27): "למרות יעריה העבים".
ה) "למרות ש"... – כל השמושים האסורים לגבי "על אף" אסורים גם ב"למרות". כשם שאין לומר "על אף ש", "על אף כן" – כך אין לומר גם: "למרות ש", "למרות כן". אלא: אעפ"י ש, אם כי; אעפ"י כן, בכל זאת. לא "למרות שכתוב בתלמוד" (ד"ר י. קלוזנר, ב"העולם" משנת 1930, עמוד 249), ולא "למרות שאתמול הודיעו על הרשיון", כי אם: אעפ"י שכתוב, אעפ"י שהודיעו, אם כי הודיעו. גם תוספת מה אינה מתקנת הרבה ואינה אלא אריכות יתרה: לא "למרות מה שתרגם" (קלוזנר ב"הארץ" פורים תש"י), אלא אע"פ שתרגם. הדשדוש בבטוי אחד בלבד, ובמקומות שאינם הולמים אותו, נובע מתוך התרשלות, המביאה לידי טשטוש וגבוב. יפה אמר המשורר: "אף על פי כן, ולמרות הכל"!...
"למרות" זאת |
....................} מה השימושים הרצויים
"למרות" ש... |
למרות (=להמרות), במשמע של מרי:
למרות רצונו. למרות הנטייה. למרות העונש. (מעשי מרי של מַמרֶה ממש).
אם אין מעשה מרי של מַמרֶה, דרוש ביטוי אחר:
- ועם זה לחם הפחה לא ביקשתי (נחמיה ה 18). או: ועם כל אלה – – –
- (וְ)גם עם כל התחפושות לא יכלו להסתיר את זהותם.
- (וְ)גם עם כל המאמצים לא עלה בידם להצילו.
- (וְ)גם אחרי כל " " " " " .
- וגם בכל זאת לא שבה אליי (ירמיה ג 10). או: בכל זאת – – –
- ואפעלפי כן לא סיפר.
- אפעלפי שידע, לא סיפר דבר.
- אפעלפי ששקטו הגבולות, לא התחיל כל משא ומתן.
- אף ששקטו הגבולות, לא התחיל כל משא ומתן.
א) חכמי־לשון ומורים לעברים הורו, שהשימוש בצירוף המקובל "למרות ש..." הוא שיבוש. אין "למרות" בא אלא לפני שם־עצם: (וכמובן בלי "ש"): "למרות מזג־האוויר השרבי", "למרות ההכחשה".
ב) יש "מהדרין" הנותנים דופי משום־מה במילה "למרות" גם כשהיא במקומה, ומעדיפים את "על־אף": על אף השרב, על־אף ההכחשה.
ובכן: "למרות ש..." הוקע כשיבוש; והמלה "למרות" כשלעצמה קיפחה את יוקרתה. כיוון שכך התחילו הבריות לומר "על אף", וזה כשורה, אך הם גם התחילו לומר "על־אף ש...", לפני פועל – דבר שאין לו אחיזה בלשון הספרותית ושלא היתה לו עד כה אחיזה בלשון המדוברת.
נעקור את "על־אף ש..." הממזרי. הייתי אומר, בהסתייגות הראויה, שאני מוכן להשלים בדיעבד עם "למרות ש...", שלמיצער יש לו וֶתֶק בשפה המדוברת.
____________________________
לסיכום: הופתעתי לגלות שהיו שהטילו דופי אפילו רק ב"למרות". באשר לפסילה של "למרות ש" היא לא כל כך מנומקת... נראה ש(בניגוד למה שידעתי עד היום) לא מדובר כאן בהקבלה ל"בגלל ש" והפסילה אינה בשל תיעוד במקורות העברית מאחר שהשימוש בהקשר ויתור והסתייגות אכן חדש; הפסילה, למיטב הבנתי, מנומקת כהקבלה ל"על אף" שגם אחריה לא יאה להוסיף "ש".
