לפיד האהבה
כל פעם זה קורה לי מחדש, עד שנהייתי כבר מבולבלת והחלטתי שקשר אני לא רוצה, אבל רגע, גם סטוץ לא בדיוק הכיוון שלי, טוב הבלבלה הזו היתה כל עוד לא מגיע הבחור ההוא שמצליח לבלבל אותי על באמת מה שנקרא ``להציט בי את אש האהבה`` גם כשאני אומרת שאני לא מעוניינת בקשר רציני הוא ממשיך לחזר כאשר הוא מוכרח להדגיש שהוא לא יתקשר שוב אם זה מפריע לי, אבל כל עוד אין התנגדות מצידי לחיזורים שלו, אז הוא מצידו ימשיך, כי הוא לגמרי ``נדלק`` עלי, ואני מאוד מוצאת חן בעיניו, כלומר אני ``מתוקה להפליא`` אני מתרחקת צעד והוא מתקרב שניים, עד שאני מרימה ידיים ומוכנה ללכת על זה, ואני ספק אומרת לעצמי ספק מעודדת את עצמי שמקסימום במקרה הכי גרוע הבחור הצליח לעבוד עלי, לא נורא, הרי אני לא ילדה, אני בת 34 גרושה ועם ילדה אז מה כבר יכול להיות, עברתי את ``פרעה`` אעבור גם את זה. וואלה אני מתחילה להתאהב, הטלפונים שלו מתחילים לעשות לי את זה, בוקר טוב, צהריים טובים, ערב טוב, רומנטי מאוד הבנאדם. אתם יודעים מה? גם אם זו אשליה, זה שווה לי, כי לפחות אם אין לי את זה במציאות נלך על זה בתור אשליה. הנה הפגישה הראשונה מגיעה, לא שכל כך איכפת לי להרשים אותו בהופעה הראשונה שלי, אבל מאוד חשוב לי להשתדל לפחות להראות במיטבי. איזה מיטבי איזה חרטות הבחור הפתיע אותי, לא בבית מה פתאום, באזור המגורים שלי, וביקש שניפגש לעשר דקות בלבד, כמובן שלא הסכמתי, אני בלי מקלחת, ואחרי יום ארוך, לא חושבת שכדאי לצאת כך, אבל הבחור התעקש, ``טוב יאלה, מה כבר יכול להיות`` שוב מילמלתי לעצמי, בתקוה שלא אמצא את עצמי ממלמלת לעצמי כל הקשר הזה אם בכלל. יצאתי מהבית, הבחור חיכה לי לא רחוק מביתי, ברכבו כמובן, בקיצור, אין מילים, באמת נראה טוב. הוא מרוצה, אני מרוצה, אה, סליחה, שכחתי לספר לכם שזה בליינדייט, כי מקוה שלא שכחתי לציין לכם בתחילה שהכרתי אותו בצ`ט של ``תפוז`` יאלה או קיי סוגרים לפעם הבאה. הפעם הבאה היתה אחרי כמה ימים, כי לקח לי זמן להסכים שאני עתידה להכנס לקשר, עכשיו נהייתי יותר מבולבלת מתמיד. והתחלתי לקשקש לו שטויות בטלפון, ``תראה, תן לי לחשוב, אני מבולבלת, אני לא יודעת אם אני בטוחה שאני רוצה קשר`` וכו` וכו` בתוך תוכי מאוד רציתי קשר איתו, אבל ראבק, שוב הפגישות הראשונות המלחיצות, אבל כנראה שאלו הם החיים וצריך להתחיל כל פעם מחדש כדי ליצור עקבות חדשות ושיהיו הכי מתאימות לזוג רגליים, אה סליחה, לזוג משמיים. הפגישה האמיתית, זו שמתארגנים לכבודה ומתיפיפים, ועושים חזרות ובקיצור מה לא, הפגישה מגיעה ואני שמה עלי מכנס וחולצה המחמיאים לגופי, לא מתאמצת במיוחד, למי? לבחור היפה הזה? לא רוצה שיחשוב שנידלקתי עליו, מי הוא בכלל, אבל המרחק כה רב בין מה חושב הראש שלי לבין מה אני עושה באותם הרגעים לקראת הפגישה. הכי הכי השתדלתי להראות רעננה באמת. את הקשיחות שבי השארתי, את ההופעה הרגילה שלי השארתי רק דאגתי כמו שאמרתי לא להיות עיפה מנומנמת כזו, מה שבאמת לא יאה לפגישה ראשונה. אז כמו שאמרתי, הגעתי לפגישה רעננה ולבושה כמו שאני רגילה להתלבש. הוא הביט בי, רצה לנשק אותי בשפתיים נשיקה קלה כזו ומתוקה אבל רמזתי לו, שיעצור, הופס לא כל כך מהר חבר. הוא שוב הביט בי ושלח אלי מבטי הערצה וחיוך שובה לב, כאילו אומר ``את מדהימה אותי כל פעם מחדש`` לא שהיו כמה פעמים אבל כנראה שמהפגישה הראשונה שהתארכה בדיוק עשר דקות ועד לפגישה הזו נהייתי כבר יותר מעניינת מבחינתו,אנחנו יושבים ומדברים על הא ודא, ואני בתוך תוכי חושבת ביני לבין עצמי אם שאר הפגישות שלי איתו יתקיימו באופן הזה אז חבל על הזמן, הבחור יאבד את סבלנותו כלפי. כלומר, כמה הבנאדם יכול לשבת מולי ולדבר, הוא בטח ירצה לגעת מתי שהוא, ואז שוב המחשבות המעצבנות האלו בהם אני אומרת לעצמי, מקסימום, אם אין לו סבלנות אז ניפרדים, כלומר לא מתחילים. לקראת שאר הפגישות הפרפרים שבבטן הפכו להיות כבר כמטרד, הבטן החלה לכאוב והמחשבות והשאלות התחילו לרוץ בראש, שוב פעם לסדר ביביסיר, ואם הבחור לא שווה את המאמץ? ושוב להשתדל ולהשתדל עד שיצא עשן ובסוף מה קורה? ש ג ר ה !!! הבנאדם מתחיל למצוא חן בעיני, כבר כמה פגישות והוא נותן לי את הזמן שלי, לא מתקרב לא נוגע, כמובן שהוא מת לגעת אבל עומד בו בהבטחתו לא ל``התעסק`` איתי אלא אם כן יהיה שיתוף פעולה מלא מצידי, טוב, אולי לא מלא, אבל לפחות התחלה. הוא ממשיך להחמיא לי, להתקשר כל פעם ולאמר לי כמה שהוא אוהב אותי, וכמה שאני בחורה מיוחדת במינה, וכמה שאני יפה וסקסית, רק רגע, תנו לי להביט במראה, הפעם האחרונה בא שאלתי את המראה אם יש יפה ממני היא התנפצה לי בדיוק בפנים. ונותרה לי צלקת ובגלל הצלקת הזו אני לא מסוגלת להכנס איתו למיטה. הרגע הזה של הסקס מתקרב כבר ממש מתחשק לי, אבל מ
כל פעם זה קורה לי מחדש, עד שנהייתי כבר מבולבלת והחלטתי שקשר אני לא רוצה, אבל רגע, גם סטוץ לא בדיוק הכיוון שלי, טוב הבלבלה הזו היתה כל עוד לא מגיע הבחור ההוא שמצליח לבלבל אותי על באמת מה שנקרא ``להציט בי את אש האהבה`` גם כשאני אומרת שאני לא מעוניינת בקשר רציני הוא ממשיך לחזר כאשר הוא מוכרח להדגיש שהוא לא יתקשר שוב אם זה מפריע לי, אבל כל עוד אין התנגדות מצידי לחיזורים שלו, אז הוא מצידו ימשיך, כי הוא לגמרי ``נדלק`` עלי, ואני מאוד מוצאת חן בעיניו, כלומר אני ``מתוקה להפליא`` אני מתרחקת צעד והוא מתקרב שניים, עד שאני מרימה ידיים ומוכנה ללכת על זה, ואני ספק אומרת לעצמי ספק מעודדת את עצמי שמקסימום במקרה הכי גרוע הבחור הצליח לעבוד עלי, לא נורא, הרי אני לא ילדה, אני בת 34 גרושה ועם ילדה אז מה כבר יכול להיות, עברתי את ``פרעה`` אעבור גם את זה. וואלה אני מתחילה להתאהב, הטלפונים שלו מתחילים לעשות לי את זה, בוקר טוב, צהריים טובים, ערב טוב, רומנטי מאוד הבנאדם. אתם יודעים מה? גם אם זו אשליה, זה שווה לי, כי לפחות אם אין לי את זה במציאות נלך על זה בתור אשליה. הנה הפגישה הראשונה מגיעה, לא שכל כך איכפת לי להרשים אותו בהופעה הראשונה שלי, אבל מאוד חשוב לי להשתדל לפחות להראות במיטבי. איזה מיטבי איזה חרטות הבחור הפתיע אותי, לא בבית מה פתאום, באזור המגורים שלי, וביקש שניפגש לעשר דקות בלבד, כמובן שלא הסכמתי, אני בלי מקלחת, ואחרי יום ארוך, לא חושבת שכדאי לצאת כך, אבל הבחור התעקש, ``טוב יאלה, מה כבר יכול להיות`` שוב מילמלתי לעצמי, בתקוה שלא אמצא את עצמי ממלמלת לעצמי כל הקשר הזה אם בכלל. יצאתי מהבית, הבחור חיכה לי לא רחוק מביתי, ברכבו כמובן, בקיצור, אין מילים, באמת נראה טוב. הוא מרוצה, אני מרוצה, אה, סליחה, שכחתי לספר לכם שזה בליינדייט, כי מקוה שלא שכחתי לציין לכם בתחילה שהכרתי אותו בצ`ט של ``תפוז`` יאלה או קיי סוגרים לפעם הבאה. הפעם הבאה היתה אחרי כמה ימים, כי לקח לי זמן להסכים שאני עתידה להכנס לקשר, עכשיו נהייתי יותר מבולבלת מתמיד. והתחלתי לקשקש לו שטויות בטלפון, ``תראה, תן לי לחשוב, אני מבולבלת, אני לא יודעת אם אני בטוחה שאני רוצה קשר`` וכו` וכו` בתוך תוכי מאוד רציתי קשר איתו, אבל ראבק, שוב הפגישות הראשונות המלחיצות, אבל כנראה שאלו הם החיים וצריך להתחיל כל פעם מחדש כדי ליצור עקבות חדשות ושיהיו הכי מתאימות לזוג רגליים, אה סליחה, לזוג משמיים. הפגישה האמיתית, זו שמתארגנים לכבודה ומתיפיפים, ועושים חזרות ובקיצור מה לא, הפגישה מגיעה ואני שמה עלי מכנס וחולצה המחמיאים לגופי, לא מתאמצת במיוחד, למי? לבחור היפה הזה? לא רוצה שיחשוב שנידלקתי עליו, מי הוא בכלל, אבל המרחק כה רב בין מה חושב הראש שלי לבין מה אני עושה באותם הרגעים לקראת הפגישה. הכי הכי השתדלתי להראות רעננה באמת. את הקשיחות שבי השארתי, את ההופעה הרגילה שלי השארתי רק דאגתי כמו שאמרתי לא להיות עיפה מנומנמת כזו, מה שבאמת לא יאה לפגישה ראשונה. אז כמו שאמרתי, הגעתי לפגישה רעננה ולבושה כמו שאני רגילה להתלבש. הוא הביט בי, רצה לנשק אותי בשפתיים נשיקה קלה כזו ומתוקה אבל רמזתי לו, שיעצור, הופס לא כל כך מהר חבר. הוא שוב הביט בי ושלח אלי מבטי הערצה וחיוך שובה לב, כאילו אומר ``את מדהימה אותי כל פעם מחדש`` לא שהיו כמה פעמים אבל כנראה שמהפגישה הראשונה שהתארכה בדיוק עשר דקות ועד לפגישה הזו נהייתי כבר יותר מעניינת מבחינתו,אנחנו יושבים ומדברים על הא ודא, ואני בתוך תוכי חושבת ביני לבין עצמי אם שאר הפגישות שלי איתו יתקיימו באופן הזה אז חבל על הזמן, הבחור יאבד את סבלנותו כלפי. כלומר, כמה הבנאדם יכול לשבת מולי ולדבר, הוא בטח ירצה לגעת מתי שהוא, ואז שוב המחשבות המעצבנות האלו בהם אני אומרת לעצמי, מקסימום, אם אין לו סבלנות אז ניפרדים, כלומר לא מתחילים. לקראת שאר הפגישות הפרפרים שבבטן הפכו להיות כבר כמטרד, הבטן החלה לכאוב והמחשבות והשאלות התחילו לרוץ בראש, שוב פעם לסדר ביביסיר, ואם הבחור לא שווה את המאמץ? ושוב להשתדל ולהשתדל עד שיצא עשן ובסוף מה קורה? ש ג ר ה !!! הבנאדם מתחיל למצוא חן בעיני, כבר כמה פגישות והוא נותן לי את הזמן שלי, לא מתקרב לא נוגע, כמובן שהוא מת לגעת אבל עומד בו בהבטחתו לא ל``התעסק`` איתי אלא אם כן יהיה שיתוף פעולה מלא מצידי, טוב, אולי לא מלא, אבל לפחות התחלה. הוא ממשיך להחמיא לי, להתקשר כל פעם ולאמר לי כמה שהוא אוהב אותי, וכמה שאני בחורה מיוחדת במינה, וכמה שאני יפה וסקסית, רק רגע, תנו לי להביט במראה, הפעם האחרונה בא שאלתי את המראה אם יש יפה ממני היא התנפצה לי בדיוק בפנים. ונותרה לי צלקת ובגלל הצלקת הזו אני לא מסוגלת להכנס איתו למיטה. הרגע הזה של הסקס מתקרב כבר ממש מתחשק לי, אבל מ
ולדעתי הכל התנהל בדיוק בזמן שלך, ורק הבדיוקים שלכם לא הצטלבו. מקווה וגם בטוחה שיהיה מישהו שגם הזמנים שלכם יתאימו, ושגם יהיה לך נוח יותר לספר לו את הסיבה האמיתית לפחדים, החששות והדחיות. תודה, שוב.