"הוא היה קיים תמיד ובכל מקום- היות
והוא מעבר לזמן ולמקום. בעומק אפשר להבין שהוא המציאות היחידה הקיימת באמת" קשקוש/כשכוש/הזיה לא קוהרנטית "ב) כבר הראתי שהאפשרות שישנו אלוקים תתכן" אלהים אינו נחוץ, ולא יצלח לדבר זולת לצור בו על פי צלוחית. עליך להוכיח את קיומו ישירות, או על דרך השלילה. "אתה לא סתם טוען שהוא לא קיים" אין שום ראיה לקיומו "ג) שוב אתה מבקש ממני להוכיח מה שכבר סיכמנו שלא ניתן להוכחה" נו, אם לא ניתן להוכיח את קיומו, אז על מה תזיע? מה כבר בקשתי? בקשתי הוכחה לכך ש"אלהים" אכן קים ואינו סתם הזיה נוירופסיכואלקטרוכימית השוכנת רק בתבן אשר בין שתי אזניך. האם תציג ראיה כזו, או לא? מה אתה אומר? ס"ה המאסה/אנרגיה ביקום הוא אפס, לכן אפן היווצרות היקום אינו "יצירה" יש מאין, ואינו מפר שום חק שמור, ואינו מצריך "יזם" (causer) כמובן. אולם, אין סכוי שתבין זאת אם נשרת כה מוקדם מלמודי מדעי טבע. אתה מבין, אימבצילוני מתוקי? לא די ש"אלהיך" _מעולם_ _לא_ נראה לאיש, _לא_ נגלה לאיש, _לא_ פעל פעולה מוכחת, ואין _שום_ מבחן שניתן לבצע או, למצער, להגותו ולו בחשיבה _תאורטית_, כדי לגלות האם הוא קים אם לאו, אלא אפילו _אינו_ נחוץ כ"יזם" להיווצרות היקום. הבט על עצמך ועל בני מינך העלובים: מה דרדר אתכם למצב כה ירוד בו החלטתם לבחור בחיים כל כך תובעניים, תוך השתדלות כל כך עקרה לשאת חן בעיני הזיה נוירופסיכואלקטרוכימית, המצויה רק בין אזניכם, שאין הוכחות לקיומה מחוץ לספוג שבין שתי אזניכם, שלא נגלתה מעולם לאיש, בלי לקבל שום תמורה בעין בעולם זה, ובלי הוכחות שתהיה תמורה כלשהי בעולם אחר. מה גרם לכל זה?