לפעמים אתם מרגישים ריקים?

InAnotherTime

New member
לפעמים אתם מרגישים ריקים?

שהחיים שלכם רגילים כאלה, ששום דבר לא מרגש אתכם... שלא עשיתם משהו כיף ולא שגרתי כבר הרבה זמן?

לא, אני לא נכנסת לדכאון קליני... זו תחושה שבאה והולכת.
המציאות ה"רגילה מידי" הזאתי.
הכל חוזר על עצמו.

מה עושים עם ההרגשה הזאת?
 

bikingstudent

New member
ברור..

יש הרבה ש"לא באמת עשו משו כיף ולא שגרתי" מעולם..

קודם כל תיבדקי עם עצמך למה המצב הוא כזה ?
מה צריך כדי לשנות את זה ?
והכי חשוב למה את לא יכולה לעשות את זה עכשיו ?
-ומתי את כן יכולה לעשות את זה ?

שימי לך יעד ובהצלחה!
 

EdisonGirl

New member
בטח- זו התקופה הזו בדיוק

ומה אני עושה בנידון? לוקחת את האחריות שלי לגבולות שלה ובוחנת אותן, מורדת בכל דבר שאפשר למרוד בו - כלומר, בלי להרוס לעצמי את החיים.
שונאת שיגרה, והאמת שהתחלתי להתאהב בהתנהגות הספונטנית שלי לאחרונה. משהו שהיה קיים בי כל הזמן ולא קיבל מספיק ביטוי...

מצאי את מה שמרגש אותך, והביאי את זה אליך.
 

BloodyRose

New member
לא נותנת לעצמי להרגיש ככה

אני מסתכלת על כל זה מנקודת מבט טיפה שונה.
חייתי תקופה די ארוכה חיים "לא שגרתיים" וזה בדיוק מה שהייתי צריכה באותו הרגע. בשנייה שהרגשתי שמיציתי ושאני כבר לא יכולה יותר, עזבתי וחיפשתי דרך טובה יותר, או מתאימה יותר, לחיות. אז עשיתי שינוי די גדול, וכרגע אני חיה חיים בורגניים לחלוטין, ונהנית מזה לגמרי.
אם וכאשר גם את זה אני אמצה, אני אעבור לדבר הבא. אני לא רוצה להשתקע בחיים שמשעממים אותי, אני לא רוצה לקום כל יום לחיים שלא טוב לי בהם.
וזה נכון לגבי עבודה, חברים, בן זוג, מקום מגורים וכו'. ברגע שאני מרגישה שזה כבר לא נכון לי, אני אומרת תודה שאני לא כבולה באזיקים ושלשלאות לשום דבר, ומחפשת את הדבר הבא שיעשה לי טוב (וזה לא שאני ממצה דברים תוך חודש. כשאני מוצאת נקודה שטוב לי בה, אני יכולה להישאר בה שנים).

נקודת המבט הבורגנית אומרת שיש לנו את כל החיים לחיות חיי שיגרה. שנות העשרים זו *ה*תקופה לחוות, להתנסות ולחפש את מה שנכון ומתאים.
השבוע בדיוק דיברתי עם מישהי בעבודה שחגגה לא מזמן יום הולדת 30. התאריך הזה גרם לה להסתכל על עשר השנים האחרונות, ולחשוב מה היא עשתה בזמן הזה. היא עבדה בהרבה עבודות שונות ומשונות (החל בעבודות בניין וכלה בPA של מנכ"ל חברה), גרה באינספור מקומות, טסה המון פעמים לחו"ל ליעדים מגוונים, הייתה בקשרים, הייתה לבד, התחתנה ועוד כהנה וכהנה.
בעוד איזה עשור בחייה היא תוכל לעשות את זה שוב? הם חושבים על ילדים, הם קנו בית, היא כבר לא תעבור דירה לאיזור שונה בארץ בכל שנה, היא לא תתנסה בעוד מגוון רחב מדי של עבודות, היא כבר לא תטוס ליעדים אקזוטיים בחו"ל לפי גחמה.
וזו הדרך לעשות את זה, כל עוד מתאפשר. לפני המשכנתא, לפני הילדים. (בתנאי שזה מתאים. אני עבדתי סה"כ ב 2-3 עבודות מאז שהשתחררתי מהצבא, וגרתי במספר דירות באותו האיזור, וזה מה שעושה *לי* טוב)

אני לא מכירה אותך ולא יודעת מה את עושה בחייך, אבל העצה הכי טובה שקיבלתי ושאני יכולה להעביר הלאה, היא שכל אחד צריך לעשות נטו מה שעושה לו טוב. העבודה שלך שגרתית ומשעממת? תחפשי עבודה אחרת. נמאס לך מהשגרה בחיי החברה? תחפשי הופעות טובות, תערוכות, סרטים - מה שאת אוהבת. נמאס לך מהאיזור שאת גרה בו? תעברי דירה למקום אחר.

אני לא מרשה לעצמי להרגיש ריקה, כי אני יודעת שאני חיה את החיים שאני רוצה לחיות. אז לשאלתך מה עושים? משנים. זה יכול להיות דבר גדול כמו דירה או עבודה, וזה יכול להיות דבר קטן, כמו שינוי מקומות הבילוי או גיחה קצרה לחו"ל כדי להתנתק מהכל, גם לסופ"ש.
 

einat162

New member
מסתכלת על אחרים - שלא הצליחו או חושבת

אם באמת כל הדברים ה"מגניבים בעלי משמעות" שאחרים עושים באמת מתאימים לי כדי להרגיש טוב יותר ...

לנסוע לטראק איפשהו? - לא מרגישה נוח במקום שהוא לא מערבי/ מתועש/ דובר אנגלית (ולא רק נותני שירות).
לעשות צניחה חופשית/ באנג'י? - אני פחדנית מידי, פלוס - גם ככה זה להתגרות בגורל ויש תאונות.
"להתנדב" - במסגרת כלשהי זה אומר התחייבות שיכולה להוציא חשק אמיתי שיש מידי פעם, ואני גם לא יודעת מה (הכי בא לי בכלביה/ צער בע"ח - אבל אין אחת כזאת באזור מגורי).

אני משתעשעת בלנצל את הויזה שלי לארה"ב שוב- אבל מחפשת עם מי (נסעתי לפני כמה שנים לניו יורק- פעם ראשונה ויחידה בארה"ב). אירופה כבר מרגישה "קטנה עליי" (באמת שהיה קשה לי להקליד את המשפט האחרון- אבל נראה שכולם כבר נוסעים לאירופה "בשוטף" שזה כבר לא כ"כ מלהיב, וגם יצא לי להיות בכמה מדינות).
אולי אני אסע כחלק מקבוצה מאורגנת של 20+..... רק לנסוע - בא לי מיאמי/ לוס אנג'לס ככה.
 

bikingstudent

New member
לנסוע יותר מגניב


 

Purple Mushroom

New member
אני כבר מתנדב כ3 שנים

ולפני היום התנדבות (יום שלישי, בין 18:00 קצת לפני, עד 20:00 אולי גם קצת לפני). זה נראה לי שגרה, אבל בסוף משמרת, למרות התורנות ניקיון, אני די מרגיש סיפוק. כיף בשגרה כזאת, כיף לתת שירות, ולתרגל נתינה. (מה שלימדו אותי במהפכה של אהבה. )
. הזכרת לי לפרסם את המסיבה, של ה3 שנים. יום שלישי הקרוב, שבוע הבא.
 

someone030

New member
נקודה למחשבה..

אפשר גם לעשות טראקים במערב אירופה, תנסי את שוויץ, אוסטריה או הדולמיטים באיטליה. מדינות מערביות, הכל מסודר, נקי, שילוט. נכון קצת יותר יקר אבל אם מתנהלים נכון אז לא נורא. אירופה זה לא רק ערים עם מוזיאונים, חנויות ומסעדות.
 

Light18m

New member
אני מרגיש ריקנות בזמן שאני לא לומד.

גם כשטיילתי- מה שהרגיע אותי הוא שלמדתי ספרדית.
 

Optimistic Girl

New member
כן הייתי שם

עד שהבנתי את הדבר הנפלא של קביעת מטרות.
כשיש מטרות ואני משיגה אותם
אין כמו ההרגשה הנעימה של סיפוק אושר פנימי.


מכירה היטב את תחושת הריקנות חושבת שהיא נובעת מחוסר יעוד וחוסר מטרות בחיים.
 
השאלה היא איך את מגדירה ״רגיל״

אני, כשמשעמם לי, עושה את הדברים שאני אוהבת (אמנות ומוזיקה).
אי אפשר לומר שהם לא חלק מהשגרה שלי. הם בהחלט כן.
ועדיין, כל פעם ליצור משהו אחר, וללמוד לנגן יצירה אחרת, זה כיף (עד שהיצירה כבר יוצאת לך מכל החורים).

את גם לא חייבת ללכת רחוק (טיסה/בנג׳י וכו׳).
את יכולה בכיף למצוא מסלולים פה בארץ, ולנסות לראות לאן הם מובילים (בשביל זה יש סימון).
זה גם אחלה ספורט.
 
בהחלט מבין מה עובר עליך. זה עובר עלי כבר כמעט

שנה. הגשמתי את החלום שלי (אופנוע ספורט מיקצועי) אבל זה רק לסופ"ש. מעבר לזה - כבר קשה מאוד למצוא ריגוש בחיים. יש המון דרכים שאפשר לנסות להשיג מהם ריגושים - טיולים, אקסארים, חוויות משותפות, משימות חדשות שאנו מגדירים לעצמנו, אהבות חדשות (ואפילו אסורות). אני התחלתי ללמוד לתואר שני בתקווה שזה ירגש אותי - אבל לא. נרשמתי שוב למכון כושר כי כולם אומרים שזה יעשה לי טוב. זה באמת קצת עזר והכניס לי קצת משהו לצפות לו במהלך השבוע. וכמובן שיש לי את הסופ"ש לתת בגז על האופנוע. תנסי גם את להגשים חלום או משהו כזה. אם בא לך לדבר או סתם לפטפט...צרי קשר. בהצלחה.
 

nivos7

New member
מטפלים בה כמה שיותר מהר , לפניי

שאת מוצאת את עצמך רושמת בפורום : תמיכה נפשית למבוגרים !!!
.

מצחיק שלפני 30 שנה, היה את משבר גיל ה40, אנשים פתאום עשו הסבה מקצועית , פתאום קונים אוטו חדש נוצץ בצבע אדום
היום ,כבר אנשים נכנסים למשבר גיל ה20.
"השגרה משעממת אותי" "הריקנות ממלאת אותי" וכו'
תאכלס , אם החיים היו מספקים ולא ריקנים, תעשיית האלכוהול והסמים הייתה פושטת את הרגל

מה שלי עוזר כדי לצאת ממהרגשת הריקנות זה ללמוד דברים חדשים
כמו שכתבו לך אחרים בפורום , ללמוד שפה , ללמוד יצירה חדשה(זה בטח קשה)

מה בנוגע אלייך ?
דברים שאת אוהבת לעשות
דברים שנמאס לך מהם
שנהיה יותר ממוקדים בלנסות לתת לך עצות

בברכה
 

Purple Mushroom

New member
אני זוכר את התקופות שכתבתי בפורום הזה

תמיכה נפשית למבוגרים. הייתי צריך sos. היום למדתי להתמודד עם ההתקף לבד, עם קלונקס, ותמיכה של אהבה מחברים ושותפים. היום אני כנראה הרבה יותר חזק נפשית !
 
אני עושה את החיים שלי מרגשים, לא חייבים כל

הזמן להסתכל על מה שאין, תמיד כדאי להנות ממה שיש, או לשנות את מה שחסר.
 
למעלה