לקראת מעבר לאוסטרליה - ריכוז מידע

[רוקד עם שבלולים]

��

סנטרלינק הוא אכן המוסד המקביל לבט"ל. אתם לא משלמים לו - הוא משלם לכם במידת הצורך.
לגבי הילדים, אז ראשית הנה משהו שכתבתי בזמנו על העניין מהזווית של ילד שהיה במצב כזה:
http://www.brb.co.il/מעברים-איך-ילדים-זוכרים-את-חווית-הרילו/
ושנית, בכל מה שנוגע לילדים אתם הורים מנוסים ממני, גם בפז"ם בכלל וגם ספציפית לגבי הילדים שלכם, כך שאתם בעמדה הכי טובה לדעת מה ישמח את הילדים שכם. אבל כמה מחשבות בכל זאת:
- אם הילדים שמחים בחייהם התל אביביים, מלבורן (בפרט הפרברים המשעממים של מקינון ושות') הם באמת לא גליק גדול. יהיה להם יותר מקום לנשום, בבית וגם בכיתת בית הספר, אבל יש הרבה פחות אקשן וזמינות של אנשים, מקומות ואירועים.
&nbsp
- להיות נער בתל אביב נראה לי, האמת, יותר שווה מלהיות נער במלבורן. המשוואה משתנה בגיל 18, שבו הישראלים הולכים לצבא ואז צריכים, שלוש שנים אחרי (או שנה ומשהו לבנות) להתחיל לגרד פרנסה, והאוסטרלים יכולים ישר להתחיל לחיות - ולהיות מבוגר צעיר במלבורן זה מאד כיף. לילדים בגיל שיש לכם הטיעון "לא תצטרכו לעשות אף פעם מילואים" סביר להניח שלא יהיה הכי אפקטיבי, אבל בשביל זה אתם ההורים פה והם לא.
&nbsp
- אני בדעה שהכלי הטוב ביותר של הורים במצב כזה הוא האמת. תגידו להם דוגרי: המשפחה עושה ניסוי, מעבר לתקופה מסויימת עם אופציה להארכה במידה וימצא חן. לדעתי אין הרבה טעם לנסות ולצבוע את המעבר בוורוד, כי התקופה הראשונית באמת תהיה להם קשה, נקודה. לכל הורה הנקודה הזו גורמת לרגשי אשמה, ומי יודע כמה משפחות נשארו בישראל על הסעיף הזה. זה חלק מחוויית ההגירה: מי שהחליט לעזוב, מוצא את עצמו במרכז של אשמה (בין אם מפורשת ובין אם כזו שהוא מניח את קיומה) מצד הילדים, המשפחה שנשארה בישראל, ובמידה מסויימת גם מצד עצמו. זה המחיר, ואתם תשלמו אותו מרגע שתודיעו על כוונותיכם, ועד סוף ימיכם.
&nbsp
- אגף אחד שבו מלבורן מצטיינת הוא ספורט. גם לצפות וגם לעסוק. אם יש לכם ילד שמתחבר לספורט כלשהו, יהיה לו כאן מעניין והאפשרויות נרחבות.
&nbsp

 

[יואב סיגנל]

קראתי את תובנותיך כילד

ראשית, סופסוף אני מבין שיש לך גם שם אמיתי

האמת שקצת התבאסתי מהזכרונות שנטבעו בך. מרביתם קודרים.
בכל אופן, רשמתי את כל העצות שנכתבו כאן למעלה.

 

[רוקד עם שבלולים]

קודרים? באמת?

לא כיוונתי שייצא קודר. יש לי גם המון זכרונות טובים מהתקופה ההיא. בכל מקרה, כולי תקווה שזה יועיל לכם במשהו

 

[יואב סיגנל]

הכול בעיני המתבונן

ילד בודד (שאינו זוכר חיי חברה מהותיים) שבשנה הראשונה נמצא רוב הזמן בבית ודי בהלם - זו התרשמותי העיקרית ולכן די קודרים.

כיוון שילדינו יותר גדולים, אני מקווה שיתחברו בקלות, וחוצמזה הם כשלעצמם יוכלו לחזק אחד את השני.

אבל זה בהחלט חומר למחשבה כיצד להיערך לבאות מבחינתנו.

 

[יואב סיגנל]

מכירים סוכנות רילוקיישן (לא הגירה)?

ניתנה לנו האפשרות התקציבית להיעזר בשירות רילוקיישן מקומי שיסייע במציאת מגורים מתאימים ובחיפוש אחר בתי ספר לילדים, כמו גם עזרה או הדרכה בהליכים בירוקרטיים שונים.
מישהו יכול להמליץ על סוכנות רילוקיישן כזו במלבורן?