לרזות בראש אחר

[דליה גולן]

לרזות בראש אחר ../images/Emo39.gif

באתי מהפורום שם, ורציתי לשאול כמה מכם/ן מתמודדות/ים פה עם עודף משקל. כי יש לי כיוון מחשבה מסוים שאני רוצה לפתח אותו איתכם בקשר לזה.

 

[להבה ירוקה]

../images/Emo105.gif

מק

 

[s h i r k u s h]

אני בצד השני...

מתמודדת עם משקל נמוך, לא משנה כמה אוכל אני לא משמינה יותר מכמה גרמים. נשמע כמו חלומה של כל אישה אבל תאמינו לי שזה סיוט- להתגייס זה היה סיפור ענקי והייתי צריכה להילחם ממש נגד הצבא ולשמחתי ניצחתי. כל מי שרואה אותי משום מה מוצא לנכון להעיר הערות שאני נראית כמו אנרוקסית או בולמית וכן זה פוגע ומעצבן, בשלב מסויים מתרגלים אבל זה עדיין מתסכל ולא כזה כיף.

 

[דליה גולן]

שירקוש

אינני דיאטנית, חייבת לציין קודם כל. אבל ממה שקראתי ושמעתי, חסרים תזונתיים יכולים להשפיע על אי ספיגת אוכל טובה. האם עשית בדיקות מקיפות? רופאה בדקה איתך את הכיוון הזה שירקוש?? 2. בתכלס, כמו כולנו, שומעת את מי שאומר/ת שקשה להם לעלות במשקל ושהם "אוכלים המון" אבל כשיורדים לפרטים מסתבר שזה לא כך. בכללי חשוב איכות המזון, גיוון ולפזר 5-6 ארוחות על פני היום - יכול לעזור. היית אצל תזונאית?

 

[s h i r k u s h]

בוודאי...

הייתי אצל תוזנאית בין הטובות בארץ, שכחתי את שמה, והאמת שהדיאטת השמנה לא עזרה לי, רק כשהתגייסתי העליתי קצת במשקל, פשוט יש לי חילוף חומרים מהיר. אני נבדקת אצל רופא כל כמה חודשים...

 

[דליה גולן]

וקשה לך לתגבר את התזונה שירקוש?

כי אין לך תיאבון כ"כ? = גם קורה מחוסרים תזונתיים, כמו ברזל למשל.. את מזכירה לי קטע מילדותי.. בגיל 10 שקלתי - 25 ק"ג (!) הייתי ציפלונית אמיתית ע ד נישואיי וההריון הראשון שלי. אמא שלי בילדותי כ"כ דאגה שנתנה לי תרופה שתעורר את התיאבון שלי.

 

[דליה גולן]

שירקוש

הגבתי לך בשרשור "התמודדות עם פגיעה באחרים". נראה לי שהשרשור עומד לעבור לדף האחורי ולא תראי אותה. מקוה שאצליח לעזור לך קצת.

 

[אופירA]

קודם תספרי מה הכיוון מחשבה...

אח"כ אני אספר לך כמה אני מתמודדת (ועם כמה אני מתמודדת...)

 

[דליה גולן]

(אחד) מכיווני המחשבה החשובים

לדעתי.. זה האם ההרזיה נובעת מלחץ חברתי: "מה חושבים עליי" למשל, או ממקום של אהבה כלפי עצמך. מפני שזהו הבדל משמעותי. איך את מרגישה/חושבת על ענין ההרזיה שלך אופירה? איזה יחס יש לך לתהליך הזה אצלך?

 

[לקשמי]

אין לי עודף משקל אבל...

בתור מי שבמשך שנה + בערך רזתה הרבה, אני יכולה לעוץ עצה לכל אלה שרוצים לרזות: איך רזיתי? הדבר העיקרי כאן הוא קודם כל שבכלל לא התכוונתי לרזות. הכוונה שלי היתה פשוט לשנות הן את התזונה והן את הרגלי האכילה. לפני כן הייתי מכורה לג'אנק פוד והיו לי הרגלי אכילה לא בריאים (למשל הייתי אוכלת גם בלילה, דבר שהוא מאוד לא מומלץ) וזה השפיע הן על הבריאות והן על המצברוח. תמיד ידעתי שיש קשר אדוק בין התזונה לבין מצבי רוח ואפילו דיכאון, לפחות אצלי. אז החלטתי לשנות כאמור את התזונה, הורדתי ממתקים, מטוגנים ושאר ג'אנק פוד ובנוסף קבעתי לעצמי כלל: לאכול רק כשאני רעבה. אוכל הוא רק דלק לגוף, הוא אמור להזין אותו אבל לא להיות מקור לפיצוי על תסכול, שעמום וכד'. במילים אחרות אימצתי את הכלל: לאכול כדי לחיות ולא לחיות כדי לאכול. בעבר שיעמום היה גורם לי ישר ללכת למקרר, או לקיוסק הקרוב. היום, אם משעמם לי אני מוצאת תעסוקה ולא פותרת את העניין באוכל. מקווה שעזרתי.

 

[BellA עלמה]

זה נשמע הגיוני

אבל זה קשה

 

[דליה גולן]

לא הולך חלק תמיד באמת, מנסיון עלמה

אבל אפשרי ובסוף עובד (!). מאד עוזר גם כשעולים על כמה נקודות מפתח (מחשבתיות במיוחד) שעוזרות לשבור הרגלים קלוקלים של שנים. כתבתי בעבר בפורום "לרזות", שבסה"כ לא נולדנו עם כפית ביד והתנדנדנו בעריסה ליד המקרר - אנחנו רוצים ושואפים לחזור לגרעין שפוי שקיים בנו. לך היה נסיון שהיה קשה לך איתו עלמה? (פרטי אם בא לך)

 

[BellA עלמה]

לא כלכך הבנתי

האם הכוונה היא לניסיון 1 כי לדעתי זה דווקה מכלול שניסיונות שושים אותנו מה שאנחנו. ז'א ההצלחה או אי הצלחה נובעת מכמה דברים שלא פשוט לבודד אותם

 

[דליה גולן]

אמרת משו חשוב עלמה

"לא נכשלתי 10,000 פעמים, הצלחתי לגלות 10,000 דרכים שגויות" - תומס אדיסון אני חושבת, שנסיון/ות של חוסר הצלחה הם אבני יסוד (חשובות) שמהם מקבלים את המידע "מה לא מתאים לנו" ולכוונן את עצמנו עפ"י זה. את צודקת, זה לא פקטור אחד לרוב כמה...(וכדי להבין ולגלות מהם, גוף וגם נפש קם פורום שלם). רוצה לחשוב ולדבר על זה עלמה? כמו אפשר להתחיל מלדבר על התזונה למשל. איך היא היתה: חד גונית? שבלונית או אהובה עליך? מאוזנת? הרכבת אותה באופן עצמי או עם תזונאית?

 

[BellA עלמה]

אממ אין לי בעיה לדבר על זה

אבל קצת קשה לי לבודד את הפקטורים למרכיבים. לגבי תזונה אז מי גיל מאוד צעיר אני מסתובבת בין דיאטאניות לקבוצות הרזייה. ולפני זה זה היה די מורכב מחייבים ואסורים. למשל חייבים לאכול פירות וירקות ואסור לאכול ממתקים ושוקולדים (שהייתי מחביאה אצלי במגירה בחדר). אולי ההשמנה שלי בעצם נובעת ממרד נגד ההורים. נקודה למחשבה

 

[שמשית זורחת]

סליחה שמתערבת

את עדין מנסה למרוד בהורים שלך?

 

[BellA עלמה]

לא יודעת . אולי

אי שם בתת מודע . למרות שאני ממש רוצה לרזות , יש משהו שחוסם אותי.

 

[דליה גולן]

עלמה

ברגע שנכנס לענין "חייבים ואסור" נדרך כפתור שמוציא אותנו מהפסים שאנחנו זורמים בהם בנפש-גוף שלנו הכי עלמה. זה הופך להיות ענין שמוכתב לך, ולא שא ת רצית ובחרת בדיוק. בגלל זה ההצלחה במטרה הזו מנסיוני, זה כשהולכים עם הראש מאווים והיחוד הספציפי שלך. איך את מרגישה שהכי יתאים לך וירגיש לך טוב? יש בזה הרבה ניסוי ותעיה, וחוסר ההצלחה בנסיונות הקודמים יכול להיות האור במגדלור שעוזר בהתכווננות. דוגמא אישית למשל? חשבתי שנאלצים בדרך הזו להסתפק בתפריט מאד "יבש" שמאד לא נחמד איתו (בדרכי בסוף עשיתי מאכלים לא עתירי קלוריות משגעים כאלו שחבל"ז), ולרדת באופן משמעותי בכמויות האוכל וכד' - כל מה שקשור היה להרזיה - הקונוטציות השליליות שחברו לה אצלי עם השנים, הלחיץ ומה שהפיל אותי בעבר הרבה פעמים, עד הפעם הזו. התחלתי לדבר איתך על הצד המעשי קודם, כי בתכל'ס כשתזונה למשל לא מאוזנת וחסרה מתפתח רעב אמיתי שאי אפשר לעמוד בו, הגוף להשרדותו יתבע את מה שחסר לו ובית דין לא יעזור

האכילה הרגשית, היא סיפור סיפור שיש מה לחפור ולגלות בפני עצמו. ודורש אורךך נשימה כדי לטפל בה מהשורש ולצאת ממנה ב ה ד ר ג ה.. (לקח לי המון זמן) המחשבה שהשמנה שלך נובעת ממרד ההורים מאלפת (דורש מאד מודעות אמיצה). ברגעים האלו עלמה, אני חושבת האם בגלל שההשמנה התחילה משם, אח"כ נכנסת לדפוסי אכילה רגשית שקשה לך היה/עדיין לצאת מהם? את נלחמת זמן רב בהשמנה?

 

[BellA עלמה]

שאלה לי

רזית כי בעצם לא עשית דיאטה? האם זה כלל גם פעילות גופנית?

 

[דליה גולן]

כן ועדיין עושה

התחטבתי כפי שלא הייתי מנעוריי. תזונה וספורט הם צמד מאד שהולך יחד בהרזיה, כמעט הכרחי .. חוץ מזה עלמה, שמה שיפה בספורט שהוא (היה) ועדיין מסגרת ששומרת = כשאת משקיעה, יותר איכפת לך לשמור על התזונה. זה הופך למין מעגל קסמים (חיובי) כזה - את משקיעה רואה תוצאות וזה מאד מעודד להמשיך הלאה בזה. רזיתי כי לא עשיתי דיאטה, אבל הכונה באופן התפיסה שלה שרווחת אצל רובם.. כמו למשל התיאור שסיפרתי לך איך התיחסתי וחשבתי על זה. עלמה יותר חשוב, האם את מרגישה עכשיו שאת חופשיה מכבלי ההורים או עדיין לא לגמריי פנימה? איך הקשר שלך איתם היום (אם מתאים לך לענות),