וגם משהו ממני-במיוחד ל-STAR
על הדברים ששאלת את אחת מהצד, על האושר והלילות וכביש החוף על זה אני רוצה לאמר שאין סתירה בין אושר, אהבות, לילות לבנים, כאב ו 140 קמ"ש בכביש החוף(לי היה רומן ארוך עם עמודי חשמל שקראו לי) אני יכולה להעיד על עצמי שאני אחת מה"פזמניקיו"ת" פה- 15 שנה וכבר 4 שנים אחרי המשבר שבא מהמשבר והמוות הזה הוא חלק ממני, מההוויה שלי, ממה שאני, זה לקום בבוקר לאכול לתחוק, לקחת את הילדה לגן להתרגש בצהרים לקחת חזרה, לריב לאכול לשמוח לחגוג לקנות לא לישון מעצב, לא לישון מהתרגשות, לא לישון מדאגה ותמיד תמיד אני אחותו של זה שהתאבד אבל אני תמיד עוד הרבה הרבה דברים אחרים תמיד קיימת השאלה על הזמן? עושה את שלו או לא? לצערי למרות שזו קלישאה זה נכון, הוא משנה עוצמות, הוא מאפשר לא לישון בלילות לבנים, ולישון מצוין בלילות אחרים מבלי שזו תהיה סתירה ליאת
על הדברים ששאלת את אחת מהצד, על האושר והלילות וכביש החוף על זה אני רוצה לאמר שאין סתירה בין אושר, אהבות, לילות לבנים, כאב ו 140 קמ"ש בכביש החוף(לי היה רומן ארוך עם עמודי חשמל שקראו לי) אני יכולה להעיד על עצמי שאני אחת מה"פזמניקיו"ת" פה- 15 שנה וכבר 4 שנים אחרי המשבר שבא מהמשבר והמוות הזה הוא חלק ממני, מההוויה שלי, ממה שאני, זה לקום בבוקר לאכול לתחוק, לקחת את הילדה לגן להתרגש בצהרים לקחת חזרה, לריב לאכול לשמוח לחגוג לקנות לא לישון מעצב, לא לישון מהתרגשות, לא לישון מדאגה ותמיד תמיד אני אחותו של זה שהתאבד אבל אני תמיד עוד הרבה הרבה דברים אחרים תמיד קיימת השאלה על הזמן? עושה את שלו או לא? לצערי למרות שזו קלישאה זה נכון, הוא משנה עוצמות, הוא מאפשר לא לישון בלילות לבנים, ולישון מצוין בלילות אחרים מבלי שזו תהיה סתירה ליאת