תשובות
הרבה אנשים מגלים ופונים אל האלוהות בצר להם. בין אם הם נקלעו למצב קשה בחייהם ובין אם הם חשים מחסור (לא הכוונה מחסור פיזי, אלא איזשהי הרגשה שיש "משהו מעבר", מחסור דתי/רוחני) כלשהו בחייהם - או אפילו שני הגורמים ביחד - מדובר בצורך כלשהו של האדם. אחרי הכל, האלים, לפחות לפי תפיסתי שלי, לא תלויים באדם. הוא מצפה ומקווה שהאלוהות תעשה את הצעד הראשון ותעזור לו לא הייתי קורא לזה חוצפה או חטא, אך הייתי אומר שציפייתו של האדם היא לא במקום. לדעתי, לא ניתן לצפות מהאלים לענות. שוב, תלוי מי האל, הוא יבחר אם לענות או לא, בדרך אותה יראה לנכון. האם בקשתו או אפילו פנייה עקיפה לעזרתם מתקבלים בברכה כמו בקשתו של מאמין אדוק וותיק? שוב, זה לדעתי כבר תלוי באל עצמו.אני נוטה להאמין שהאלים בהם אני מאמין היו בהחלט מושיטים יד לעזרה למישהו שאינו מאמין אדוק בהם, רק בשל אופיים (טוב, נו, לפחות אחד מהם) של האלים. אני לא חושב שאופי מע' היחסים עם אלים הוא של "רעות". זו לא מע' יחסים עם אלים, ולדעתי מי שחושב כך, עם כמה שהוא לא יהיה שמח בגישתו זו, טועה, לדעתי. האם חוסר כבוד שוכן בלבקש מאל\ה כלשהו טובה מבלי להציע קודם כל דבר בתמורה? תלוי מי האלים - ועוד יותר תלוי מהי הבקשה. יש בי התחושה כי אלים לא יראו בעין טובה בקשה לזכות בלוטו (דוגמא שכבר ניתנה) למשל, ממישהו שאינם "מכירים". גם למי שמאמין בהם, הם יאפשרו לו את זה אך ורק, אולי, אם הם יכולים ל"סמוך" על המאמין שישתמש בכסף למטרות טובות (עפ"י אופיים וגישתם של האלים). האם אתם מאמינים לאלים ישנם סטנדרטים כלשהם לגבי למי לענות, אצל מי להושיט יד וממי להתעלם? סטנדרטים אחדים? לא. לכל אל ואלה הסטנדרטים שלו למי הוא/היא מוכנים לעזור, איך ומתי. כדי להסיר כל ספק, אנו פונים עליהם קודם כל מתוך כבוד רב ואפילו יראה, אח"כ לומדים להכיר את אופיים האינדיבידואלי. מה שכן, קיים בי הרושם שהאלים לא אוהבים שמנצלים אותם, שמדברים בשמם בלא שביקשו או שמנכסים אותם.
