בקשר לשביזות (קצת אוף, קצת ארוך)
זה גם תלוי בבנאדם. היו אצלי במדור אנשים שהתלוננו כל הזמן על שלוקח להם זמן (שעה!) להגיע לבסיס או על כמות המשמרות (40 שעות בשבוע, האימה! הזוועה!) אז היה להם ממש רע - כל פעם שהם היו בבסיס הם רק נזכרו בסיבות שהמציאו להתבכיין. מרוב שהיה רע להם, הם לא התרכזו במשמרת ובמה שקורה. אצלנו במדור היינו מפעילי מערכות שאחראים על המון שרתים ותהליכים, אז רוב תהליך ההכשרה הוא פשוט לטפל בתקלות כשמישהו מנוסה משגיח עליך וללמוד ממנו - הם התבכיינו ולא למדו. אז הם הרגישו מיותרים והרגישו טפשים. אז גם הצוותים האחרים הרגישו את זה עליהם ולימדו אותי, למשל, יותר דברי "העשרה" על המערכות ואותם פחות. אז גם היה להם שירות פחות מעניין. לעומת זאת, מי שבאו ברוח טובה נהנו מהרבה רגעים חברתיים ובאופן כללי העבירו את השירות בצורה יותר נוחה. רוב האנשים עושים כמו הקבוצה הראשונה. ברוב הפעמים אין מי שימנע מהם לעשות כמו הראשונה ואז הם סתם מדרדרים את עצמם. הcatch הוא שהצבא באמת אינו "תוכנית לבקשתך" - כן, יכול להיות שתעשי חצי שנה קורס, תחתמי המון קבע וישימו אותך בחיל או במערכת שאת לא ממש רוצה. אנשים חיים באשליה שכל אחד צריך לעשות בצבא רק את מה שהוא חולם לעשות כל חייו וגם זה שעה בשבוע - ומה לעשות שצריך גם מישהו שיכתוב את המערכות האחרות. אבל באמת שזה לא נורא כמו שאותם בכיינים מתארים. ויש גם תורנויות שמירה/רס"ר וכו', אבל אני משערת שעם הפז"מ הן יפחתו. לי לא היו תורנויות בקבע בכלל, כאן גם האפליה נגד הבנות לפעמים באה לטובתך כי הם לפעמים מניחים שאין לך את הכישורים לשמור למשל. (למרות שאישית הייתי נותנת הכל בשביל שוויון חובות, גם במשך שירותי הצבאי אמרתי כך) השירות יכול להיות ממש כיף. זה תלוי בחיל שאת נופלת אליו, בפרוייקט שלך ובאנשים סביבך אבל הכי הרבה זה תלוי בך ובגישה שלך לצבא (ובכמה שאת בכיינית או מפונקת). אני משערת שאם החיל והאנשים גרועים כל כך שגם עם גישה טובה תסבלי, בדרך כלל יהיה אפשר איכשהו לעבור - לא לעבודת החלומות שלך אבל למשהו נחמד. נ.ב. סליחה על האורך
ככה יוצא לי. נ.נ.ב. בטירונות שלי, אגב, המון בנות סבלו מזה שנשארנו בסופ"ש הראשון בלי שידעו מקודם. רק מה? התגייסנו ביום חמישי! אז אלו חלק מהאנשים שאת שומעת מתבכיינים שרע להם. קחי אותם בפרופורציה.