יש ספר שנקרא "אדם הראשון" שזהו
ספר עב כרס שמכיל את מדרשי חז"ל בכל מיני רובדים על האדם הראשון מהבריאה ועד לנח. על לילי"ת המדרש (זהוה"ק בראשית, לשון הקודש אם זה אכן מתיחס למדרש הנ"ל אינני בטוחה) אומר ככה: רבי שמעון אמר בוא וראה ממקור תהום רבה העליון נמצאת נקבה אחת, שהיא רוח מכל הרוחות, והרי ביארנו כי לילי"ת שמה, והיא היתה נמצאת בתחלה אצל אדם הראשון, ובשעה שנברא אדם ונגמר גופו, נזדמנו על גוף ההוא אלף רוחות (אלף אגב, זה המספר הגבוה ביותר שיש בלשון הקודש והמספרים אגב, אינם כפי שאנחנו מכירים כיום אלא מאותיות) מצד שמאל, זה בקש לכנוס בו וזה ביקש לכנוס בו, ולא היו יכולים, עד שגער הם הקב"ה. ואדם היה שוכב גוף בלי רוח, ומראה שלו ירוק היה, וכל אותן הרוחות היו סובבים עליו, בשעה ההיא ירד ענן אחד ודחה לכל אותן הרוחות... הוציא רוח ההוא של נפש חיה העליונה לנפוח בו באדם, שיהיה כלול משני צדדים כראוי זש"כ "ויפח באפיו נשמת חיים ויהיה האדם לנפש חיה", לנפש חיה ממש... וכאשר עמד אדם היתה נקבתו דבוקה בצדו. ואותה נשמה הקדושה שבו היה בכח לשמש לצד זה ולצד זה והיתה די לזה ולזה, לפי שכך היתה נכללת, אח"כ נסר הקב"ה לאדם ותיקן לו נקבתו, זש"כ "ויבן ה´ את הצלע וגו´ ויביאה אל האדם" בתיקון שלה ככה לחופה. כשראתה לילי"ת כך ברחה, והיא בכרכי הים, ועד היום היא מוכנת להרע לבני העולם...
ספר עב כרס שמכיל את מדרשי חז"ל בכל מיני רובדים על האדם הראשון מהבריאה ועד לנח. על לילי"ת המדרש (זהוה"ק בראשית, לשון הקודש אם זה אכן מתיחס למדרש הנ"ל אינני בטוחה) אומר ככה: רבי שמעון אמר בוא וראה ממקור תהום רבה העליון נמצאת נקבה אחת, שהיא רוח מכל הרוחות, והרי ביארנו כי לילי"ת שמה, והיא היתה נמצאת בתחלה אצל אדם הראשון, ובשעה שנברא אדם ונגמר גופו, נזדמנו על גוף ההוא אלף רוחות (אלף אגב, זה המספר הגבוה ביותר שיש בלשון הקודש והמספרים אגב, אינם כפי שאנחנו מכירים כיום אלא מאותיות) מצד שמאל, זה בקש לכנוס בו וזה ביקש לכנוס בו, ולא היו יכולים, עד שגער הם הקב"ה. ואדם היה שוכב גוף בלי רוח, ומראה שלו ירוק היה, וכל אותן הרוחות היו סובבים עליו, בשעה ההיא ירד ענן אחד ודחה לכל אותן הרוחות... הוציא רוח ההוא של נפש חיה העליונה לנפוח בו באדם, שיהיה כלול משני צדדים כראוי זש"כ "ויפח באפיו נשמת חיים ויהיה האדם לנפש חיה", לנפש חיה ממש... וכאשר עמד אדם היתה נקבתו דבוקה בצדו. ואותה נשמה הקדושה שבו היה בכח לשמש לצד זה ולצד זה והיתה די לזה ולזה, לפי שכך היתה נכללת, אח"כ נסר הקב"ה לאדם ותיקן לו נקבתו, זש"כ "ויבן ה´ את הצלע וגו´ ויביאה אל האדם" בתיקון שלה ככה לחופה. כשראתה לילי"ת כך ברחה, והיא בכרכי הים, ועד היום היא מוכנת להרע לבני העולם...