מאבק המאומצים הבוגרים לקבלת מידע

Noga Lavie

New member
וזו בדיוק הפגיעה בפרטיות

כי המידע הנמצאא בידי הרשות על ההורים הביולוגים לא נמצא שם עבור הילדים שנמסרו לאימוץ.
כן, למאומצים יש זכות לקבל מידע זה, אך זכות זו מוגבלת באי-פגיעה בזכויות של אחרים. אם ההורים הביולוגים אינם חפצים להחשף בפני המאומצים הבוגרים זו זכותם, ושום אמפטיה כלפי מאומצים לא תשנה את העובדה הזו.

ואכן, כפי ששבת לציין בכל ההודעות האחרות, אין למישהו אחר ממך יכולת להכיר את התחושות שלך. זה נכון, דרך אגב, גם לגבי מאומצים אחרים, כמו גם הבנתך את תחושותינו. כל אדם חש אחרת כלפי דברים אחרים.
מאומצים יכולים להבין מאומצים טוב יותר בקשר לדברים מסויימים,
הורים שמסרו לאימוץ יכולים להבין טוב יותר הורים אחרים שמסרו לאימוץ,
הורים מאמצים יכולים להבין טוב יותא הורים מאמצים אחרים,
אך זה עדין לא יוצר זהות תחושתית בין כל המשתייכים לאחת הקבוצות. כי כל אדם מגיב אחרת לארוע דומה, ושום סיפור אינושי אינו זהה לסיפור אנושי אחר, גם אם הם דומים.

אך דווקא מכיוון שאין אני מאומצת היכולה להבין אותך לחלוטין, ומכיוון שאיני אשה שמסרה את ילדה לאימוץ ויכולה להבין אותה לחלוטין, דווקא משום כך אני יכולה להבין את שני צדי המטבע בצורה סבירה למדי בעזרת אמפטיה. הבנתי שלי, זו שאינה מוטה לצד אחד בלבד, אומרת שאם כל ההבנה לרצונם של מאומצים למצוא את שורשיהם הבילוגיים ולדעת על מקורם, אין זה אומר שקיימת זכות בלתי מוגבלת לרצות אותם. זכותם למידע מוגבלת על ידי זכותם של מי שהמידע נוגע לו.
אך, לאחר שהדגשתי כי הזכות למסירת מידע למאומצים מוגבלת על ידי ההורים הביולוגיים, אני רואה לנכון גם להוסיף כי לעובדי הרשות למען הילד לא צריכה להיות זכות וטו כראות עיניהם על מסירת מידע לאחד מן הצדדים, כל עוד שני הצדדים מעוניינים בכך.
 

KallaGLP

New member
מסכימה עם כל מה שכתבת.

רציתי רק להוסיף שברגע שאדם חותם על ויתור רשמי על היותו הורה לילד שלו, זה כולל גם זכויות הוריות, אבל גם חובות הוריות. אמנם הייתי מצפה מאדם שוויתר על האחריות ההורית שלו בכל זאת להרגיש מחויבות כלשהי כלפי אדם חף מפשע שהוא אחראי על הבאתו לעולם ולהקל עליו לפחות באותם דברים שיש בכוחו להקל בהם, כמו סיוע במילוי החור השחור וידיעת השורשים של הילד, אך לא כל הורה ביולוגי מרגיש כך, ולא ניתן לחייבו להרגיש או לפעול כך, ולאלה שכן היו רוצים עלולות להיות מגבלות אחרות, כמו פחד מפגיעה קשה בחיים שבנו לעצמם או קושי נפשי גדול וכו'.
 

גילעד 63

New member
מאבק המאומצים הבוגרים לקבלת מידע

במגזין שישי של ערוץ 10 היתה אתמול כתבה על מאומצים בוגרים והמידע שהם מקבלים או לא מקבלים בפתיחת תיק האימוץ. כשמישהו שהוא באיזה אופן חלק מהעניין, אשמח לשמוע תגובות שלכם בכל כיוון שהוא. כמובן ששיתוף של אחרים בנושא מאד יעזור לפחות מבחינת המודעות הציבורית לעניין.
 

Noga Lavie

New member
אמביבלנטיות

אני חוששת שלעיתים מאומצים תולים תקוות בלתי אפשריות בפתיחת תיק האימוץ. הצפיה המתוארת לתיק עב כרס, כאשר בפועל יש שניים וחצי דפי לא מלאים בפנים הוא בדיוק זה. בתיק יכול להמצא רק המידע שהוכנס אליו, ואם לא הוכנס אליו רבות מלכתחילה, אי אפשר לספק יותר מכך.
גם הצפיה לפגוש הורה מתגעגע, כאשר בפועל פוגשים הורה מתנכר, או שבכלל לא פוגשים בו כי אין הוא (היא) מעוניינת בפגישה, שייכת לאותה אכזבה שאין לרשויות לעשות דבר בקשר לזה. [כי לא משנה כמה חושבים שזה פטרוני להניח שלהאם הביולוגית הבוגרת אינה מסוגלת להתמודד מול משפחתה החדשה עם מידע על הריון מחוץ לנישואים בנערותה,(כדוגמא לסיטואציה אפשרית בלבד), אם זה המצב, זו צריכה להיות זכותה לא להפגש עם מי שמסרה לאימוץ כדי לא לפגוש בו יותר.]

אם זאת, די ברור שקיימים ליקויים רבים בדרך חשיפת המידע על ידי השירות למען הילד. אני מניחה שרבים הפונים לפתיחת תיק זקוקים בעצמם להליך תיווך, אך עדין נראה לי שהשירות נוטל לעצמו חופש רב מדי בקבלת ההחלטות עבור כל חלקי פאזל האימוץ. אני מבינה שכשאחים מאומצים לא פנו בעצמם לפתיחת תיק לא מוסרים עליהם מידע, אך נראה לי שאין צורך לעבור דרך האם הביולוגית למציאת אחים ביולוגים, אם האחים האחרים גם מעוניינים בכך (והמידע הזה צריך להיות בידי הרשויות). בהנחה שלא כל התיקים מטופלים על ידי עו"ס זהה, צריך להכנס תיעוד לתיק האימוץ לגבי רצון האחים הביולוגים להפגש, כדי שמי שיפתח את תיקו יראה שיש מי שרוצה לפגוש אותו (או לא רוצה לפגוש אותו, כי גם זה מידע רלוונטי).

כעקרון, נראה לי שהמידע בתיק האימוץ צריך להיות זמין כולו למאומץ הפותח את תיקו, למעט מידע על אנשים אחרים, שלא הביעו הסכמה למסור את המידע עליהם. ההכנה שעל מאומץ לעבור לפני פתיחת תיק האימוץ צריכה להתמקד בתיאום צפיות, כדי שהמאומץ ידע שתיק האימוץ עלול לא לענות על צפיותיו מצד אחד, ומן הצד השני, עלול לספק לו יותר מידע ממה שהוא רוצה. הכנה שגרום לו לדעת כיצד להתמודד עם השלכות הפתיחה, תהינה ההשלכות אשר תהיינה.
 

גילעד 63

New member
מעבר לכל מה שכתבת

ישנם שני נושאים נפרדים. תיק האימוץ ופנקס האימוצים. החוק בישראל מתיר לעו"ס לאפשר למאומץ שמלאו לו 18 לעיין בפנקס האימוצים. בפנקס האימוצים רשומים הפרטים הבסיסיים לגבי לידתו ומסירתו לאימוץ של אותו תינוק/ילד כולל פרטים מזהים. השירות למען הילד ככלל/נוהל/שיטה אינו מאפשר למאומצים לעיין בפנקס אלא רק לקבל מהם בעל פה פרטים לא מזהים הכתובים בתיק עצמו כגון נסיבות המסירה, שם פרטי של האם, מכתבים שהושארו וכד'. המאומצים המבקשים לפתוח את תיק האימוץ שלהם אכן עוברים שיחה או שתיים עם עו"ס כהכנה לתהליך וסוג של תיאום ציפיות.
לפני התיקון לחוק האימוץ ב1981 השורה העוסקת בפתיחת תיק האימוץ קבעה כי מאומץ רשאי לעיין בפנקס האימוצים (פרטים מזהים) וזהו. רק אחרי 1981 הוכנס השינוי שנתן לעו"ס את שיקול הדעת ומאז נדיר שמאומץ יקבל פרטים מזהים. במקרה שלי למשל בפעם השנייה שפתחתי את התיק (בהפרש של עשרים שנה מהפעם הראשונה) היה נסיון מצידם לאתר אותה בחו"ל ואחרי שלא הצליחו קיבלתי את הפרטים המזהים שלה ואיתרתי אותה בעצמי (שבע שנים אחרי שנפטרה כבר).
במסגרת הצעות שנמצאות בהכנה לשינוי החוק יש כוונה ליזום שינוי בסעיף הזה למצב שבו כאשר מאומץ ירצה לעיין בפנקס יהיה על השירות להודיע למעורבים בדבר (הורים ביולוגיים וכד') ותהיה להם ארכה לערער על מסירת המידע כאשר הטיעון היחיד שיעמוד לרשותם יהיה שהדבר יעמיד מישהו בסכנה ממשית או יגרום נזק משמעותי בלתי סביר ובלתי הפיך למי מהנוגעים בדבר.
לגבי פטרונות, השיטה הנוכחית פטרונית לגבי כל הנוגעים בדבר. המאומצים מקבלים יחס של "ילדים" מאומצים, האם הביולוגית מקבלת יחס כאילו היא עדיין אותה צעירה חסרת אונים שמסרה תינוק לאימוץ בזמן מצוקה גדולה ולכן יש להגן עליה, וההורים המאמצים שמלכתחילה בארץ לא מקבלים את המידע שקשור ליסודות והשורשים של הילד שלהם כאילו שהם לא יכולים להתמודד עם ההעברה הנכונה בזמן הנכון של המידע הזה לילד שלהם (למעט כמובן מאמצי חו"ל שהמידע שיש בידם חלקי ובעייתי ככל שיהיה, הוא שלהם וינהגו בו על פי שיקול דעתם).
 
לא רוצה להיכנס לעניינים טכניים

בעיני,הכי חשוב לפני הכל לברר עד הסוף עם המאומץ שניגש לפתוח תיק אימוץ אם הוא באמת מעוניין,אם הוא מודע להשלכות אפשריות.
זה לא מספיק לדעת שהוא בגיר ואם הוא רוצה -אז זכותו וכו. ברמת "זכותו"- בוודאי שזכותו.
אבל יש השלכות רגשיות ואין דרך חזרה מ"לדעת".
הנסיבות של מסירה לאימוץ הן בדרך כלל לא של בת המלך שנכנסה להריון משומר הסף של הארמון אלא סיפורים הרבה יותר מורכבים וקשים,ולדעתי זאת שאלה פתוחה אם כדאי למאומץ לדעת אותם או לא. זה מאד אינדיבידואלי,וכמובן שאני בעד לאפשר למי שעומד על דעתו לדעת,אכן לדעת. אבל עוד לפני הידיעה- אני חושבת שאנשי השירות ריכים בעדינות לפרוס את העובדה שגם לידיעה יש מחיר,וזו לא רק "סגירת מעגל".
 

Noga Lavie

New member
כפי שאני מבינה כרגע

עובדי השירות למען הילד מחליטים על סמך הבנתם המקצועית אם המאומץ מוכן או לא, ובהתאם להחלטה זו הם חושפים בפניו, או שלא חושפים, את המידע.
זו בעיה.
כי נכון שהשירות אמור להיות אחראי על ההכנה הנפשית, וזו צריכה להערך לפני פתיחת התיק, אך למרות הנזקים האפשריים, זכותו של אדם בוגר וכשיר חוקית אינה יכולה להיות מוגבלת על ידי עו"ס. אין זה דומה כלל להחלטה של עו"ס האם מישהו כשיר לאמץ או לא, מכיוון שזכותו של אדם לאמץ מוגבלת על ידי זכותו של המאומץ לקבל הורים נאותים, וזכות זו נשמרת על ידי עו"ס השירות. כאן מדובר על זכותו של אדם בוגר וכשיר לדעת את פרטים על תחילת חייו. זכות זו צריכה להיות מוגבלת אך ורק על ידי זכותם של אחרים הנוגעים בדבר לשמירה על פרטיותם, ולא חשש של מי (גם אם אותו מי הוא איש מקצוע) שאותו אדם בוגר וכשיר אינו מוכן דיו לפתיחת תיק האימוץ.
 
אני חושבת נוגה שזה לא כל כך חד וחלק.

הבדלתי בדברי בין הטכני ללא טכני. ואמרתי שטכנית- זכות הבגיר לדעת.
אבל...אם מי שרוצה לדעת את הפרטים הוא רגיש באופן מיוחד ושברירי ,יכולים לקרות דברים עד כדי אישפוז בבית חולים פסיכיאטרי מההלם של גילוי העובדות ואי היכולת להכילן ולשאתן.הרי האדם מגלה שם דברים על עצמו,על שורשיו.
ולפעמים אלה דברים שמזעזעים את האדם לא בכיוון של ידיעה חדשותית,אלא פנימית,מהותית.
אני חושבת למשל [היפותיטית,אינני מביאה תיאורי מקרים]על אדם שהתחנך אל מאמצים דתיים לאומיים עם אג'נדה מאד מחודדת לכיוון זה שיגלה פתאום בפתיחת התיק שנולד לבדואית,או לאב ערבי... או על אדם שבדיעותיו הוא הומופוב ויגלה שנולד להומוסקסואל ...או מי שלא יוכל לשאת שנולד לאשה זונה.... או אדם שחזר בתשובה ויגלה שהוא פרי של גילוי עריות...כל הדברים הללו יכולים להטיל צל גדול,ולהביא למשבר גדול,ותלוי מאד מה הם כוחותיו של האדם.
 

גילעד 63

New member
את שמעת על איזה מקרה איפושהו

שבו הגילוי קשה ככל שהיה גרם למישהו להתפרק עד רמה של אשפוז פסיכיאטרי?
 
אני ממש לא רוצה להיכנס לפרטים

מניסיוני,אנשים שונים זה מזה במה שקרוי בלשון המקצועית "חוזק כוחות האגו " שלהם.
לדוגמה ,לא קשורה לכאן ,שארגיש איתה יותר בנוח- בעבר ,בשנות השמונים היתה בישראל אופנה של סדנאות כגון האסט והאיי-אם.חמישה ימים דחוסים מאד,שבהם ההגנות של אנשים קצת מרוככות,וכולם יותר רגישים. יש כאלה שבשבילם זו היתה "קייטנה אלמנטרית" וכן,אני זוכרת עכשיו שני אישפוזים פסיכיאטריים ,ובוודאי היו גם יותר. עברתי את הסדנאות,בהחלט moving אבל אדם עם כוחות רגילים יכול גם לעמוד בכך וגם להפיק מכך.
העניין הוא שהגילוי שבפתיחת התיק הוא מאד מהותי ומרכזי לזהות ,הוא לא שולי.ואני לא חושבת שכולם יכולים לשאת הכל ,ואני גם לא חושבת שעצם העובדה שפנו מעידה שהם בהכרח מודעים ליכולת העמידה שלהם בכל. אני מקווה שאנשי השירות אמונים על הערכה טובה מתאימה ונכונה.
 

גילעד 63

New member
מסכים איתך לגמרי

שהגילוי בפתיחת התיק הוא מאד מהותי ומרכזי לזהות ובהחלט לא שולי. הרי זה כל העניין. הדוגמא של הסדנאות ממש לא מתאימה כי שם היה מדובר במניפולציות אגרסיביות שנועדו למטרה מסוימת. כאן מדובר בדיוק על ההיפך. ישנה מערכת שיש לה הכלים להדריך ולתמוך במאומץ וגם בהורים הביולוגיים וגם בהורים המאמצים בשבילם זה גם צעד משמעותי מאד.
אני לא איש מקצוע אבל אני משער שאחוז האנשים באוכלוסיה שעלול להתמוטט עד כדי אשפוז פסיכיאטרי מגילוי קשה הוא לא כזה שמצדיק מדיניות גורפת של אי גילוי כל הפרטים.
יש לשירות את הכלים להכין את המאומצים לתהליך ואפשר להתנות את זה בהכנה ואפילו ב"תביא פתק מפסיכולוג קליני שאתה כשיר" או כל צעד אחר שיקטין משמעותית את ההיתכנות של תסריט רע מאד.
היום מדובר בפטרנליזם מקצועי ומערכתי שיוצר מצב שבו עובדת סוציאלית (שהיא לא פסיכולוגית קלינית) עומדת מול אדם בוגר (ברוב המקרים לא מדובר בבני 18, הגיל הממוצע של פתיחת תיקים הוא 25 ומעלה) שלפעמים הוא הורה לילדים בעצמו ומחליטה מה לספר לו ומה לא, מעבר לזה שהמערכת החליטה באופן גורף שפרטים מזהים לא יינתנו כדי למנוע גישה להורים הביולוגיים עצמם.
מתנהלות היום "מלחמות עולם" ושינויים בעניין הזה בארה"ב ובמקומות אחרים בעולם כי הבינו שהגיע הזמן לגמור עם הקשקוש הזה של הסודיות המוחלטת כמדיניות בסיס.
 

גילעד 63

New member
ודבר נוסף

יש אנשים שמגיעים לטיפולים פסיכולוגיים לא בגלל שקיבלו את המידע, אלא בדיוק להיפך, בגלל שאין להם את המידע שהוא כל כך מהותי ומרכזי לזהות שלהם. מה נגיד להם?
 

Noga Lavie

New member
וזה נותן זכות למישהו אחר לדעת האמת ולהסתירה?

אדם בוגר כשיר אמור להיות מסוגל להתמודד גם אם מידע קשה. זה לא בדיוק שמדובר על זיו בת השמונה, המדמיינת לה אמא אידיאלית שרק מפנקת ולעולם אינה מענישה. מדובר על אנשים בוגרים, שיודעים לבדם שאלו תסריטים אפשריים. וכן,
גם בגיל 18 הם כבר חשבו על התסריטים האלו.
גם אם לא סיפרו זאת לאף אחד - הם חשבו על התסריטים האלו.
אז אפשר לקבוע תהליך הכנה מוסדר לפני פתיחת תיק, ואפשר לקבוע הליך תמיכה מוסדר לכל, אך אי אפשר לקבוע לאנשים בוגרים-כשירים שאין הם יכולים להתמודד עם האמת כל עוד הם בטוחים ברצונם.

כפי שניתן להבין - אני דווקא כן חושבת שזה כה חד וחלק. לא שלא תתכנה פגיעות, אלא שההסתכנות בפגיעה היא גם זכות. כפי שחיילים משוחררים יוצאים לטיול הרפתקאות למרות החששות של הוריהם שיפגעו, כך גם מאומצים אינם צריכים להיות תלויים ב"מבוגר אחראי" שיחליט עבורם.
 
הי נוגה,

כפי שאת רואה כתבנו ביחד,תגובתי הרלוונטית לדברייך-לפנייך ,ב-22.58
 

Noga Lavie

New member
זה לא נותן מענה לשאלתי

האם זה נותן למישהו יש זכות לדעת את האמת ולהסתירה?
החוק הכללי מכיר במצבי סכנה כתוצאה מהחשפות לגורמים מסכנים. למשל - נהיגה לאחר שתיית אלכוהול מעל כמות מסויימת, אבל הוא אינו אוסר שתיית אלכוהול לכשעצמה.
החוק הכללי גם מכיר בחומרים מסוכנים לכל, בכל כמות. למשל - סמים מסוכנים.
מעבר לכך, החוק הכללי הגדיר חומרים שניתן לקחת אך ורק תחת אישור מומחה. למשל - תרופות מרשם.

את טוענת, אם הבנתי נכונה, שפתיחת תיק אימוץ כמוה כנטילת תרופת מרשם, אשר צריכה להנתן תחת החלטת אדם אחר.
אני איני מסכימה לזאת אלא טוענת שפתיחת תיק אימוץ דומה לשתיית אלכוהול. ישנן סכנות, אך אדם בוגר כשיר צריך להחליט כיצד לצרוך את המידע, ואיזה שימוש לעשות בו. לא ראיתי בהודעתך דבר שגרם לי לשנות דעתי, או לשקול זאת מחדש. הסדנאות עליהן דיברת הפעילו מניפולציות על אנשים, ולכן נאסרו להעברה. חשיפת האמת אינה מניפולציה ריגשית, היא גילוי האמת. האמת אינה תמיד נעימה, או משחררת, אך חסרונה עלול להביא, אף הוא, לקשיים רגשיים גדולים. אפשר לחייב את מי שחפץ לפתוח תיק אימוץ בהליך הכנה, אפשר לחייב אותו בהליך תמיכה לאחר הפתיחה, אך למנוע ממנו את המידע אינה אופציה לגיטימית בעיני.
 
לדעתי לשום אדם אין זכות להסתיר אמת כזו מאדם

בגיר אחר.
זו פטרונות ופטרנליזם מקצועי במובן הכי קשה שיש. זו הפרת זכויות הפרט.
לעובדות הסוציאליות בשרות אין זכות חוקית ומוסרית לעשות זאת, גם אם הן יודעות בוודאות שהאינפורמציה הזו תזיק נפשית לפונה.
זה כמו שתגידי חייכנית, שמישהו יחליט עבור מישהו בגיר אחר, שמותה של אימו קשה לו מדי לעיכול, ועשוי לפרקו מבחינה נפשית, ולכן לא נספר לו על כך.
איך אפשר? ומי מחליט?
 
שכחתי להוסיף שאני יודעת על מקרים שבהם זה נעשה

כלומר מקרים בעבר שהעוסי"יות של השרות נטלו לעצמן את החרות הלא חוקית והלא מוסרית להסתיר מידע מבגיר מאומץ שביקש לקבל את כל הנתונים בתיק לגבי הוריו הביולוגיים.
לדעתי זה חמור.
 
גלעד,נוגה,דניאלה

אוקיי,אני בדעת מיעוט,אבל לא נסוגה ממנה.
אני חושבת שמדובר בעניינים מאד מאד עדינים. דווקא משום כך אני מבינה כשהשירות נוהג[ואני מקווה שכך] משנה זהירות בגילוי הדברים.
אני לא חושבת שיש עובדות כלשהן שבאופן גורף אל להן להיוודע למי שחפץ לדעת אותן. אבל שוב- בעיני אלה דיני נפשות,וחשובה הערכת כוחות של הבגיר[שבמבנה נפשו אין כוחות אחרים כל כך מגיל ההתבגרות המאוחר]- האם יוכל לעמוד במה שאין ממנו נסיגה כפי שאי אפשר היה בגן עדן להחזיר לאחור את פרשת עץ הדעת. הרי לא מדובר בשוק שעוברים ממנו לסדר החיים,אלא בעובדה הנוגעת ל"מי אני ומאין באתי" שנמצאים איתה עד המוות.
לא מכאן נקבע או נדע איך נערכת הבדיקה- כולי תקווה שבהרבה אחריות קלינית.[!!!!]
ונוגה- "מניפולציות על אנשים" יש בכל מקום שבו יש אנשים. גם בתוך זוגיות,גם בתוך כתיבה בפורום יש ניסיון למניפולצייה הרבה פעמים,את כלל לא חפה מזה,גם אני לא. מניפולציה איננה מילה גסה,במילים אחרות מדובר בניסיון להשפעה.ושוב מהכרות עם הסדנאות- ההשפעות לא היו כאלה אגרסיביות,המבנה של האנשים או היה עם כוחות לכך או לא- לכן בסדנאות שהכרתי היתה השגחה ובקרה פסיכולוגית ,נדמה לי שאת אחד האישפוזים היא לא מנעה,אבל יכול מאד להיות שלו היא לא היתה קיימת היו אישפוזים נוספים...ורק אצל האנשים עם הכוחות החלשים.[ולא רואים את זה על המצח ולא רואים את זה במילים "אני רוצה לעבור את הסדנה". כך גם אנשים יכולים לבוא ולבקש פתיחת תיק אבל לא עם יכולת פנימית לעמוד במה שייגלה להם].
נושא בעייתי ביותר. הלוואי שהאחראים עובקים מדי פעם אימון ריענון [מושג צה"לי] לעניין קריטריונים בגילוי. לא אתפלא כלל אם הפרטים הללו לא נגישים לציבור הרחב בשם עדינותם.

ואגב לנוגה- הסדנאות קיימות גם קיימות,גם היום. נדמה לי שאחד הגילגולים נקרא יומניקיישן. השני לאנדמארק. השלישי אאוטלוק. יש ויש.
 
ולגלעד..

לא יודעת אם אמרת 'חוכמולוגי' או באמת- מה קורה לגבי מישהו שהולך לטיפול דווקא כי לא מספרים לו.

בניגוד למקרה ההפוך שעליו התעכבתי,כאן זה לא מצב עם "אין דרך חזרה". כי בתוך טיפול כפי שאני מכירה ומאמינה יכול אדם להתחזק ,ולאחר תהליך מסויים בטיפול לבוא לשירות עם פנייה מחודשת ואף מכתב המלצה של המטפל. זה ממש אחרת.
 

גילעד 63

New member
כל מה שאת אומרת

על האפשרויות השונות שיכולות לקרות כתוצאה מהחשיפה למידע כבודו במקומו מונח. נראה בעליל שכל מה שאת אומרת על התהליך שמתקיים בשירות הוא מתוך תקווה לאחריות קלינית כמו שאת קוראת לזה. האמת היא שהטיעון המרכזי באי מתן פרטים מזהים הוא הגנה על פרטיות וסודיות הצד הביולוגי ולוא דווקא החשש מקריסה של מאומצים כתוצאה מחשיפה למידע.
 
למעלה